ערב טוב לכולם
שלום לכולכם - מה שלומכם? לא עזבתי (נכון שהרבה מאוד זמן לא כתבתי ביכלל), אני מדפדפת, ושוב מדפדפת, מזדהה עם כל הכאב, לא מסוגלת לרשום דבר, ושואלת בכאבי לב עמוקים איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים חולים במחלה הזו - ובינתיים אין לה תרופה. החודש האחרון עבר עלי כסיוט שלא יתואר כשהרע רק הולך וגובר אבל... היום הצלחתי לומר את המשפט הזה בקול רם, והאמת - קיבלתי עידוד (קשה לעודד אותי) ואני מרגישה צורך לספר לכם על כך - שאולי גם אתם תתעודדו: כשאמרתי לו שכל כך רע לי ומיום ליום העצב רק הולך ומתגבר אז הוא דימה את הרוע הזה לעליה של הר גבוה, בהתחלה שעולים הכל קל, לאט לאט זה נהיה יותר קשה, אני מגיסת את כל כוחותי וממשיכה הלאה, מאט לפני הפיסגה כבר לא נשארים לי כוחות, אני מיואשת, רוצה להרים ידים, להיכנע, אבל הפיסגה קורצת לי וקוראת, אני מנסה לא לשמוע אותה כי אני רוצה להיכנע, זה יותר קל אבל... בסוף זה עובר ויורדים והרע יורד ונהיה יותר קל לרדת מההר... אח``כ הצהרתי בקול שאני מודעת לכך שישנם הרבה אנשים שחולים בהפרעות אכילה וממש בכיתי והצהרתי ``בטח לא אני אהיה הראשונה שתתרפא מהמחלה`` - ובאמת להפתעתי אמרו לי שבטח אני לא אהיה הראשונה כי כבר הרבה התרפאו מזה - לא יצא לי להכיר כאלו אנשים - אבל אני מאחלת את זה לכולנו. אני רוצה לומר לכם שפשוט אני מגלה כל פגישה מחדש דברים חדשים על עצמי - פתאום אני מגלה פן שונה להתנהגויות שונות שלי - וגם לתקופות השונות בחיי של אנורקסיה ובולמיה - קראתי קצת אתמול בלילה ואני פשוט חייבת לרשום לתגל - שפשוט מילאת את גופי בצמרמורות כשכתבת את הסיפור על ה-``כאב`` - וואו, כמה שהכל פשוט נכון... הכאב, הכאב הזה שיושב לי על הלב ופשוט קשה לנשום - באמת שקשה לי לינשום, נשימה אחת חלקה אולי יוצאת לי פעם או פעמיים ביום, בשאר הפעמים אני פשוט מתייסרת בשביל לנשום, ותבינו - אני לא חולת אסמה, פשוט הכאב הזה חוסם הכל, והבכי לא רוצה לצאת ו... הכל נתקע בפנים, ועכשיו אני כותבת וזה קצת משתחרר... אוהבת אותכם מאוד תודה לכם שאתם פה........... לילה טוב
שלום לכולכם - מה שלומכם? לא עזבתי (נכון שהרבה מאוד זמן לא כתבתי ביכלל), אני מדפדפת, ושוב מדפדפת, מזדהה עם כל הכאב, לא מסוגלת לרשום דבר, ושואלת בכאבי לב עמוקים איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים חולים במחלה הזו - ובינתיים אין לה תרופה. החודש האחרון עבר עלי כסיוט שלא יתואר כשהרע רק הולך וגובר אבל... היום הצלחתי לומר את המשפט הזה בקול רם, והאמת - קיבלתי עידוד (קשה לעודד אותי) ואני מרגישה צורך לספר לכם על כך - שאולי גם אתם תתעודדו: כשאמרתי לו שכל כך רע לי ומיום ליום העצב רק הולך ומתגבר אז הוא דימה את הרוע הזה לעליה של הר גבוה, בהתחלה שעולים הכל קל, לאט לאט זה נהיה יותר קשה, אני מגיסת את כל כוחותי וממשיכה הלאה, מאט לפני הפיסגה כבר לא נשארים לי כוחות, אני מיואשת, רוצה להרים ידים, להיכנע, אבל הפיסגה קורצת לי וקוראת, אני מנסה לא לשמוע אותה כי אני רוצה להיכנע, זה יותר קל אבל... בסוף זה עובר ויורדים והרע יורד ונהיה יותר קל לרדת מההר... אח``כ הצהרתי בקול שאני מודעת לכך שישנם הרבה אנשים שחולים בהפרעות אכילה וממש בכיתי והצהרתי ``בטח לא אני אהיה הראשונה שתתרפא מהמחלה`` - ובאמת להפתעתי אמרו לי שבטח אני לא אהיה הראשונה כי כבר הרבה התרפאו מזה - לא יצא לי להכיר כאלו אנשים - אבל אני מאחלת את זה לכולנו. אני רוצה לומר לכם שפשוט אני מגלה כל פגישה מחדש דברים חדשים על עצמי - פתאום אני מגלה פן שונה להתנהגויות שונות שלי - וגם לתקופות השונות בחיי של אנורקסיה ובולמיה - קראתי קצת אתמול בלילה ואני פשוט חייבת לרשום לתגל - שפשוט מילאת את גופי בצמרמורות כשכתבת את הסיפור על ה-``כאב`` - וואו, כמה שהכל פשוט נכון... הכאב, הכאב הזה שיושב לי על הלב ופשוט קשה לנשום - באמת שקשה לי לינשום, נשימה אחת חלקה אולי יוצאת לי פעם או פעמיים ביום, בשאר הפעמים אני פשוט מתייסרת בשביל לנשום, ותבינו - אני לא חולת אסמה, פשוט הכאב הזה חוסם הכל, והבכי לא רוצה לצאת ו... הכל נתקע בפנים, ועכשיו אני כותבת וזה קצת משתחרר... אוהבת אותכם מאוד תודה לכם שאתם פה........... לילה טוב