עכשיו תורי../images/Emo140.gif
החלטתי לכתוב פה אחרי כמה שבועות של קריאה בפורום הנפלא הזה. אשמח להיות פה איתכן
אניקרוב לגיל 30, אמא לשני ילדים קטנים בן ובת תינוקת אימי נפטרה בנסיבות טרגיות ביותר לפני כמעט 4 שנים, יש לי אח ואחות צעירים ממני והאחות הקטנה גרה עם אבי. משפחתה של אימי גדולה ומאוחדת ואני יחד איתם, סבתי שאימי נגזלה ממנה (כך היא מרגישה) לא התאוששה מאז המוות של אימי ונפטרה גם מצער לפני חודש, מיותר לציין שהיא שימשה לי כאם שניה וכך הרגישה. ובכן.. אנחנו משפחה מאוד מאוחדת למרות שאני זו ששומרת על הקשר עם הדודים שלי. לפעמים נראה לי שאם אני לא אצלצל ולא אבוא, גם הם לא. סבתא שלי ז"ל איחדה את כולנו אצלה כל הזמן ולכן כיום כולם חוששים מנתק משפחתי בעקבות מותה של סבתי ומבטיחים שלא יהיה כך (אני מסופקת מכורח המציאות היום יומית). אבא שלי הוא עצם העניין בסיפור: מעולם לא הסתדרנו, תמיד היו ביננו חילוקי דעות, ריבים וויכוחים שגלשו גם למילים לא יפות מצידי ומצידו (כמובן שמדובר בגיל הנעורים שחלף), אמא שלי היא זו שתמיד היתה לטובתי ופישרה וסידרה שלום בית זמני. עד למותה! מפה לקחתי את העניינים אלי- דאגתי, השקעתי את כל כולי בנסיון לאחד את המשפחה שחלילה לא תתפרק= בעלי וילדיי בעניין כמובן. אחי ואחותי איתי גם כן. האיחוד שעליו אני מדברת כלל: ארוחות שבת כפי שהיינו מורגלים (התחלתי לבשל ולמדתי דיי הרבה) חגים יחד עם המשפםחה המורחבת ועוד ועוד. השנתיים הראשונות עברו בסדר. בשנה האחרונה שבה גם ילדתי את בתי הקטנה המצב החמיר ביחסים עם אבי: הפריעו לו המון דברים, והוא"שרף" אותי בהרבה מקומות. מה הכוונה: דיבר עם הדודים שלי עלי ועל שגיונות הילדות שלי וכמה שפגעתי בהו בתור ילדה, סיפר שאני משתלטת על הבית, שלא אקבל שום אישה שהוא יכיר.. ועוד... כמובן שהדברים לא כך ואני באמת באמת מרחמים ומכאב אמיתי ניסיתי להיות אמא שניה בבית הגדול והריק שאימי השאירה, אמא שנייה גם לאחותי. אבא החליט שלא מתאים לו שישנם בגדים של ילדיי בארונות הבית (מדובר בבית ענקי עם הרבה חדרים, ואני השארתי שם בגדים כי אצלי אין מקום), כמו כן דיבר אלי לא יפה ליד בעלי ורמז לי אלף פעם שהוא לא רוצה שאבוא לביתו וזה הולך בערך כך:" מה את עושה פה בשעה כזו?" (6 בערב) " לכי הביתה למשפחה..." וזה עוד כלום, לא פעם הוא גם אמר לי:"אל תבואי לפה ימי שישי אם את מאחרת " (וזה לא כך כי אני גם זו שמבשלת). בקיצור המצב לא היה הכי טוב וגרם לי לסערת רגשות לא קטנה בחודשי ההריון האחרונים ובמיוחד שהוא התחיל גם לערב את אחי ואחותי ולנסות להסיתם נגדי, כמו כן תמיד אמר לי שכולםםם מדברים עלי מאחורי הגב ולמה אני כל הזמן נפגשת עם הדודות שלי אם הן מלכלכות עלי כל הזמן (כמובן שבררתי הכל, היה קצת בלגן והוכחתי אותו על דבריו) שוחחנו שיחה רצינית ביוזמת אחי שבוע שעבר לאחר ריב שהיה לי עם חמותי (שהיא לא הכי בסדר בעולם) והיא טילפנה לאבא שלי בעידודו!!! וסיפרה לו הכל ותגובתו היתה:"אני אנתק איתה קשר" (איתי כמובן) אלי הוא טילפן ואמר דברים נוראיים כמו: ל תבואו לפה, לא רוצה לראות את הילדים... בשיחה הבהרנו המון דברים שעמדו לו ולי על הלב, אני דיברתי, הוא שתק יותר, כאילו היה המום מהתגליות שלי שבעצם אני יודעת שהוא מנסה "לנפנף" אותי מהנוף שלו. הבטחנו אחד לשני דף חדש!!! למחרת תוך פחות מ-24 שעות שוב חזר הסיפור על עצמו כאילו לא היתה שיחה מעולם. ומכאן... שום כלום. תמיד הוא האשים אותי בעקיפין במותה של אימי למרות שאני גוננתי עליו בשנים הראשונות כשהאשימו בעקיפין אותו (חוסר דאגה וכדומה) עברנו טרגדיה קשה. אבא לא איתי בשום דבר. איך מתקדמים מפה.? תודה
