נעמה,מריבות בין אחאים,מוכרות,שכיחות
ומאד לא נעימות,בלשון המעטה להורים רבים.פסיכולוגים ממליצים שלא להתערב במריבות הללו,מאחר והן רובן ככולן,מכוונות להשגת תשומת לב ההורים אל אחד מהרבים,לעיתים הוא גם היוזם..מחקרים מלמדים שהמריבות הללו כמעט ואינן קיימות כאשר ההורים אינם בבית,ותופסות תאוצה בנוכחותם.מסתבר גם שלא תמיד הילד הקטן הוא הקרבן.ובמרבית המקרים,דווקא הילד הצעיר יותר הוא שהחל במהומה,ויצר דביעבד פרובוקציה,ממנה רק הרוויח.מובן שלגבי הילדים שלך,אין לי שום ידיעה אם זה כך,אבל כדאי לשים לב.התערבות ההורים במריבות,צריכה להיות רק כשהן הופכות לאלימות של ממש..גם אז לא יותר מהפרדת כוחות,בלי שפוט (מי החל),כי פשוט אי אפשר לדעת.וקביעת "האשם" עלולה לגרום תוצאות לוואי עקב התסכול המתלווה לכך.העובדה שבנך הגדול מאשים את אחותו בכל, יכולה להיות נכונה,כפי שאת גם מציינת..ולכן שוב,עקרונית מומלץ לתת להם לריב,כולל צריחות..מבלי להתערב.שינוי ההתנהגות של בנך,עליה את מדווחת שהחלה מתחילת שנת הלימודים,עלולה ללא ספק להתקשר לאקלים האירגוני/חברתי בכתה.מורה צעקנית,וילד או כמה עם "בעיות התנהגות" שאינן מטופלות נכון, עלולים לגרום לכמה ילדים להגרר אחרי האווירה הנוצרת.אבל קשה לדעת בברור מבלי לצפות במה שקורה בכתה.לגבי הנעשה בכתה,כדאי לשוחח עם הורים נוספים ולשמוע מה הם יודעים,אם אצל ילדיהם גם חל שינוי וכו´.אם יש דברים בגו, אפשר לשוחח עם המחנכת,וישנה כמובן גם מנהלת בבית הספר.לגבי התנהגות בנך בבית.את אומרת שהוא מקנא באחותו,שניסיתם גישה של עיצוב התנהגות והפסקתם, ובעיקר שניסתם הכל,אבל לרוב אתם מוותרים לו...(?),וזהו אולי שורש הבעייה. אבל לפני כן,כדאי לחשוב איל לתת לנער כמה שיותר שעות אבא/אמא ביחד,ללא אחותו הקטנה..לשקם מעט את תחושות הקנאה שנוצרה אצלו,מאחר ועד גיל חמש לערך היה בן יחד,וזכה לכל הפינוקים,וכעת זה תתמיד בדו..כלומר עם אחותו. אפשר ללכת איתו לסרט/הצגה שלא מתאימה לקטנה,ולכל דבר.זהו "הגזר" שבעניין. לגבי "המקל",וודאי שלא הרמת יד,אלא גישה אסרטיבית (תקיפה) ככל האפשר לכל הנושא של מותר ואסור..ובעיקר,עקביות.עם הוא מגלה שאתם נסוגים מהגבול שקבעתם בגלל שהוא בוכה,צורח,אלים,או סתם לא רוצה להפסיק,או לבצע הוראה, הוא לומד כיצד אפשר "לעבוד" עליכם ולהשיג את מבוקשו.לכן ב"מלחמה,כמו במלחמה"...לא לוותר,לעמוד על שלכם..לא להעניש אותו,אבל,לסכם עימו תחילה בשיחה רגועה שבכל פעם שהוא אינו שומע,הוא יכנס לחדר,מרצון או בלעדיו,וישהה שם עד שיקבל ממך רשות לצאת.הוא יוכל לעשות בחדרו הכל,אבל לא יהיה רשאי לצאת ללא רשות.יצא? תחזירי אותו בהערה תקיפה,"תשאר בחדר עד שארשה לך לצאת"..שימי לב,בתהליך הקניית גבולות,אינך מסבירה למה.אלא דורשת בצוע.אל תכנסי למלכודת שהורים רבים נופלים אליה..של ווכוח עם הילד על דרישת הבצוע.ווכוח שהוא הילד תמיד מנצח,וההוראה נשכחת.את רוצה להסביר? נהדר.עשי זאת בנפרד מקונפליקט המשמעת.שעה שהוא רגוע,ופתוח לשיחה.
