ערב טוב לכולם

[שרון123]

ערב טוב לכולם../images/Emo23.gif

בסוף השבוע שעבר היינו בצימר, והשבוע, מיום ראשון ועד מחר, הבנים עם סבתא שלהם, חמותי, ועוד 5 בנות דודות בבית מלון. קשה בלעדיהם בבית הריק, ומצד שני המנוחה וחידוש הזוגיות עושים לנו טוב. אתמול היה ערב טו באב, ויצאנו לבית קפה רומנטי. חצי מהערב דיברנו על ירדן, ועל האבל שאנחנו עוברים, והתחושות של כל אחד מאיתנו. למרות העצב הגדול, השיחה מאד קירבה ביננו. לא יוצא לדבר על זה מספיק. האזכרה מתקרבת, ובניגוד לשנה שעברה, אני מרגישה לגמרי מרוקנת מאנרגיות, כמעט ולא חושבת מה יהיה או מה נעשה, בניגוד לפעמים קודמות(11 חודש, אזכרה ושני ימי הולדת), אני לא מרגישה צורך להחצין או לבטא את הכאב החוצה. גם לא ברור לי אם אני רוצה להזמין לאזכרה, או לספר שיש אזכרה רק למי שיתקשר לשאול. יש ימים שמאד קשה לי להכנס לכאן, הימים האחרונים היו כאלה. אני מציצה כמה פעמים ביום, ולא מוצאת כוחות לנחם. מה שלום כולם? תעדכנו...

 

[דליה ח]

ערב טוב שרון,

זה פשוט נהדר שאת ובן זוגך מסוגלים לשבת ולדבר על הכאב והרגשות , ועל ירדן. הלוואי ונגיע לזה. ככל שאני פתוחה לדבר, ואני מסוגלת לדבר עם כל דבר שזז, עם בן זוגי אני לא יכולה. הוא יכול להזכיר את אודליה בהקשר למשהו, קצר ולעניין. אבל אי אפשר לדבר איתו מעבר לכך. ואנחנו מאוד קרובים אחד לשני. בדיוק מהסיבה הזאת פתחתי את קבוצת התמיכה, שכבר פועלת חצי שנה. כל כך הרבה זוגות לא מדברים על המקום הכי רגיש בחיים שלהם. ובדרך כלל זה בן הזוג. אנחנו הנשים יותר פתוחות. ובקבוצה יש יותר נשים מגברים ובאופן מפתיע הגברים שבאים הם מדברים , בוכים, ומחכים לבמה הזאת. אני מכירה את הימים האלה, שמרוקנים מכל תכולת האנרגיות, גם אצלנו אוגוסט חודש עמוס. יום הולדת שלי, ושל אודליה. ואנחנו מתכננים את הפיקניק המסורתי בשבת האחרונה של אוגוסט. לציון יום הולדת של אודליה. אנחנו נהיה בסדר, ומקווים שגם את, גם אם את נכנסת לפורום, וגם אם לא, אנחנו יודעים שאת שם, מושכת בחוטים. תאגרי כוחות ותחזרי אלינו , אנחנו נחכה בסבלנות.

 

[eaz1514]

שרוני, חודש קשה לכמה מחברי הפורום

אזכרה של גיא ושל ירדן, ימי הולדת של ניר ושל אודליה . לך שרון, את לא "חייבת" לעשות כלום לציון האזכרה. לנו ההורים אין יום אזכרה , כל השנה כל יום כל דקה הן תזכורת כואבת ומתמשכת, בשביל מי אנחנו עושעי אזכרה? אנחנו לא עושים. אני מדליקה נר זכרון בבית וכל אחד מאיתנו הולך לבד עם מחשבותיו, לבטיו וגם עם השמחות והנצחונות הקטנים שלנו. לגבי חידוש הזוגיות זה מבורך. אנחנו זוג מאוד מאוד מאוחד מתחילת דרכנו, בתקופות הארוכות שנעדרתי מהבית באשפוזים ניהלנו שיחות נפש אל תוך הלילה. האסון רק חיזק את היסודות האיתנים שבנינו ואני יכולה היום לחתום שרק המוות יפריד ביבינו, בדיוק כפי שהבטחנו מתחת לחופה בטוב וברע. מאז שרונן איננו אנחנו מקפידים יותר על זמן איכות ביחד, יותר יציאות, יותר נסיעות, יותר חופשות. יעידו חברות שאני בקשר טלפוני איתן שברגע שאני שומעת את המפתח בדלת אני מנתקת מהר את השיחה ומתפנה לטפל בבעלי. הבן הבכור עזב את הקן לפני שנה וחצי ואני מרגישה כאילו חזרנו ל"זוגות צעירים" עם גוף של בני 50, חוליים של בני 50 אבל עם הרבה אהבה בלב בדיוק כמו בגיל 20 וכמון שהעובדה שרונן מוזכר בשיחות בינינו 20 פעמים ביום מאוד עוזרת ומשחררת למרות הגעגוע והתחושה הכל כך מעיקה שרונן מפסיד כל כך הרבה .............. אבל אני בטוחה שהוא שותף פעיל, אני ממש מרגישה אותו. ואחרי הנאום שוב בשורה משמחת, אחייניתי ה- 4 במספר (מתוך9 מאח 1 ) תתארס בשבוע הבא וצפויה לנו חתונה בסוף השנה. לפני זה אחיינית מס' 1 צריכה ללדת ילד 3. מצד בעלי 2 זוגות בני 30+ (בנים של 2 בנות דודים אחיות)מתכננים חתונה בשנה הבאה, חלק מהמשפחה תגיע מאורוגואי. הבן והחברה סיימו את המעבר לדירה המשותפת והאבק מתחיל לשקוע, קצת רגיעה, נזכרתי לפנות בקר שבעוד 5 שבועות אנחנו טסים לרומניה. אם הגעתם עד כאן, שיהיה יום קל לכולנו, תמשיכו לכתוב אילנה, אמא ש רונן

 

[שרון123]

ריגשת אותי בדברים שכתבת

את אשה מדהימה בעייני! באמת! לדעתי הזוגיות היא הבסיס לחוסן שלי, ואין ספק שגם אצלכם הזוגיות היא מקור לכח ועוצמה שכל כך בולטים אצלך

שיהיו המון המון שמחות והתקדמויות

 

[eaz1514]

../images/Emo57.gif