ערב טוב.
- פותח הנושא ציפי200
- פורסם בתאריך
ציפיל`ה... גרמת לי לבכות
כבר ראיתי את ההודעה לפני חצי שעה, ומאז אני בוכה, אילולא שכתבת שקלטת אותו גולש בשבת הייתי חושב שאת אישתי... ואז בכיתי כי הרי באותה מידה זה היה יכול להיות אישתי... ומה הייתי עונה אז... אני לא יודע אם תצליחי להבין אותי, הייתי אומר לה. את צודקת כל כך צודקת שאת שבורה ומרוסקת מזה שאין לי דרך ואין לי מה לענות ואין לי דרך אמצע... אבל מה אני יעשה גם אני מתוסכל, אני בספק אם תביני, אני פשוט לא מאמין, אני לא מאמין שהאלוהים מנהל אותנו בהשגחה פרטית, אני לא מאמין שהוא נתן אי פעם תורה, כל פעם שאני מוכרח לקיים איזה מצוה כדי לא לשבור אותך לרסיסים אני נכבה לגמרי, אין לי טיפת חיות, ממש מעדיף למות, ועם כל זה אני מנסה טיפ טיפה למענך להסתיר לכסות לשקר כדי שלא תתרסקי לגמרי, לנסות איכשהוא לשרוד בשבילך ובשביל הילדים. ועם כל זה כל פעם החל מליל שישי ולמחרתו ביום שישי, אני מרוסק בפנים, אני לא מאמין בכל מה שאני מנסה לעזור להכין את השבת, אני לא מסוגל פשוט לא מסוגל לשמור על השבת שכל מיני הכתיבו לעם שנולדתי בתוכו בעל כורחינו. הכי קשה היה לפני פורים, את זוכרת שאמרתי ממש חולה ולא יכול ללכת לשמוע קריאת זכור. אני לא יודע אם תביני אי פעם, מה עשה לי המחשבה עצמה שאני חי בעם שכבר 4000 שנה מנסה לנקום בצאצאי עם שלפני ארבעת אלפי שנה ניסו בסך הכל להתקומם נגדם ולמנוע בעדם ללכת להשמיד 7 עמים בחבל ארץ כנען, אז מה לכן עד היום כל צאצאיהם דינם להשמדה כל ילד וילדה צעירה וזקנה, מה קרה??? לעם כזה אני מנסה להשתייך, אצל עם כזה אני נאלץ לדאבוני להשאיר ולהפקיד את חינוך ילדי, והכל תחת הטיעון המוסרי של בכיות אישתי ופירוק הבית... לא יודע אם תביני, אבל אם למרות על מה שאני מנסה להסתיר ולאפשר לך לחיות בהכחשה, אז פעם אחת שתפסת אותי, לא בפומבי, רק נתפסתי... לאחר מעקבים ממושכים, במקום הערכה להסתרות ולחניקת הסבל האיום שבא לי פשוט לפוצץ את הסיפור, אם לך זה לא חשוב, מה אני יגיד... אולי אני טועה, אבל בעת הבכי שלי זה מה שאני חושב, וזה מה שהייתי אומר לאישתי. וסליחה אם לש הסתגננתי כהוגן בגלל הדמעות שלי... אני מתכוון ברצינות
כבר ראיתי את ההודעה לפני חצי שעה, ומאז אני בוכה, אילולא שכתבת שקלטת אותו גולש בשבת הייתי חושב שאת אישתי... ואז בכיתי כי הרי באותה מידה זה היה יכול להיות אישתי... ומה הייתי עונה אז... אני לא יודע אם תצליחי להבין אותי, הייתי אומר לה. את צודקת כל כך צודקת שאת שבורה ומרוסקת מזה שאין לי דרך ואין לי מה לענות ואין לי דרך אמצע... אבל מה אני יעשה גם אני מתוסכל, אני בספק אם תביני, אני פשוט לא מאמין, אני לא מאמין שהאלוהים מנהל אותנו בהשגחה פרטית, אני לא מאמין שהוא נתן אי פעם תורה, כל פעם שאני מוכרח לקיים איזה מצוה כדי לא לשבור אותך לרסיסים אני נכבה לגמרי, אין לי טיפת חיות, ממש מעדיף למות, ועם כל זה אני מנסה טיפ טיפה למענך