ערב טוב ניצנים!../images/Emo220.gif
כחלק מפינת "ערב טוב ניצנים", נציג הערב את המשחק הראשון בחצי הגמר. הלהקות המתחרות על השתתפותן בגמר הגדול הן: אתניקס והלהקות הצבאיות. השירים המתמודדים:
ג'סיקה- פרחים בקנה.
תותים- גבעת התחמושת.
מחר אני בבית- חורף 73.
כתם הפרי- רק בישראל.
אין כמו אמא- מי שחלם.
קן של אהבה- באב אל וואד.
היא לא תשוב- קום והתהלך בארץ. 1. ג'סיקה- פרחים בקנה: ג'סיקה: איך בסוף השבוע היא באופן קבוע, לא לבד אם אין גבר בשטח היא פותחת בדיאטת שוקולד כמו כל אחד. והחיוך שלה רטוב אני חוזר כשהיא תשוב נסעה לה למקום אחר. תמיד חשבה שהאלוהים אהב לראות אותנו מנגנים כי זה הראש של ג'סיקה ג'סי ג'סי, ג'סי ג'סיקה אואה אואה אה אואה אואה עכשיו היא רחוקה. איך לבשה זוג כנפיים ועלתה לשמים מעל כולם עם חיוך לא נורמלי את הלב היא שברה לי כל הזמן כן, כל הזמן היתה כולה תוצרת חוץ עבדה שנתיים בקיבוץ נסעה לה למקום אחר. תמיד חשבה שהאלוהים... וכשאמרה שזה כואב שאף אחד כבר לא אוהב נסעה לה למקום אחר. תמיד חשבה שהאלוהים... פרחים בקנה: כשאביב נרדם יעור בחוורון בשדות האש ייתם הקרב האחרון ובוקר נהדר מן הבקעה להר אז יעלה בזמר, ברון. השמש ידם בין עזה לרפיח, ירח ילבין על פסגת החרמון פרחים בקנה ובנות בצריח ישובו לעיר חיילים בהמון. ילדה אחת קטנה ובידה זרים, לעיר הלבנה תצא אז בשירים, ולחייל נרגש תשים סביון בדש, והשמיים כה בהירים. השמש ידם בין עזה לרפיח... החיילים לעיר יגיעו בעם רב, עם נערות ושיר ועם פרחי זהב, וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול לא עוד ידע שלכת וקרב. השמש ידם בין עזה לרפיח... 2. תותים- גבעת התחמושת: תותים: הקור שבגנך מול החום שבגני הבונקר לשמאלך מול הפגז שבידי הרימון שלך לא פרי והוא מוכן אצלך ביד אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. אור עולה מן המזרח יום חדש הגיע שנינו נתגבר על האימה תותים תותים בואי נקנה רק תותים במקום עוד מכונות של מלחמה. את המיטה חסמת בהרבה שקים של חול ועל ראשך קסדה מן הבונקר שמשמאל רצית שנשמתי תהיה צרורה לעד אבל אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. אור עולה מן המזרח... גבעת התחמושת: היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם מזה שלוש שעות. התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה. בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. עלינו משם בכח של שתי פלוגות. לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו. בשתיים, שתיים ושלושים נכנסו דרך הטרשים לשדה האש והמוקשים של גבעת התחמושת. מול בונקרים מבוצרים ומרגמות מאה עשרים מאה וכמה בחורים על גבעת התחמושת. עמוד השחר עוד לא קם חצי פלוגה שכבה בדם אך אנו כבר היינו שם בגבעת התחמושת. בין הגדרות והמוקשים השארנו רק את החובשים ורצנו אבודי חושים אל גבעת התחמושת. באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו. חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים. מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע בראשו ונפל פנימה. ירדנו אל התעלות אל הכוכים והמסילות ואל המוות במחילות של גבעת התחמושת. ואיש אי אנה לא שאל מי שהלך ראשון נפל צריך היה הרבה מזל על גבעת התחמושת. מי שנפל נסחב אחור שלא יפריע לעבור עד שנפל הבא בתור על גבעת התחמושת. אולי היינו אריות אך מי שעוד רצה לחיות אסור היה לו להיות על גבעת התחמושת. החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה. הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון. החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ. הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח הבונקר שלהם. להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו. אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ. הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי. היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים. אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום. בשבע, שבע ועשרים אל בית הספר לשוטרים אספו את כל הנשארים מגבעת התחמושת. עשן עלה מן הגבעה השמש במזרח גבהה חזרנו על העיר שבעה מגבעת התחמושת. חזרנו אל העיר שבעה עשן עלה מן הגבעה השמש במזרח גבהה על גבעת התחמושת. על בונקרים מבוצרים ועל אחינו הגברים שנשארו שם בני עשרים על גבעת התחמושת. 3. מחר אני בבית- חורף 73: מחר אני בבית: כבר עברו מאה שנה כל שעה קשה עלי את ודאי לא ישנה לא עצמתי את עיני זה סופו של המסע רק אותך ארצה לראות אז אלייך אני בא בעיניים לטושות כי ראיתי איך טינה אותי לוקחת למקום שבני אדם איבדו הכל חכי לי שאחזור מחר אני בבית נמאס לי לתקן עולם בארץ יריבה חכי לי שאחזור טוב להיות בבית כולם היו אחים בדם יפה הדרך חזרה לא רוצה להיות גיבור לך רציתי לספר איך בלילה השחור מישהו שומר הוא מסתתר בין עננים אבל משאיר לנו תקווה לימים יותר יפים ימים של אהבה לא רוצה יותר את הכאב שבעיניים הכאב הזה יובס באהבה חכי לי שאחזור מחר אני בבית נמאס לי לתקן עולם בארץ יריבה חכי לי שאחזור טוב להיות בבית כולם היו אחים בדם יפה הדרך חזרה חורף 73: אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה. כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב. הבטחתם יונה עלה של זית הבטחתם שלום בבית הבטחתם אביב ופריחות הבטחתם לקיים הבטחות הבטחתם יונה אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש הבטחתם יונה...
כחלק מפינת "ערב טוב ניצנים", נציג הערב את המשחק הראשון בחצי הגמר. הלהקות המתחרות על השתתפותן בגמר הגדול הן: אתניקס והלהקות הצבאיות. השירים המתמודדים:
