תום נחמיאס
New member
ערב טוב לכולם!
אמש צפיתי בהצגה "מי שחלם",בפעם השלישית. לפני שאתחיל "לשפוך",חשוב לציין שמאוד אהבתי את ההצגה מההתחלה-אבל(תמיד יש אבל)-רק אתמול יצאתי עם מסקנות וכיוצ"ב. על כל פנים- "מי שחלם" הוא בראש ובראשונה מחזה זמר,ולא מחזמר.לדעתי.אני מקווה שכולכם מצליחים לעמוד על ההבדל הדק,כי הרי שאין זה מינוח פסבדו מיקצועי,אלא דיקדוק ע"פ תום,ובכל זאת,חלוקת המינוח לשתי מילים נראית לי מאוד הולמת במקרה הזה. הבמאי גדי ענבר השכיל ליצור אפוס ציוני טהור,מהסוג שכולם בסוף יקנאו בו,כי כעת,כששכך זעם,וכל המתחסדים שמיהרו לבטל את זכות קיומו של המופע נעלמו בחזרה לפינותיהם האפלות,נותר בידינו מוצר/מחזה שמצליח לסחוף את הצופים דרך מהמורות קשות לאורך השנים במציאות של "המדינה הנפלאה ארורה הזו". חשוב מאוד לקחת בחשבון שסיפור חייו של יצחק רבין הוא הסיבה שלשמה כולם התכנסו,אבל המופע הוא איננו ביוגרפיה או דוקומנט היסטורי נאמן,והסיפור הוא בעצם נרטיב השנים,ובו שזור הסיפור(הפיקטיבי) שמהווה את הצד ה"תיאטרלי" של המחזה. למופע עצמו- שעתיים וחצי,זה מה שנדרש כדי לנסוע את כל הדרך מאחהצ של אותו יום נורא בנובמבר 95,עד ערב מלחמת העצמאות,אי שם,ב1948 ,דרך כל מערכות ישראל,וכלה ביום שאחרי. המערכה הראשונה,שלטעמי האישי היא עדיין לא מספיק מהודקת,ומעט לעוסה,היא המערכה האינפורמטיבית של המחזה,ובה מסופקים כל פרטי המידע שלהם נזדקק אחר כך.במערכה הזו אני רוצה להתייחס בינתיים רק לדיאלוג המבריק בין הרמטכ"ל רבין וראש הממשלה,בן גוריון,ערב מלחמת ששת הימים,דיאלוג עוקצני,מרתק,ובעיקר הזוי-כאמור,הברקה של הבמאי גדי ענבר. המערכה השניה של המחזה,או-החוליה החזקה-עוסקת פחות בנרטיב ויותר בעלילת "המשנה"(בגרשיים כפולים ומכופלים),יותר בפיקציה שנקראית משפחת עילם,תוך נתינת ביטוי ליכולות האמיתיות שאוצרים בתוכם הפרפורמרים. המערכה נפתחת בסצינה שהיא בעיני העתקה בוטה,אך מושכלת של הסצינה הלבנה הזכורה לטוב מ"שיער",ומשם נמשכים/נבלעים הצופים אל טירוף קוסמופוליטי,שנע בין קטבים של אושר וצער,אהבה ושנאה,שמחה ויגון.איפשהוא אחרי רבע שעה לתוך המערכה,רבים ישימו לב שלחלוחית מכסה את העיניים-ובכן,היא שם כדי להישאר,ולא תעזוב עד לסוף ההצגה.אין פוילה שטיק רבותיי,וזה אפילו לא ספוילר,כי למחזה-זמר "מי שחלם" אין Happy end. ישנם רגעים בלתי נשכחים בעליל,ואולי בזכות הצמרמורות שהם מספקים לקהל,בו בוודאי יושבים נציגים שלחמו בבאב אל וואד,ואיבדו חברים לנשק,וישבו בבית הכנסת בשעה שצפירה פילחה את דממת יום הכיפורים,והרדיו שידר במין תיאטרון אבסורד סיסמאות גיוס מוקלטות לשעת חירום,אשר באמת נשמעות כמו שיר של נעומי שמר-מפרש לבן,גג אדום,ענן צחור. ישנם פיקים כ"כ רבים וטובים במערכה הזו,וקצרה היריעה מלציין את כולם,וגם אם לא קצרה,תיאור-טוב ככל שיהיה,לא ישתווה לעולם לצפייה בקומפלקס כולו,של ויז'ואל וסאונד ואורות ותנועה. אני רוצה לסיים בסקירה קצרצרה של אנשים שלהם אני מרגיש תורך לחלוק כבוד אישי- בפעם המי יודע כמה,כבוד גדול,לטעמי האישי,לגדי ענבר,שנסקל באבנים באשמת יצירתיות,אומץ,תעוזה וכישרון. ניהול מוסיקלי ועיבודים-אפי שושני-את העיבודים של אפי תמיד אהבתי,גם ב"מיקה שלי".