ערב טוב

סלוניק

New member
ערב טוב

אני לא יודע כמה זמן הפורום ניצב בתפוז, בשבילי זו הפעם הראשונה שהוא כאן ואני שמח על כך, כי לפי איך שזה נראה זה היה הפורום שהכי חסר לי באתר. הייתי רוצה להתחיל את הביקור שלי כאן ביצירה האהובה עליי, מאת נתן אלתרמן, שלצערי לא הוצאה באף אחד מספריו אלא רק באחד מטוריו שקדמו ל"כוכבים בחוץ" (אני לא זוכר באיזה עיתון הוא פרסם אז, זה לא היה "דבר"): ערב אפור\נתן אלתרמן: אינני יודע איה ובאיזו טעות ומדוע אנחנו עוד פעם נהיה הזה והזו שהיו אז עם שביל המרחק הבתולי על סוס הבדידות הגבוה, כשני געגועים - הוא מול היא - נבואה, נבואה, נבואה. ומאום לא נזכור. שום דבר. כאילו דבר לא שכחנו. כאילו הזמן שעבר היה לא זמננו אנחנו. גם לא נאמין - כן או לא.. ודרך אוויר שאיננו נראה בעיניים גדולות עד מה חדשים הם פנינו. לחיך תתלטף בדמעה, אני לא אשאל אותה מה לה. אני רק אביט - הדממה נזרקת למעלה למעלה. וכשהדממה תשבר, אאמר לך: - הגידי נא, למה ליבי כה חיוור? אולי את כואבת לי שמה? ושוב תתעבה דומייה, ואיש לא ידע, מי אני ומי את. ואיש לא ידע שאנחנו אהבנו עוד פעם אחת. אזי יתקרב הארון ואנו נשים בו לנוח את שני אבירי היגון, את זה ואת זו שהיו אז. ושנינו נביט ונביט, ושנינו נידום ונידום, כאילו ידענו תמיד וכאילו הבנו היום. אז לא אתעצב על כולך ולא אפרד. ואלך. זה סוף. זה יהיה בוודאי בערב אפור כעיני.
 

סלוניק

New member
פרשנות קצרה והסבר.

מבלי להכנס לפרשנות פרטנית ובכדי לפתוח את היצירה לדיון אפשרי, אכתוב בקצרה. הראייה שלי את השיר הייתה של התמודדות והשלמה עם אהבת עבר ("הזה והזו שהיו אז"). את השיר אפשר לחלק לשני חלקים עיקריים: בית א' עד ז' ובית ח' עד י', כאשר הראשון עוסק בתיאור אפשרי של חידוש ומימוש האהבה, והשני בהשלמה עם המצב, מעין "התבגרות". עוד דבר שבולט הוא סגנון שאני נוהג לכנות אותו "עליצות אלתרמנית". הכוונה היא לשימוש בשפה מתחכמת וחביבה (לפחות ביחס לזמנה שלה) עם משחקי מילים מסויימים, כמו למשל: "הדממה הנזרקת למעלה", כמעין פראפרזה על הביטוי "נפלה דממה". כהכנה לנפילה שלה, היא מן הסתם תזרק למעלה... עוד דוגמה היא השימוש בביטויים "סוס הבדידות הגבוה" ו"אבירי היגון", שני ביטויים סתומים למדי אלא אם כן מתייחסים לתרגומו של ח"נ ביאליק את סרוואנטס שזכה לשם המלא "דון קישוט - האביר בעל דמות היגון". אשמח לשמוע תגובות.
 
../images/Emo51.gif וברוך הבא! ../images/Emo140.gif

אז איפה אפשר למצוא את השיר היום? יצא באיזה כל כתביו או משהו?
 

סלוניק

New member
מצאתי אותו במקרה במאמר של

הלל ברזל על "מוטיב החי-מת בשירת אלתרמן". חיפשתי, אבל לא מצאתי אותו באף קובץ או אנתולוגיה.
 
סיקרנת אותי עד כדי כך

שהלכתי עד הסלון להוציע ממדפי הספרים את נתן אלתרמן, שירים 1931-1935 (הקיבוץ המאוחר) וגיליתי שהשיר מופיע שם בעמ' 116. בסוף הספר יש רשימת מקורות שלירים, אך לא מצויין המקור לשיר הזה. יהיה מעניין לדעת איפה הוא נדפס לראשונה. גם לדן מירון יש מאמר על מוטיב המת-החי. נדמה לי שהוא נקרא "המת והרעיה". אם אני זוכרת נכון, מירון מתייחס שם בהקשר הזה להשפעה של ספרות הבלהה הגותית על שירת אלתרמן. בכל אופן, יש לנו פה בפורום מומחה פרטי לשירתו המוקדמת של אלתרמן הצעיר. שלחתי לו קישור ואני מקווה שהוא יבוא להוסיף לנו מהידע שלו.
קוליפון
בהאזנה
 

סלוניק

New member
על הספר הזה עוד לא שמעתי :)

המת והרעיה מתייחס וודאי לספר השירים "שמחת עניים", שהוא, רובו ככולו, מונולוגים של אדם מת, בעיקר אל רעייתו (מאוחר יותר אני אביא אחד מהיצירות). ובכל זאת, מוטיב המת-חי מופיע לכל אורך שירת אלתרמן, גם בכוכבים בחוץ למשל ("עוד אמות ואוסיף ללכת" וכו').
 