להסתיר לכסות לשקר כדי שלא תתרסקי לגמרי, לנסות איכשהוא לשרוד בשבילך ובשביל הילדים. ועם כל זה כל פעם החל מליל שישי ולמחרתו ביום שישי, אני מרוסק בפנים, אני לא מאמין בכל מה שאני מנסה לעזור להכין את השבת, אני לא מסוגל פשוט לא מסוגל לשמור על השבת שכל מיני הכתיבו לעם שנולדתי בתוכו בעל כורחינו. הכי קשה היה לפני פורים, את זוכרת שאמרתי ממש חולה ולא יכול ללכת לשמוע קריאת זכור. אני לא יודע אם תביני אי פעם, מה עשה לי המחשבה עצמה שאני חי בעם שכבר 4000 שנה מנסה לנקום בצאצאי עם שלפני ארבעת אלפי שנה ניסו בסך הכל להתקומם נגדם ולמנוע בעדם ללכת להשמיד 7 עמים בחבל ארץ כנען, אז מה לכן עד היום כל צאצאיהם דינם להשמדה כל ילד וילדה צעירה וזקנה, מה קרה??? לעם כזה אני מנסה להשתייך, אצל עם כזה אני נאלץ לדאבוני להשאיר ולהפקיד את חינוך ילדי, והכל תחת הטיעון המוסרי של בכיות אישתי ופירוק הבית... לא יודע אם תביני, אבל אם למרות על מה שאני מנסה להסתיר ולאפשר לך לחיות בהכחשה, אז פעם אחת שתפסת אותי, לא בפומבי, רק נתפסתי... לאחר מעקבים ממושכים, במקום הערכה להסתרות ולחניקת הסבל האיום שבא לי פשוט לפוצץ את הסיפור, אם לך זה לא חשוב, מה אני יגיד... אולי אני טועה, אבל בעת הבכי שלי זה מה שאני חושב, וזה מה שהייתי אומר לאישתי. וסליחה אם לש הסתגננתי כהוגן בגלל הדמעות שלי... אני מתכוון ברצינות
הקושי שלך לא משתוה לקושי שלו
במקום לרחם על עצמך, אולי תחשבי קצת על הקושי שלו?
זה שתפסת אותו גולש בשבת, זה עדיין לא פטר לו את כל הבעיות.
הצרות של האנוס זה לא שאין לו את האפשרות לגלוש בשבת, ובודאי שהם לא נפטרות מגלישה אחת בשבת.
ולעצם הענין, החיים שלך לא נפגעו במאום מזה שבעלך אנוס, אם הרגשת עד היום שהחיים ביניכם סוגה בשושנים, הרי שהעולם על תילו עומד. לעומת זאת, ברגע שנפקחו עיני בעלך, חייו כבר אינם חיים, לעולם הוא לא ירגיש טוב עם עצמו.
ואולי המקום היחידי שהוא יכול למצוא בו מפלט ליגוניו ולכאביו, זה בביתו ובחיקך.
אז נכון, מלכתחילה לא היית נכנסת לתוך חיים שכאלה, אבל בדיעבד, כמו שאת אומרת שאתם בעצם אוהבים, ויש לכם ילדים משותפים, כל עוד שחייו האלטרנטיבים אינם פוגעים בך אישית, אז מה איכפת לך איפה הוא נמצא?
תחשבי על כך, שאצל רובנו בני הזוג אינם יודעים זה על זה כלום, בבית שום דבר לא מורגש, והחיים ממשיכים הלאה כשהכל דבש.
במקום לרחם על עצמך, אולי תחשבי קצת על הקושי שלו?
זה שתפסת אותו גולש בשבת, זה עדיין לא פטר לו את כל הבעיות.
הצרות של האנוס זה לא שאין לו את האפשרות לגלוש בשבת, ובודאי שהם לא נפטרות מגלישה אחת בשבת.
ולעצם הענין, החיים שלך לא נפגעו במאום מזה שבעלך אנוס, אם הרגשת עד היום שהחיים ביניכם סוגה בשושנים, הרי שהעולם על תילו עומד. לעומת זאת, ברגע שנפקחו עיני בעלך, חייו כבר אינם חיים, לעולם הוא לא ירגיש טוב עם עצמו.
ואולי המקום היחידי שהוא יכול למצוא בו מפלט ליגוניו ולכאביו, זה בביתו ובחיקך.
