ערב טוב
אני לא יודע כמה זמן הפורום ניצב בתפוז, בשבילי זו הפעם הראשונה שהוא כאן ואני שמח על כך, כי לפי איך שזה נראה זה היה הפורום שהכי חסר לי באתר. הייתי רוצה להתחיל את הביקור שלי כאן ביצירה האהובה עליי, מאת נתן אלתרמן, שלצערי לא הוצאה באף אחד מספריו אלא רק באחד מטוריו שקדמו ל"כוכבים בחוץ" (אני לא זוכר באיזה עיתון הוא פרסם אז, זה לא היה "דבר"): ערב אפור\נתן אלתרמן: אינני יודע איה ובאיזו טעות ומדוע אנחנו עוד פעם נהיה הזה והזו שהיו אז עם שביל המרחק הבתולי על סוס הבדידות הגבוה, כשני געגועים - הוא מול היא - נבואה, נבואה, נבואה. ומאום לא נזכור. שום דבר. כאילו דבר לא שכחנו. כאילו הזמן שעבר היה לא זמננו אנחנו. גם לא נאמין - כן או לא.. ודרך אוויר שאיננו נראה בעיניים גדולות עד מה חדשים הם פנינו. לחיך תתלטף בדמעה, אני לא אשאל אותה מה לה. אני רק אביט - הדממה נזרקת למעלה למעלה. וכשהדממה תשבר, אאמר לך: - הגידי נא, למה ליבי כה חיוור? אולי את כואבת לי שמה? ושוב תתעבה דומייה, ואיש לא ידע, מי אני ומי את. ואיש לא ידע שאנחנו אהבנו עוד פעם אחת. אזי יתקרב הארון ואנו נשים בו לנוח את שני אבירי היגון, את זה ואת זו שהיו אז. ושנינו נביט ונביט, ושנינו נידום ונידום, כאילו ידענו תמיד וכאילו הבנו היום. אז לא אתעצב על כולך ולא אפרד. ואלך. זה סוף. זה יהיה בוודאי בערב אפור כעיני.
אני לא יודע כמה זמן הפורום ניצב בתפוז, בשבילי זו הפעם הראשונה שהוא כאן ואני שמח על כך, כי לפי איך שזה נראה זה היה הפורום שהכי חסר לי באתר. הייתי רוצה להתחיל את הביקור שלי כאן ביצירה האהובה עליי, מאת נתן אלתרמן, שלצערי לא הוצאה באף אחד מספריו אלא רק באחד מטוריו שקדמו ל"כוכבים בחוץ" (אני לא זוכר באיזה עיתון הוא פרסם אז, זה לא היה "דבר"): ערב אפור\נתן אלתרמן: אינני יודע איה ובאיזו טעות ומדוע אנחנו עוד פעם נהיה הזה והזו שהיו אז עם שביל המרחק הבתולי על סוס הבדידות הגבוה, כשני געגועים - הוא מול היא - נבואה, נבואה, נבואה. ומאום לא נזכור. שום דבר. כאילו דבר לא שכחנו. כאילו הזמן שעבר היה לא זמננו אנחנו. גם לא נאמין - כן או לא.. ודרך אוויר שאיננו נראה בעיניים גדולות עד מה חדשים הם פנינו. לחיך תתלטף בדמעה, אני לא אשאל אותה מה לה. אני רק אביט - הדממה נזרקת למעלה למעלה. וכשהדממה תשבר, אאמר לך: - הגידי נא, למה ליבי כה חיוור? אולי את כואבת לי שמה? ושוב תתעבה דומייה, ואיש לא ידע, מי אני ומי את. ואיש לא ידע שאנחנו אהבנו עוד פעם אחת. אזי יתקרב הארון ואנו נשים בו לנוח את שני אבירי היגון, את זה ואת זו שהיו אז. ושנינו נביט ונביט, ושנינו נידום ונידום, כאילו ידענו תמיד וכאילו הבנו היום. אז לא אתעצב על כולך ולא אפרד. ואלך. זה סוף. זה יהיה בוודאי בערב אפור כעיני.