סלוניק

New member
ודוגמא לאחד משירי "שמחת עניים"

"הזר מקנא לחן רעייתו" (הזר, הוא בעצם המת), שיר מזעזע למדי: _______________________________________ הזר מקנא לחן רעייתו\ נתן אלתרמן: אל תלבשי את שמלת החג. אל תצחקי לעולם. מסביבך יחנף ויפותה וילוהג, ואני מעגל עולמים לך עג, ועל קוו כמו עיט חג, ממלטף מבני-חם ונוצרך מקהלם, לבל תראי שמש, לבל תדעי חג, לבל תצחקי לעולם. אם תנוסי אל סתר בית, אם בשבת-רעים תשטי, לא תנוסי מקול העיט, המצעק לך: "אשתי, אשתי"! אל גובה מתנייך וייקר רגלך מי עפר יגלה מעיניי? כמו נר אלווך וכאויב ארגלך, כי שלי את כולך, כולך, כולך, בחזיז ציפורנייך ובגץ עגילך, ורואייך שונאיי וחובך מעונַי, ונבקע העפר בו תדרך רגלך, ובקעו מעפר עיניי. ובלכתך אל משכב בשניים, וביצוע-זרים תשעטי, לא תנוסי מאיש העיניים, המצעק לך: "אשתי, אשתי"! מאצבע זרים, ממבט ונשימה, קנאתי תסובך כאם. ושמתיך לשמה, וישבת נשמה, לא חינך יֲרצה, לא קולך ישמע, והקפצתי עלייך זיקנה בל יומה, ויפוצו עוגבייך ולא נשיבם, וזכרת לי כל אלה עד כלות נשימה, רעיה, רעיה ואם. ובהיות בינתך לחושך, ובנשכך בקללה את רשתי, מה נותר לו לאיש החושך, המצעד עוד: "אשתי, אשתי"!
 

shellyland

New member
סלוניק,

זה נהדר שאתה מביא לנו את השירים האלה. באמת. אבל אם תקרא את הודעת המנהלת (שפחתך הנאמנה בניקהּ השני), תראה שעל מנת לשמור על זכויות יוצרים כחוק, צריך להביא יחד עם המילים של השיר גם התייחסות פרשנית כלשהיא אליו, ממש כפי שעשית בשיר הקודם.
 

shellyland

New member
למה למחוק?

הפתרון העדיף הוא שתעשיר אותנו בפרשנות היפה שלך, כמו שעשית בשיר הראשון. אגב, בזכותך חזרתי לקרוא בספר הזה של אלתרמן, ובשיר שאני הכי אוהבת שם, "הראש הטוב", שעדין אני לא מליחה להתגבר עלהפסיכיות שלו. אלוהים יודע מה עבר בראשו של אלתרמן באותן שנים. "...גוף בנית ואנתצה, עין שמת בי ואתלש... צבי אוני דילג הקצה טרם בא עד איזה ראש... בעבור עלי התער לא הצנחתי מחלפה... נשמתי ילדה בלי תהר והולד בלא עת גוע - על הקבר הבליעל שלנפל העצוב לא עלה גם פרח רעל לשכרני בלבלוב..." וזה ממשיך עוד הרבה (7 עמודים).
 

סלוניק

New member
:)

1) קטונתי מלפרש את שירי "שמחת עניים", לאף אחד אין עדיין רעיון מבוסס של מה אלתרמן ניסה להעביר שם, היות והוא מעולם לא פירש אותו. הדברים היחידים שהסכים לומר על שמחת עניים היו שבשעה בה כתב את הספר (פרוץ מלחמת העולם השנייה), היה ברור שהעולם הולך לאבדון, והוא שאל את עצמו "מה יישאר אחר כך?". שמחת עניים רובו ככולו הוא מונולוגים של דמות מת המתאר את תחושותיו בפניות לעולם שהשאיר מאחוריו (כאן, לאשתו). "בזר מקנא לחן רעייתו" יש משהו שבין ההזדהות ובין האימה מן המת, שלמרות שהוא מעין דמות קנאית ואובססיבית הרודפת את אשתו, יש מעין רגשות חמלה כלפיו ועל ההתעקשות שלו שלא להכיר במות היחסים ביניהם על אף המוות. 2) באיזה קובץ שירים מצוי "הראש הטוב"? האם גם הוא בקובץ של שירת אלתרמן בין 1931-1935?
 
למעלה