נסחפתי לפו הדב של א.א. מילן...
לקחתי ליד ולא יכולתי לעזוב, שנים שלא לקחתי אותי לידיים ונישבתי שוב בקסם הישן: "זה מצחיק, זה מגחך, שדבש הדב אוהב כל כך, זזום, זזום, זזיק, מדוע זה מצחיק?" או: "לו הדבורים היו דבים (הה איזה מחשבות ליצים?) היו דבורים בונות ביתן ממש מתחת לעצים. ולו מתחת לעצים היו דבורים בונות, לא הצטרכנו לטפס אל הקומות העליונות." והקסם ממשיך...כשבא לי לברוח מהחדשות, אין כמו ספר ילדים להשכיח ולהעלות חיוך.