אז נכון, מלכתחילה לא היית נכנסת לתוך חיים שכאלה, אבל בדיעבד, כמו שאת אומרת שאתם בעצם אוהבים, ויש לכם ילדים משותפים, כל עוד שחייו האלטרנטיבים אינם פוגעים בך אישית, אז מה איכפת לך איפה הוא נמצא?
תחשבי על כך, שאצל רובנו בני הזוג אינם יודעים זה על זה כלום, בבית שום דבר לא מורגש, והחיים ממשיכים הלאה כשהכל דבש.
ברור שאשתי לא תשתוק על זה
ואולי במילים הנ"ל אני מקדים רפואה למכה?
התגובה של אשתי תזכה להבנה מצידי, אני לא אכעס עליה בכל מה שהיא רק תחליט.
אבל את ההגיון הזה אני כן ינסה להעביר לה.
ואולם, אני חייב להודות, הנושא של הדת והאמונה היא כל כך חזקה, שהתגובה בין בני זוג היא כל כך אומציאלית חזקה ועוצמתית, לא פחות מכאשר קורה בגידה.
ואולי במילים הנ"ל אני מקדים רפואה למכה?
התגובה של אשתי תזכה להבנה מצידי, אני לא אכעס עליה בכל מה שהיא רק תחליט.
אבל את ההגיון הזה אני כן ינסה להעביר לה.
ואולם, אני חייב להודות, הנושא של הדת והאמונה היא כל כך חזקה, שהתגובה בין בני זוג היא כל כך אומציאלית חזקה ועוצמתית, לא פחות מכאשר קורה בגידה.
תעריכי את המקום שלך
זה שיש ביניכם גילוי לב כזה. אמנם 'תפסת אותו' אבל אני מניחה שהרחת מעט את השטח והיו סימנים נוספים והשלמות נוספות בדרך.
חופש פעולה אחד של השני, לא לחנך, לא לשנות, אם אתם חשובים אחד לשני, אם אתם מחפשים תמצאו דרך אמצע, ובוודאי יש כזו.
יש מגשרים /יועצים מומחים לדברים מהסוג הזה אם קשה לתקשר, וזה לא בושה להעזר בהם.
נכון, לא כל אחת היתה שותקת או 'מקריבה' כלשונך. אבל את לא כל אחת, את אחת שכנראה חשוב לה מה שיש לה.
בהצלחה!
זה שיש ביניכם גילוי לב כזה. אמנם 'תפסת אותו' אבל אני מניחה שהרחת מעט את השטח והיו סימנים נוספים והשלמות נוספות בדרך.
חופש פעולה אחד של השני, לא לחנך, לא לשנות, אם אתם חשובים אחד לשני, אם אתם מחפשים תמצאו דרך אמצע, ובוודאי יש כזו.
יש מגשרים /יועצים מומחים לדברים מהסוג הזה אם קשה לתקשר, וזה לא בושה להעזר בהם.
נכון, לא כל אחת היתה שותקת או 'מקריבה' כלשונך. אבל את לא כל אחת, את אחת שכנראה חשוב לה מה שיש לה.
בהצלחה!
בוקר טוב לך ציפי,
נכון, מלכתחילה כל אחד משני הצדדים היה מעדיף בכלל לא להגיע למצב הזה.
לא בעלך באניסותו, ולא את בקשייך,
אבל מה לעשות? הגורל רצה אחרת - זה המצב.
אל תשימו לעצמכם מטרה לחנך זה את זה, אלא לנסות לגשר על אף הפערים.
תצאו יחד, תטילו, תדברו, תצחקו - תבנו את הקשר שלכם בלי לערב את הדת..
בעלי יודע על ספקותי שאלותי ובעיותי.
אבל אין לו מושג לאן זה מוביל אותי.
אבל כרגע, אנחנו מצליחים לחיות מעולה - בהתעלמות מן המצב...
אולי תגידי שאני מטאטא את הבעיות מתחת השטיח,
נכון, זה מה שאני עושה, אבל עדיף שיהיו מתחת השטיח ולא מעל...
שתהיה לכם שבת שלום, שבת מנוחה ושמחה
נכון, מלכתחילה כל אחד משני הצדדים היה מעדיף בכלל לא להגיע למצב הזה.
לא בעלך באניסותו, ולא את בקשייך,
אבל מה לעשות? הגורל רצה אחרת - זה המצב.
