הייתי פה במחלקה,
וסתם הרגשתי מאוד לבד. כי איך שהו, לכולם תמיד יש מישהו קרוב, שניתן לדבר איתו על הכל ולי אין. וביום שישי נסעתי למלון עם המשפחה, ורבתי עם אמא ואחותי, ושוב כעסתי כשנאלצתי לחזור למחלקה, קשה לחזור הביתה רק לסופי שבוע, זה כמו לשתות רק לגימה אחת מהקפה, ואז לתת לו להתקרר. טוב, ככה החיים בנתיים. בודדים מעט, אבל בדרך הנכונה. (אני מקווה) מה קורה איתך בנתיים?