מה את להגיד, אני אצעק ולא אשאל
אותך. בלי רגש הגברים??????????? ככה את חושבת. נכון אנחנו שונים, קשה לנו לבטא את הרגש שלנו, אז מה? זה חיסרון שלנו. אם את היית כמונו? נו????????? מה יש לך להגיד? אתם חייבות להבין דבר אחד. כשאנחנו גורמים לכם לצער, גם אם איננו אשמים אנו חשים אשמה. כי הדימעה הזולגת על הלחי שלכם, שורטת ופוצעת את הלב שלנו. באותו מומנט, שום דבר לא חשוב, שברתם את הלב שלנו. אני הגבר שחשב שהוא גורם לך אושר לא יכול לעשותך מאושרת. יותר גרוע אני מאמלל אותך. הקונפליקט בין הרצון שלי (תשוקה) לבין השכל שלי (מחשבות) גורם לי להסתגר להנעל לפחד ממה שאני מסוגל לעשות. אם אני אחבק אותך ברחמים, תגידי לא רוצה את הרחמים שלך. באופן גברי הגיוני אף גבר לא רוצה רחמים. אני גם חושב שאת מנסה להיות צודקת ולנצח באמצעות דמעותיך השורטות את ליבי. גבר שהובס בויכוח לא מתחבק עם היריב או הידיד. לכן אני רק מבולבל, לא יודע מה לעשות, רוצה לברוח, מסתקל החוצה מהחלון היכן שאני רוצה להיות. ואז אני מסתגר במערה שלי לא רוצה לדבר איתך על שום דבר, לא רוצה לחשוב על זה. הזמן עושה את שלו, אני נירגע, עדיין לא מבין אבל נעשה שלו יותר עם החלטות פנימיות שלא תמיד לטובת הקשר. פגוע עדיין ממך כי אני מבין שאני כבר לא גורם לך לאושר. ואם אני חוזר אליך זה כי אני למרות הכל עדיין רוצה אותך בטוב וברע. באהבה לכן קשוחות שכמותכן. אלק דימעה.