אל תשימו לעצמכם מטרה לחנך זה את זה, אלא לנסות לגשר על אף הפערים.
תצאו יחד, תטילו, תדברו, תצחקו - תבנו את הקשר שלכם בלי לערב את הדת..
בעלי יודע על ספקותי שאלותי ובעיותי.
אבל אין לו מושג לאן זה מוביל אותי.
אבל כרגע, אנחנו מצליחים לחיות מעולה - בהתעלמות מן המצב...
אולי תגידי שאני מטאטא את הבעיות מתחת השטיח,
נכון, זה מה שאני עושה, אבל עדיף שיהיו מתחת השטיח ולא מעל...
שתהיה לכם שבת שלום, שבת מנוחה ושמחה
הזמן לשינוי
באחד מהספרים הטובים שיש אצלי (והספר הישראלי היחיד שקניתי- מצרפי המקרים)
מופיע תת-סיפור על אדם שאשתו בעקבות טראומה היא מסתגרת בתוך עצמה והוא כל הזמן מפנטז איך הכל חוזר למה שהיה פעם והכל נהיה מושלם כמו שהוא הכיר, הסיפור נסגר כאשר הוא מבין שאשתו היא כבר לא אותה אחת ושדברים לעולם לא יחזרו להיות כמו פעם- הגיע הזמן להתקדם למקום אחר בחיים, להכיר את האשה השונה שאיתו.
גם לאשתי שהאמונה שלה מאוד השתנתה מאז שאנחנו ביחד, הרבה חברות דוסיות שלה בכו "זאת לא אותה אלי שהכרנו הדוסית התמימה"
עד שהיא הסבירה להם שמה שהיה- היה, החוכמה היא להשתנות בחיים, לא להישאר אותו דבר. אין חוכמה לאהוב את מי שהכרת עד עכשיו, אתגר הרבה יותר גדול מתחיל עכשיו והוא להכיל את בעלך כמו שהוא עכשיו, לא כמו שהוא היה
כן הוא צריך להתגמש, הוא יצטרך לוותר על דברים- אבל גם את.
אם תתעקשי להישאר דוסית, כל החומרות הקיימות וכמה שלא היו קיימות- וילדים במיר/פונוביז' וחברון, הוא לעומך יתעקש על חזיר בכיפור וילדים אתיאסטים- זה יוביל לפיצוץ זריז.
אבל יש שביל ביניים שאתם צריכים למצוא.
~אני נשמע פלצן ברמות ואני לא כזה בכלל
~
אפשר לחיות ביחד כאשר רוצים, כאחד שמנסה את זה יצא לי לשמוע לא מעט סיפורים על מקרים שזה לא עבד והתפוצץ- וגם מקרים שזה מחזיק מעמד יפה מאוד כבר זמן רב.
באחד מהספרים הטובים שיש אצלי (והספר הישראלי היחיד שקניתי- מצרפי המקרים)
מופיע תת-סיפור על אדם שאשתו בעקבות טראומה היא מסתגרת בתוך עצמה והוא כל הזמן מפנטז איך הכל חוזר למה שהיה פעם והכל נהיה מושלם כמו שהוא הכיר, הסיפור נסגר כאשר הוא מבין שאשתו היא כבר לא אותה אחת ושדברים לעולם לא יחזרו להיות כמו פעם- הגיע הזמן להתקדם למקום אחר בחיים, להכיר את האשה השונה שאיתו.
גם לאשתי שהאמונה שלה מאוד השתנתה מאז שאנחנו ביחד, הרבה חברות דוסיות שלה בכו "זאת לא אותה אלי שהכרנו הדוסית התמימה"
עד שהיא הסבירה להם שמה שהיה- היה, החוכמה היא להשתנות בחיים, לא להישאר אותו דבר. אין חוכמה לאהוב את מי שהכרת עד עכשיו, אתגר הרבה יותר גדול מתחיל עכשיו והוא להכיל את בעלך כמו שהוא עכשיו, לא כמו שהוא היה
כן הוא צריך להתגמש, הוא יצטרך לוותר על דברים- אבל גם את.
אם תתעקשי להישאר דוסית, כל החומרות הקיימות וכמה שלא היו קיימות- וילדים במיר/פונוביז' וחברון, הוא לעומך יתעקש על חזיר בכיפור וילדים אתיאסטים- זה יוביל לפיצוץ זריז.
