ערב זיכרון
לפני כמה חודשים כתבתי כאן בפעם הראשונה ושאלתי אם מישהי עשתה ערב זיכרון לאמא שלה פעם. אז לפני 12 יום ציינו שנה לעזיבתה של אמי. בשלושה חודשים האחרונים עבדתי על ערב לזיכרה וביום חמישי שעבר הערב התקיים בביתנו. רציתי לשתף אתכם. לפני שבועיים שלחתי הזמנות במייל לכל החברים, המשפחה.. ביום חמישי הגיעו הכסאות שהזמנתי. אחותי ואני ניקינו את הבית, סידרנו את הכסאות וקנינו בורקסים ושתיה. בשמונה בערב התחיל גל של אנשים. בהתחלה הייתי ממש לחוצה שלא יהיה מקום לכולם, אבל שכחתי שבמקרים כאלו, האנשים שם למעלה דואגים לכל הפרטים הקטנים והכל הולך הכי טוב שאפשר. הכנתי שירונים עם שירים שאחותי בחרה (היא זו שיודעת לשיר במשפחה) ושילבתי תמונות מילדותה של אמי (אני בצד העיצובי והגרפי במשפחה). הכנתי אלבומי תמונות בצבע של עשרות תמונות שסרקתי בחודשים האחרונים וערכתי לאלבום. אנשים הביאו המון אבל באמת המון עוגות ומתוקים, הפריזר עוד מלא! והתיישבו, דיברו, אבא עבר בין כולם ודיבר ודיבר... והתחילנו לשיר. עם כל שיר ששרנו עברה בי צמרמורת בגוף. לכל שיר היתה משמעות: "אינך יכולה ככה סתם ללכת" "הילדה הכי יפה בגן" "דמעות של מלאכים" "אהבתיה" "פתאום כשלא באת" "היא כל כך יפה" הייתי בטוחה שישירו 10 שירים, אבל אף אחד לא הפסיק. שרנו ושרנו ושרנו. כמעט 30 שירים! זה היה פשוט מדהים. אין לי מילים. פשוט מדהים. הרגשתי את אמא שלי מחייכת... עכשיו אני מתחילה לחשוב על השנה הבאה... אפילו אם אני אעשה מעט מאוד כל יום במשך השנה הזו, עצם הידיעה שאני עושה משהו בשבילה, זה מחזיק אותי. קרן.
לפני כמה חודשים כתבתי כאן בפעם הראשונה ושאלתי אם מישהי עשתה ערב זיכרון לאמא שלה פעם. אז לפני 12 יום ציינו שנה לעזיבתה של אמי. בשלושה חודשים האחרונים עבדתי על ערב לזיכרה וביום חמישי שעבר הערב התקיים בביתנו. רציתי לשתף אתכם. לפני שבועיים שלחתי הזמנות במייל לכל החברים, המשפחה.. ביום חמישי הגיעו הכסאות שהזמנתי. אחותי ואני ניקינו את הבית, סידרנו את הכסאות וקנינו בורקסים ושתיה. בשמונה בערב התחיל גל של אנשים. בהתחלה הייתי ממש לחוצה שלא יהיה מקום לכולם, אבל שכחתי שבמקרים כאלו, האנשים שם למעלה דואגים לכל הפרטים הקטנים והכל הולך הכי טוב שאפשר. הכנתי שירונים עם שירים שאחותי בחרה (היא זו שיודעת לשיר במשפחה) ושילבתי תמונות מילדותה של אמי (אני בצד העיצובי והגרפי במשפחה). הכנתי אלבומי תמונות בצבע של עשרות תמונות שסרקתי בחודשים האחרונים וערכתי לאלבום. אנשים הביאו המון אבל באמת המון עוגות ומתוקים, הפריזר עוד מלא! והתיישבו, דיברו, אבא עבר בין כולם ודיבר ודיבר... והתחילנו לשיר. עם כל שיר ששרנו עברה בי צמרמורת בגוף. לכל שיר היתה משמעות: "אינך יכולה ככה סתם ללכת" "הילדה הכי יפה בגן" "דמעות של מלאכים" "אהבתיה" "פתאום כשלא באת" "היא כל כך יפה" הייתי בטוחה שישירו 10 שירים, אבל אף אחד לא הפסיק. שרנו ושרנו ושרנו. כמעט 30 שירים! זה היה פשוט מדהים. אין לי מילים. פשוט מדהים. הרגשתי את אמא שלי מחייכת... עכשיו אני מתחילה לחשוב על השנה הבאה... אפילו אם אני אעשה מעט מאוד כל יום במשך השנה הזו, עצם הידיעה שאני עושה משהו בשבילה, זה מחזיק אותי. קרן.