ערב טוב.

ציפי200

New member
ערב טוב.

אני לא שייכת לפה, אבל מבקרת כאן הרבה.

אני יודעת שבעלי מבקר כאן בפורום ופעיל פה.

ויש לו חברים מפה.

וזה מאד מאד מפריע לי, כי אני לא כזאת בכלל.

מפריע לי ואני לא יודעת מה לעשות.

אין לי עם מי לדבר על הנושא הזה בעולם.

הכל התפוצץ ביננו כשתפסתי אותו גולש בשבת, עד אז זו הייתה הסכמה שבשתיקה.

אבל מכזה דבר לא יכולתי ואני עדיין לא יכולה להרגע.

הוא הבטיח לי בשבילי הוא לא יעשה את זה שוב... וזה קשה לי לשמוע את זה, קשה לי לשמוע שלו זה לא מפריע.

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים יחסית, בנינו בית, ילדים, אנחנו מסתדרים מעולה, אוהבים, אבל קשה לי לחשוב להמשיך ככה את החיים.

אני לא רוצה לחיות כך, קשה לי עם כל המעקבים שאני עושה אחריו, קשה לי נפשית ומוסרית.

וחוץ מזה שהילדים גדלים, צריך ללמוד עם הילד ואם אני לא יבקש זה לא יקרה.

עכשיו הילדים בחופש ואני ממש לא אוהבת שהילדים צריכים לראות אותו מתפלל....

אז מה כן?

איפה דרך האמצע? יש סיכוי שנצליח למצוא אותה?
 

ציפי200

New member
אתה צודק.

אבל בכל אופן, לא כך דימיינתי את החיים שלי.

אני רגילה לנסוע על כביש מסויים.

ופתאום בעלי משנה כיוון ונוסע למקום לא ידוע.
 
מבין אותך לגמרי

זה הרי הסיפור של כולנו אין מנצחים, כולנו מפסידים איכשהן השאלה היא כמה רצון יש לגשר על הפערים.
 

ציפי200

New member
אני כן מנסה לשאול אותו.

מה הוא רוצה בעתיד?
איך הוא רואה את המשפחה שלו בהמשך?

הוא לא יודע לומר לי, או שהוא לא רוצה לומר לי.

הדבר היחיד שהוא אמר לי זה שהוא רוצה חיים יותר פתוחים,
מה זה פתוחים מבחינתו? לא הבני ברור.

מבחינתי כמה פתוחים שנהיה, שבת זה המינימום.
ואם איך שאנחנו היום זה לא היה, אז מה יהיה אז?
 

yoni13077

New member
עצם המשפט הזה שכתבת

"שבת זה המינימום" משקף את הפערים העצומים בתפיסה.

מנקודת המוצא שלך זה מאוד מאוד מובן, כל מכירים את נקודת המוצא הזו ומאוד מבינים אותה. מנקודת המוצא שלך זו אפילו גישה חיובית ומתפשרת אבל זה בדיוק הענין שנקודת המוצא שלו שונה לחלוטין.. אילו שניכם הייתם אנשים מאמינים ורק מדברים על פשרות מסוימות ומעבר לחיים קלילים יותר מבחינה דתית אז זו בהחלט אמירה במקום, שבת היא דבר בסיסי מבחינת אדם מאמין, גם אם אינו חרדי. אבל אני מנחש שבעלך אינו אדם מאמין ומבחינתו ככזה יכולים להיאמר דברים בכיוון ההפוך בתור המינימום שהוא היה רוצה מצידך..

ציינת שהוא לא יודע או לא רוצה לומר לך איך הוא רואה את העתיד מבחינתכם. בין אם הוא היה רוצה לצאת ובין אם רק לעשות שינויים מסוימים לעבר חיים פתוחים יותר, סביר להניח שהוא לא אומר לך את זה כי הוא חושש מהתגובה שלך, הוא חושש לאבד אותך ואת הילדים ואת מה שבניתם יחד כי אתם חשובים לו.
אם ההתפשרות שלכם תהיה אחד לגבי השני זה באמת פער שקשה מאוד לגשר, דברים יקרים מאוד בעיניו עשויים להיות חמורים מאוד בעינייך ולהיפך. לעומת זאת אם חיפוש הפשרות יהיה אחרי ההפנמה שאתם כיום שונים מאוד בהשקפה אבל מחפשים דרך להגיע להבנה לגבי הבית המשותף וחינוך הילדים, שם זה כבר סיפור אחר. ואם אתייחס לדוגמאות שהבאת - אם תנסי לשנות אותו או לדאוג לרוחניות שלו אז כמובן יפריע לך שהוא גולש בשבת גם אם אף אחד לא רואה ויכאב לך שהילדים רואים אותו מתפלל. לעומת זאת, אם הענין הוא הילדים אז המסקנא המתבקשת היא לא להתפלל בכלל וכך הילדים לא יראו אותו מתפלל בבית.. זו רק דוגמא אבל זה כדי להדגיש את הביטוי להבדלים בנקודת המוצא.