אבל יש שביל ביניים שאתם צריכים למצוא.
~אני נשמע פלצן ברמות ואני לא כזה בכלל
אפשר לחיות ביחד כאשר רוצים, כאחד שמנסה את זה יצא לי לשמוע לא מעט סיפורים על מקרים שזה לא עבד והתפוצץ- וגם מקרים שזה מחזיק מעמד יפה מאוד כבר זמן רב.
דברה לו האשה
New member
אני מאוד מזדהה עם התחושות
גם אני הרגשתי שחרב אלי עולמי כשנודע לי שבעלי אינו צועד בדרך ישראל סבא.
למרות שהיום אני נמצאת איתו באותו מקום.
עברה תקופה מאוד קשה והדבר היחיד שהחזיק אותי היה ההבנה והדברות בינינו.
לא ניסינו להגיע לפשרות פשוט ניסינו להבין את הצרכים אחד של השני.
גם אני הרגשתי שחרב אלי עולמי כשנודע לי שבעלי אינו צועד בדרך ישראל סבא.
למרות שהיום אני נמצאת איתו באותו מקום.
עברה תקופה מאוד קשה והדבר היחיד שהחזיק אותי היה ההבנה והדברות בינינו.
לא ניסינו להגיע לפשרות פשוט ניסינו להבין את הצרכים אחד של השני.
רק לחדד את מה שנכתב כאן...
מבחינה מסויימת הבעיה הזו לא שונה מכל בעיה זוגית אחרת.
אם תסתכלי על זה ברמה הזוגיות (בלי ההורים, המשפחה, הילדים וכרגע גם אלוהים... תנסי...) בעלך רוצה משהו שונה ממה שאת רוצה.
נכון שזה נוגע לכל שטחי החיים, חינוך הילדים ומה לא? אבל עדיין בבסיס הוא רוצה משהו מסויים ואת משהו אחר...
נניח שהיתה לכם דילמה היכן לגור? את רוצה בעיר אחת והוא בעיר אחרת, זה גם דבר שמשפיע על כל שטחי החיים,
ובכל זאת לא היית מרגישה שעולמך חרב. כאן זה שונה כי מבחינתך בעלך מאבד עצמו לדעת מבחינה רוחנית וכו'.
אבל אם תביני שזו זכותו הלגיטימית של בעלך לא להאמין במה שאת מאמינה, כמו שזכותו לא לרצות כל דב אחר שאת רוצה,
יהיה לך יותר קל להתמודד.
וכמו בכל בעיה זוגית אחרת, וגם את זה כבר כתבו, זה עניין של רווח והפסד.
אתם צריכים לשבת ברצינות ולהגיע להבנות ופשרות, מה הוא מוכן לעשות בשבילך, ומה את מוכנה לעשות בשבילו.
לדוגמה: הוא לא מחלל שבת מול הילדים, את לא מנסה להחזיר אותו בתשובה.
וכך בכל תחום ותחום להגיע להסכמה הדדית מה הגבולות שלו ומה הגבולות שלך, כמו בכל בעיה זוגית אחרת.
אפשר לנסות לפנות ליעוץ זוגי, אם אתם לא מצליחים אפילו לשוחח על זה, כי שוב יש כאן רמה גבוהה מאד מאד של אמוציות.
זה לא קל אבל אפשרי...
ומי יודע אולי יום אחד הוא יחזור אליך או שאת תצאי אליו... היו דברים מעולם.
מבחינה מסויימת הבעיה הזו לא שונה מכל בעיה זוגית אחרת.
אם תסתכלי על זה ברמה הזוגיות (בלי ההורים, המשפחה, הילדים וכרגע גם אלוהים... תנסי...) בעלך רוצה משהו שונה ממה שאת רוצה.
נכון שזה נוגע לכל שטחי החיים, חינוך הילדים ומה לא? אבל עדיין בבסיס הוא רוצה משהו מסויים ואת משהו אחר...
נניח שהיתה לכם דילמה היכן לגור? את רוצה בעיר אחת והוא בעיר אחרת, זה גם דבר שמשפיע על כל שטחי החיים,
ובכל זאת לא היית מרגישה שעולמך חרב. כאן זה שונה כי מבחינתך בעלך מאבד עצמו לדעת מבחינה רוחנית וכו'.