אני אוהב את מה שהוא נותן,אני אוהב את זה שהעיבודים שלו "גדולים" וראוותניים,ולא קטנים וביישנים,ומאוד מעריך את האומץ. (על הדרך,כבוד גם לחברי הלהקה-ג'קי,רונן,אריאל,סלעית,ו-אפי..). מבחינת הקאסט- בתפקיד רבין המבוגר-עודד תאומי,שעושה עבודת קודש.מדהים! בתפקיד לאה רבין-אמש שיחקה אסנת וישינסקי,שהיא נפלאה,וההערכה אליה גוברת,שמגלים איזה מטען היא נושאת מאחוריה.אסנת וישינסקי איבדה את בנה,ליאור וישינסקי-שנהרג באסון הנגמש בציר פילדלפי,שנה שעברה-ליאור היה איתי בשכבה,וגדלנו יחד. בתפקיד אורי עילם-יקיר המדור-הראל סקעת-שמוכיח בפעם המי יודע כמה מי כוכב ומי נולד.אי אפשר להתעלם מכך שהראל סקעת מ-ש-ח-ק בהצגה טוב מאוד,ושר עוד יותר טוב-תענוג לאוזן,תענוג לעין,כל הכבוד! והשורה האחרונה,אני מתנצל מראש בפני צרי העין וחסרי הפירגון- בתפקיד רותה-חני נחמיאס.וזהו.אני ממליץ לכל הספקנים,אם בכלל נשארו כאלו,ללכת לראות את "מי שחלם".היא הכי הכל.הכי זמרת,הכי שחקנית,הכי טובה. לסיכום- אסור לפספס. לילה טוב
אמש צפיתי בהצגה "מי שחלם",בפעם השלישית. לפני שאתחיל "לשפוך",חשוב לציין שמאוד אהבתי את ההצגה מההתחלה-אבל(תמיד יש אבל)-רק אתמול יצאתי עם מסקנות וכיוצ"ב. על כל פנים- "מי שחלם" הוא בראש ובראשונה מחזה זמר,ולא מחזמר.לדעתי.אני מקווה שכולכם מצליחים לעמוד על ההבדל הדק,כי הרי שאין זה מינוח פסבדו מיקצועי,אלא דיקדוק ע"פ תום,ובכל זאת,חלוקת המינוח לשתי מילים נראית לי מאוד הולמת במקרה הזה. הבמאי גדי ענבר השכיל ליצור אפוס ציוני טהור,מהסוג שכולם בסוף יקנאו בו,כי כעת,כששכך זעם,וכל המתחסדים שמיהרו לבטל את זכות קיומו של המופע נעלמו בחזרה לפינותיהם האפלות,נותר בידינו מוצר/מחזה שמצליח לסחוף את הצופים דרך מהמורות קשות לאורך השנים במציאות של "המדינה הנפלאה ארורה הזו". חשוב מאוד לקחת בחשבון שסיפור חייו של יצחק רבין הוא הסיבה שלשמה כולם התכנסו,אבל המופע הוא איננו ביוגרפיה או דוקומנט היסטורי נאמן,והסיפור הוא בעצם נרטיב השנים,ובו שזור הסיפור(הפיקטיבי) שמהווה את הצד ה"תיאטרלי" של המחזה. למופע עצמו- שעתיים וחצי,זה מה שנדרש כדי לנסוע את כל הדרך מאחהצ של אותו יום נורא בנובמבר 95,עד ערב מלחמת העצמאות,אי שם,ב1948 ,דרך כל מערכות ישראל,וכלה ביום שאחרי. המערכה הראשונה,שלטעמי האישי היא עדיין לא מספיק מהודקת,ומעט לעוסה,היא המערכה האינפורמטיבית של המחזה,ובה מסופקים כל פרטי המידע שלהם נזדקק אחר כך.