ושוב... זה באמת לא פשוט כאשה חרדית לוותר כביכול על נפשו של בעלה בדברים שכל כך חשובים בעיניה, מבחינתך הרי זו התדרדרות חמורה וודאי שלא קל להשלים עם זה. אבל חשוב שתעשי את המקסימום להבין מה שלא מקובל להבין בציבור החרדי - כפירה באלוהים לגיטימית לחלוטין לא פחות מאמונה בו, כפי שכתבו פה בעלך לא עושה זאת מרוע וגם לא מתוך איזו פריקת עול שבאה מחוסר יכולת לעמוד בפיתויי היצר כפי שכל חרדי ממוצע מניח. (לא שאני מכיר אותו.. אני פשוט נותן לו קרדיט לכך שהמניעים שלו הם כמו של רוב חברי הפורום ולא איזה שבבניק מצוי).

מאחל לכם שתהיו חזקים, אהבה ומשפחה הם דברים חשובים מאין כמותם, אל תעשו צעדים פזיזים ונזקים בלתי הפיכים באופן אימפולסיבי.
 

ציפי200

New member
ברור שיש פערים.

אתה מסכים איתי שכאשה חרדית שבת תהייה מבחינתי המינימום???
 

yoni13077

New member
בדיוק

זה ברור שמנקודת מבטך (שכולנו מכירים וגדלנו עליה) כואב לך אמיתי על נשמתו, אבל זה בדיוק הנושא שבו את צריכה לעשות את הסוויץ' בראש (לא שזה קל) ולהבין שבמקום לפתח ציפיות שהוא יחזור למוטב, הוא במקום אחר לגמרי ומבחינתו יש מוטב אחר לגמרי.. במילים אחרות - אל תחפשי לגשר על הפערים בהשקפה, אלא לגשר על הפועל היוצא של ההשקפות השונות שלכם ועל האופן בו זה יבוא לידי ביטוי בבית המשותף שלכם. בתחום הזה אפשר להגיע בהחלט להסכמות.
 
אולי אחד מחברי הפורום יתנדב

למצוא שרשור מאד ארוך שהיה כאן פעם בנושא.

מישהי נכנסה וכתבה עם הרבה יותר זעם ממך, והדיון שהתפתח האיר הרבה נקודות מעניינות.

נ.ב. לפורום השכן (יוצאים בשאלה) גם כן נכנסה פעם מישהי ותיארה את הקושי שלה עם היציאה בשאלה של בן זוגה (אם כי במקרה ההוא ההקשר היה שונה מאד), וכיום היא יוצאת בשאלה בעצמה.
מה את יודעת...
 
כואבים את כאבך, אבל...

מה לעשות והנפש של בעלך מרגישה חנוקה.

הדבר היחיד שניתן לעשות זה לשבת ולדבר מלב אל לב ולהגיע יחד להסכמה כלשהיא.

שום פיתרון אחר לא יעזור. א"א לדכא את הנפש ומשאלותיה.

אם הלכה לו האמונה, לשוא יהיו כל מאמציך להניאו ולהחניקו.

ואם אתם אוהבים באמת, אז תתאמצי להבין אותו יותר. כי מרוע זה ודאי לא מגיע.
 
את מוכרת לי מפעם

את מוכרת לי מפעם
אולי מגלגול אחר
חלום שהשאיר בי טעם
מזכרון בוער...


נכון, זה נראה כמו שהשמים נפלו, החיים איבדו את טעמם. מרגישה שרימו אותך, אין תאבון וטעם בכלל לכל החיים האלה, ואולי לפעמים את חושבת בינך לבינך אם בכלל יש אלוהים בכל הסיפור המוטרף הזה? והלוואי, שתתעוררי מהחלום השחור, שיגמר.

הסיפור שלי שונה עד מאוד, אבל הצומת-מוכרת. עברתי בה, גם אני הסתכלתי כה וכה, התפזרתי לאלף רוחות השמים ולהרבה מאוד שברים ובסוף איכשהו התעשתי, קמתי ובחרתי איך לחיות.

אני רק רוצה לומר לך כמה דברים קטנים:

את בצומת חשובה עד קריטית בחיים שלך -

זכותך לבחור את חייך, ואל תוותרי על שום דבר שחשוב לך באמת, ברור שתצטרכי לבחור, ולקחת בחשבון שיקולים של רווח והפסד.

יש הרבה מאוד שבילים ללכת בהם, ועוד הרבה עצים לגעת ופירות לטעום, בעולם הזה. גם לך מותר. צריך קצת אומץ.

שינויים זה דבר מפחיד בטירוף, וזה בעיקר מה שמשתק אותנו.

זוגיות ומשפחה זה דבר יקר, ואם זה עובד בשבילכם זה יכול להמשיך. יש גם כאלה זוגות. אם הוא עושה בשבילך דברים שהוא לא מאמין בהם, גם את יכולה בשבילו, ואפשר לחיות עם זה. אפשר לפחות לנסות. אז הילדים לא יראו את אבא מתפלל.



ובשולי הדברים - אם אני כתבתי הודעה ארורה זו לפני 4 שנים בפורום יוצאים בשאלה, אז הנה לך גם הוכחה שיש חיים לאחר המוות הזה (ואף טובים!)
(אני כמובן באותה נשימה מתכחשת לעבודה שכתבתיה, אבל ממש בשבילך הודיתי בכך לרגע)


וגם כמה חיבוקים!
ומילים שהחזיקו אותי בימים קשים.
 
למעלה