אבל אם תביני שזו זכותו הלגיטימית של בעלך לא להאמין במה שאת מאמינה, כמו שזכותו לא לרצות כל דב אחר שאת רוצה,
יהיה לך יותר קל להתמודד.
וכמו בכל בעיה זוגית אחרת, וגם את זה כבר כתבו, זה עניין של רווח והפסד.
אתם צריכים לשבת ברצינות ולהגיע להבנות ופשרות, מה הוא מוכן לעשות בשבילך, ומה את מוכנה לעשות בשבילו.
לדוגמה: הוא לא מחלל שבת מול הילדים, את לא מנסה להחזיר אותו בתשובה.
וכך בכל תחום ותחום להגיע להסכמה הדדית מה הגבולות שלו ומה הגבולות שלך, כמו בכל בעיה זוגית אחרת.
אפשר לנסות לפנות ליעוץ זוגי, אם אתם לא מצליחים אפילו לשוחח על זה, כי שוב יש כאן רמה גבוהה מאד מאד של אמוציות.
זה לא קל אבל אפשרי...
ומי יודע אולי יום אחד הוא יחזור אליך או שאת תצאי אליו... היו דברים מעולם.
בעלך פושע! אני פושע! אין דרך אמצע
התפניתי לכמה דקות מריח הבישולים לכבוד שבת קודש הממשמשת ובאה, מה שכתבת זעזע אותי, זו "כתב אישום" לכל האנוסים,
אני לא יכול עכשיו להביט באשתי בגלל הפוסט שלך.
בעלך חייב לשמור בבית שבת כהלכתה , להקפיד קלה כבחמורה, ולהצהיר על כך. את שיודעת את האמת וחבל שכך, אל תעקבי אחריו, פשוט עצמי עיניים.
תני להסכם הבלתי כתוב להתקיים, ברומא תתנהג כרומאי.
יש לבעלך כל הזכות להחליט לשבור כיוון, דרך חיים, אבל המציאות שלחיות על הקצה רגע חרדי, רגע אנוס, ורגע חילוני בבית, הוא מתכון להרס נפשם של הילדים.
לבעלך אומר, אנא! חוס על נפשם של ילדך, ומה שכולם כתבו שהוא עם הגב לקיר , אני לא מקבל את זה, יש וחייבים למצוא את הדרך איך להיות בבית "חרדי" טוטאל, אם לא זה לא אנוס, זה חילוני וחרדי ביחד, וכאמור שזהו ההרס הכי גדול.
מה אומר ומה אדבר, אני כותב פה כאילו שאיני יודע מה עובר על בעלך, כאילו שאני לא מזדהה איתו, אני אולי בכלל כותב לעצמי, כי אני גם לא מצליח לקיים את מה שכתבתי.
אבל זו הדרך האמצע שאת מחפשת.
התפניתי לכמה דקות מריח הבישולים לכבוד שבת קודש הממשמשת ובאה, מה שכתבת זעזע אותי, זו "כתב אישום" לכל האנוסים,
אני לא יכול עכשיו להביט באשתי בגלל הפוסט שלך.
בעלך חייב לשמור בבית שבת כהלכתה , להקפיד קלה כבחמורה, ולהצהיר על כך. את שיודעת את האמת וחבל שכך, אל תעקבי אחריו, פשוט עצמי עיניים.
תני להסכם הבלתי כתוב להתקיים, ברומא תתנהג כרומאי.
יש לבעלך כל הזכות להחליט לשבור כיוון, דרך חיים, אבל המציאות שלחיות על הקצה רגע חרדי, רגע אנוס, ורגע חילוני בבית, הוא מתכון להרס נפשם של הילדים.
לבעלך אומר, אנא! חוס על נפשם של ילדך, ומה שכולם כתבו שהוא עם הגב לקיר , אני לא מקבל את זה, יש וחייבים למצוא את הדרך איך להיות בבית "חרדי" טוטאל, אם לא זה לא אנוס, זה חילוני וחרדי ביחד, וכאמור שזהו ההרס הכי גדול.
מה אומר ומה אדבר, אני כותב פה כאילו שאיני יודע מה עובר על בעלך, כאילו שאני לא מזדהה איתו, אני אולי בכלל כותב לעצמי, כי אני גם לא מצליח לקיים את מה שכתבתי.
אבל זו הדרך האמצע שאת מחפשת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.