ערב טוב ושבת שלום
אני חדשה

צינצילב

New member
ערב טוב ושבת שלום../images/Emo142.gifאני חדשה

גם אני יתומה. התיתמתי מאימי לפני 6 שנים החודש בדיוק 6 שנים. ואני מרגישה שיש לי בלב חור ענק,ששום גבר לא יכול למלא. לא הבעל וגם לא הילדים המקסימים שיחיו. אני מרגישה כאילו מישהו הוציא לי את המלח מהאכול ועכשיו כבר אין טעם לכלום. ההנאה שלי לא שלמה יותר. מפרח נוף שקיעה יפה מוסיקה טובה. שום דבר לא יהיה יותר שלם. אימי היתה בת57 במותה נפטרה מארוע מוחי. גססה לנו מול העניים ונגמרה ככה סתם כמו שעון חול והזמן בכלל לא עושה שלו כמו שהבטיחו אלא רק מעצים את הגעגוע והכאב. לפעמים אני מוצאת את עצמי בדרךלהתקשר אליה לספר לה חוויה נחמדה או ההפיך קשה שעברה עליי. סליחה בנות אם הכבדתי
 

gitta

New member
ברוכה הבאה צינצילב היקרה ../images/Emo140.gif

אכן, כדברייך, הזמן לא עושה את שלו. הזמן הוא כאילו כלי ריק, משהו ערטילאי ובוודאי חסר תבונה ומחשבה, אז איך הוא יכול לעשות משהו בעצמו? זאת אמירה ריקה גם בעיניי, מעין מס שפתיים לניחומים, להשתיק את הכאב של הרגע. מה שנכון זה לרתום את הזמן לטובתנו, בצורה מתוכננת ומושכלת. אם לא נעשה משהו יזום ומכוון למטרה, לא ישתפר מצבנו. זה מה שקורה לך ולעוד רבות מאתנו, זאת דעתי. אם אנחנו רוצות להתקדם בחיים וגם בנושא האבלות וההשלמה עם האובדן, כדאי שנעשה פעולה מודעת כלשהי, בהתחשב עם ציר הזמן. גם הפסיכולוגים מעריכים שיש תקופות סבירות להמשך האבלות, ואם המצב לא משתפר, הרי שיש צורך למצוא דרכי טיפול כדי להחזיר לנו את שלוות הנפש, האיזון, ההשלמה. אני לא חושבת שיש הקצבה של זמן לאבלות ולחזרה לחיים סבירים. כל אחת נפגעה באופן שונה, בגיל שונה וכו'. אבל כל אחת מאיתנו צריכה לגבש לעצמה תכנית איך לצאת מה"לופים" האינסופיים של מחשבות על האסון, ואיך להגיע למצב של החלמה. החור הענק שבליבך לא ייעלם, אבל רצוי שתחפשי דרכים ללמוד לחיות עם החור הזה, בלי שהוא ישתלט על חייך ועל חיי בני משפחתך. האם יש לך נטיות אמנותיות? הייתי ממליצה לך להצטרף לקבוצת עבודה בתרפיה באמנות, בתחום הקרוב לליבך. איכשהו אני חשה שזו תהיה דרך טובה עבורך. מה דעתך?
 
למעלה