במערכה הזו אני רוצה להתייחס בינתיים רק לדיאלוג המבריק בין הרמטכ"ל רבין וראש הממשלה,בן גוריון,ערב מלחמת ששת הימים,דיאלוג עוקצני,מרתק,ובעיקר הזוי-כאמור,הברקה של הבמאי גדי ענבר. המערכה השניה של המחזה,או-החוליה החזקה-עוסקת פחות בנרטיב ויותר בעלילת "המשנה"(בגרשיים כפולים ומכופלים),יותר בפיקציה שנקראית משפחת עילם,תוך נתינת ביטוי ליכולות האמיתיות שאוצרים בתוכם הפרפורמרים. המערכה נפתחת בסצינה שהיא בעיני העתקה בוטה,אך מושכלת של הסצינה הלבנה הזכורה לטוב מ"שיער",ומשם נמשכים/נבלעים הצופים אל טירוף קוסמופוליטי,שנע בין קטבים של אושר וצער,אהבה ושנאה,שמחה ויגון.איפשהוא אחרי רבע שעה לתוך המערכה,רבים ישימו לב שלחלוחית מכסה את העיניים-ובכן,היא שם כדי להישאר,ולא תעזוב עד לסוף ההצגה.אין פוילה שטיק רבותיי,וזה אפילו לא ספוילר,כי למחזה-זמר "מי שחלם" אין Happy end. ישנם רגעים בלתי נשכחים בעליל,ואולי בזכות הצמרמורות שהם מספקים לקהל,בו בוודאי יושבים נציגים שלחמו בבאב אל וואד,ואיבדו חברים לנשק,וישבו בבית הכנסת בשעה שצפירה פילחה את דממת יום הכיפורים,והרדיו שידר במין תיאטרון אבסורד סיסמאות גיוס מוקלטות לשעת חירום,אשר באמת נשמעות כמו שיר של נעומי שמר-מפרש לבן,גג אדום,ענן צחור. ישנם פיקים כ"כ רבים וטובים במערכה הזו,וקצרה היריעה מלציין את כולם,וגם אם לא קצרה,תיאור-טוב ככל שיהיה,לא ישתווה לעולם לצפייה בקומפלקס כולו,של ויז'ואל וסאונד ואורות ותנועה. אני רוצה לסיים בסקירה קצרצרה של אנשים שלהם אני מרגיש תורך לחלוק כבוד אישי- בפעם המי יודע כמה,כבוד גדול,לטעמי האישי,לגדי ענבר,שנסקל באבנים באשמת יצירתיות,אומץ,תעוזה וכישרון. ניהול מוסיקלי ועיבודים-אפי שושני-את העיבודים של אפי תמיד אהבתי,גם ב"מיקה שלי".אני אוהב את מה שהוא נותן,אני אוהב את זה שהעיבודים שלו "גדולים" וראוותניים,ולא קטנים וביישנים,ומאוד מעריך את האומץ. (על הדרך,כבוד גם לחברי הלהקה-ג'קי,רונן,אריאל,סלעית,ו-אפי..). מבחינת הקאסט- בתפקיד רבין המבוגר-עודד תאומי,שעושה עבודת קודש.מדהים! בתפקיד לאה רבין-אמש שיחקה אסנת וישינסקי,שהיא נפלאה,וההערכה אליה גוברת,שמגלים איזה מטען היא נושאת מאחוריה.אסנת וישינסקי איבדה את בנה,ליאור וישינסקי-שנהרג באסון הנגמש בציר פילדלפי,שנה שעברה-ליאור היה איתי בשכבה,וגדלנו יחד. בתפקיד אורי עילם-יקיר המדור-הראל סקעת-שמוכיח בפעם המי יודע כמה מי כוכב ומי נולד.אי אפשר להתעלם מכך שהראל סקעת מ-ש-ח-ק בהצגה טוב מאוד,ושר עוד יותר טוב-תענוג לאוזן,תענוג לעין,כל הכבוד! והשורה האחרונה,אני מתנצל מראש בפני צרי העין וחסרי הפירגון- בתפקיד רותה-חני נחמיאס.וזהו.אני ממליץ לכל הספקנים,אם בכלל נשארו כאלו,ללכת לראות את "מי שחלם".היא הכי הכל.הכי זמרת,הכי שחקנית,הכי טובה. לסיכום- אסור לפספס. לילה טוב
ותזהר לא להתמכר חחחחחח באמת מי שחלם זה מחזמר מדהים ומאוד מרגש כל השחקנים מוכשרים לא רשמת על חני אבל היא שיחקה מדהים מדהיםםםםםםםם והראל סקעת מדהים כל כך ידעתי שהוא ישחק מעולה כי כול כך מוכשר ולשיר מדהים זה היה ברור כבר מכוכב נולד מהרגע הראשון שהוא כשרוני כל כך