ערב טוב

[כוכב זוהר2]

ערב טוב ../images/Emo96.gif

חשבתי שהמשפט " הזמן מרפא " הוא נכון אבל התבדתי היום הלכתי לשלם ולקחת מפתח למקום שהזמנתי כדי שהנסיכה תחגוג את מסיבת יום ההולדת שלה ( ביום שלישי 19.06.2007 היא תהיה בת 13 ) ואז לפתע זה בא בבוםםםםםםםםםםםםםםם שוב לחגוג בלי רפי בלי שאבא שלה יהיה והמפליא הוא שלילדים לא מפריע אבל לי כן לי כואב כואב שהוא לא זוכה לראות איך נסיכתו הופכת אט אט ליפיפיה אמיתית לנערה משגעת ומהממת מתי זה כבר ייגמר הכאב בפנים והנה בתמונה הנסיכה שלי

 

[סוויפי]

גם אני

נתקלתי בזה שלילדים פחות מפריע. הכאב אתנו עד הקבר.

 

[ג ל י 35]

ערב טוב לכולם

אני גם רואה שלילדים "פחות" מפריע אבל אני חושבת שזה לא בדיוק נכון. האמת, הייתי מתה ללמוד איך הם עושים את זה, אני חושבת שבדרך מיוחדת משלהם הם מפנימים עד כדי מצב של התעלמות להבדיל מאיתנו. אנו באיזה שהוא מקום לא מרשים לעצמנו לשכוח ולכן זה מלווה אותנו בכל סיטואציה ורגע מחיינו. בעלי ז"ל אמר לי (לאחר שידענו כבר במה מדובר) שהבן הגדול לא יזכור אותו - הוא היה אז בן 6 ואכן באיזה שהוא מקום הוא זוכר ויודע מי היה אביו אך הרבה הוא משלים מדמיונו וזה בסדר גמור. בנוסף אני חושבת שלנו קשה יותר כי אנו נושאים עימנו חוויות שונות מבן/בת הזוג ואת החסר אנו מרגישים יותר.

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

..."הזמן הוא לא רופא, הוא רק מביא הקלה"...

זה בקשר אלינו.... ובקשר לילדים כן גם אני רואה את זה... ביום הזיכרון האחרון, כשהלכנו, כמו כל שנה, לטכס בבית יד לבנים אמר לי בני שהוא כבר לא מרגיש כל כך מחובר, כי הוא כבר לא כל כך זוכר, ושבעצם הוא חי יותר שנים בלי אבא מאשר איתו...

אמר לי שבשנים הראשונות כשהכל היה עוד טרי, הוא התחבר לטכס באופן אישי ועכשיו הוא מכבד את היום אבל זה לא כבר לא מחבר אותו... הוא היה קצת פחות מ - 6 כשאביו נפטר וכמה שניסיתי לשמר לו את הזיכרון, היום יש לו רק כמה קטעי תמונות שכנראה נחרטו בזיכרון, הוא אומר שכבר לא מרגיש שונה מכולם, כמו בהתחלה וכבר לא כועס על העולם, שהכל כבר בסדר..... מזל-טוב לנסיכה שלך, היא יפהפיה אמיתית.

 

[אנימו]

לילדים יש מנגנוני הגנה שנכנסים לפעולה

בשעת הצורך. כנראה שזו הדרך שלהם להתמודד ולא להתמוטט. הודבר לי ככה על ידי רופאת ילדים . היא הכינה אותי שאחרי שאסביר לילדים על מחלה וניתוח אקוטי של אביהם ( היו בני 11-12 לערך) , בל אתפלא אם יודיעו מיד שהם הולכים לחבר או לסרט. זו הבריחה שלהם לשדות מוגנים. ואכן כך היה! שתי דקות אחרי ההודעה שהתלבטתי אם להודיעם ולשתפם בה, ישבתי לבדי במטבח.... לעומת זאת , 10 שנים אחר כך, כשנפטר אביהם, לא ידעו בדיוק איך לפרוש עלי את חסותם והיה מעין בלבול תפקידים עד שנאלצתי לרמוז ( בעדינות) שאני עדיין חיה ומתפקדת ויכולה לקחת אחריות בבית שלי. המשך ערב נעים לכולכם.

 

[הים רגוע]

מזל טוב לנסיכה

שמחה בשמחתכם ומאחלת לה המון כייף וחיוכים , ואכן הכאב שלנו שונה מכאבם של ילדינו,אנו לא צליחים לשבוח בעוד הילדים יודעים להפריד , אצלי 3 חודשים לאחר האסון נולד נכדי הראשון ,והילדים אפילו לא חשבו לא לחגוג את השמחה באולם,אומנם ללא מוזיקה אבל מסיבת הברית נחגגה עם 350 אורחים ....ואני היחידה שפרשתי לצד בדמעות . מעריצה את הילדים על יכולם לחזור מהר לשיגרה,להפריד בין עצב לרגעי שמחה ....

 

[meshi4]

כוכב זוהר ...../images/Emo49.gif לנסיכה שלך

ובהצלחה בכל מעשיה. טבעי מאוד שבאירועים משמחים משפחתיים נחוש את הכאב שהיקר לנו לא זכה לחוות.אבל חושבת שהזמן מרפא ויש בהחלט הקלה בכאב [כך בכל אופן אני מרגישה אחרי 6 שנים]כמובן זה מצריך עשיה ויציאה מהבית לפעילות פנאי כיפית. בקשר לילדים :נראה לי שזה תלוי בגיל שהם חוו את האובדן.ככל שהם גדולים יותר הזכרונות בהתאם והחסרון מתבטא בשיחות ובהעלאת זכרונות.בתי הצעירה היתה בגיל 18 כשאביה נפטר היא לומדת מוסיקה ובהרבה שירים שהיא מחברת מסתבר לי שהיא כותבת עליו.זהו..נשאר לזכור ,להתגעגע......ולהמשיך הלאה. אחרי הכל.....החיים יפים והשמחה חוזרת וממשיכים הלאה.

 

[כוכב זוהר2]

תודה משי ../images/Emo24.gif

היתה יומולדת מדהימה 72 בני נוער מקסימים ועברתי בשלום את העניין רקדתי עם הצעירים חיבוקים נשיקות כמו אחת מהחברה ואפילו חלק מהבנים והבנות עזרו לי