רפאל המתנזר
New member
ערב בקולנוע - חלק ראשון
שבועות שאנחנו מתכתבים, מחליפים מחשבות, סיפורים וחוויות. מספרים אחד לשניה וההיפך על מאויים סמויים, פנטזיות ובכלל. נוצרה ידידות עמוק, כך נראה לי
היא בת קצת למעלה מ 40 ואני 60 היא בוחנת את גבולותיה מפעם בפעם ואני כותב עליהם. מעולם לא החלפנו תמונות או אפילו תיאורים הדדיים. כל שהיכרנו היה המחשבות והרצונות והפנטזיות. שום פרט גופני לא נחשף.
סיכמנו להיפגש לפגישה ראשונה. פגישה עיוורת. קבענו להיפגש בקולנוע לסרט של אחה"צ סיכמנו על הסרט "צללים אפלים"
המפגש, שיהיה הפעם הראשונה שבה נתראה (כאמור מעולם גם לא החלפנו תמונות) יתנהל על פי כללים שנקבעו מראש ובדייקנות:
אני אזמין כרטיסים באינטרנט, ואדאג להעביר לה אחד מהם
היא תיכנס ראשונה
אני אכנס אחריה, אחרי שהסרט יתחיל - כשיהיה כבר חשוך
כל משך הסרט אסור לדבר - אף מילה
אין החלפת מספרי טלפון - סמס כלום
פגישה עיוורת לחלוטין
מותר לגעת, מותר גם, כמובן, לדחות את המגע במידה וזה לא נעים למי מן הצדדים
קבענו גם סנקציה. מי שמדבר במהלך הסרט יהיה צפוי לקבל משימה מן השני – כל משימה שיחליט או תחליט עליה. ולבצע.
ימים לפני הפגישה ואני כבר מרוגש ומגורה מן המחשבה. חולפות בראשי תמונות שונות ומשונות. כיצד היא נראית, איך זה יעבור?
הדמנתי כרטיסים. נראה היה שרכשתי את שני הכרטיסים היחידים שנקנו באולם. שורה אחרונה שני כרטיסים בצד הקיצוני בקצה השורה. נהייה לבד? איך יהיה
כהרגלי, הגעתי מוקדם. משכתי את הכרטיסים ושמתי אחד במעטפה עם שמה.
הילל, השוער הנאמן והחביב, קיבל לידיו האמונות את הכרטיס, והבטיח למוסרו לנמענת. מאוחר יותר, היא סיפרה לי שהילל היה חמוד ביותר. כשהגיעה ואמרה שמחכה לה כרטיס אצלו, הוא מיד קרא בשמה, נתן לה את הכרטיס ואיחל לה הנאה. מה הוא הבין? מעניין.
ישבתי לי בקפה, הלאפטופ פתוח והמתנתי. בנחת? קשה לאמר. היתה התרגשות וריגוש וגם מתח.
הגיעה השעה. ידעתי שהיא בפנים. למדתי כבר להכירה. ידעתי שאם היא אמרה שהיא תהיה במקום במועד, אז היא תהיה במקום ובמועד.
הגעתי לאולם, הדלת היתה סגורה. פתחתיה וצעדתי פנימה. הפתעה! בשורות הראשונות היו כ 20 בני נוער, צעקניים וקופצניים. בשורה האחרונה עוד כמה זוגות.
מה יהיה? הבטתי לפינה המרוחקת של השורה האחרונה. היא ישבה שם, ממש כמו שסיכמנו.
נו טוב, חשבתי, וצעדתי לעבר הכסא שלי. הגעתי והבטתי בה. התרכזתי בה. התעלמתי מכל האחרים ומן ההמולה.
בחושך החלקי ששרר יכולתי לראות היטב. הבטתי בה. יפה בהרבה ממה ששיערתי. אף של בת אצולה יווני, עיניים גדולות וחמות שהביטו בי מעבר לזוג משקי ראייה שרהק הוסיף לה מידה של סקסיות שהיתה בה גם כך. שיער רך ויפה. מחשוף צנוע החושך זוג שדיים יפים בגודל בינוני ואסופת נמשים שמשווים לה חן נעורים. התיישבתי בלי לאמר מילה. גם היא שתקה. ההסכם כובד (עד כה) הבטנו האחד בשנייה, בחינה ראשונית. עיניה מצביעות על האולם במעין התנצלות על הקהל הבלתי צפוי, כאילו שזה היה בידיה.
שבועות שאנחנו מתכתבים, מחליפים מחשבות, סיפורים וחוויות. מספרים אחד לשניה וההיפך על מאויים סמויים, פנטזיות ובכלל. נוצרה ידידות עמוק, כך נראה לי
היא בת קצת למעלה מ 40 ואני 60 היא בוחנת את גבולותיה מפעם בפעם ואני כותב עליהם. מעולם לא החלפנו תמונות או אפילו תיאורים הדדיים. כל שהיכרנו היה המחשבות והרצונות והפנטזיות. שום פרט גופני לא נחשף.
סיכמנו להיפגש לפגישה ראשונה. פגישה עיוורת. קבענו להיפגש בקולנוע לסרט של אחה"צ סיכמנו על הסרט "צללים אפלים"
המפגש, שיהיה הפעם הראשונה שבה נתראה (כאמור מעולם גם לא החלפנו תמונות) יתנהל על פי כללים שנקבעו מראש ובדייקנות:
אני אזמין כרטיסים באינטרנט, ואדאג להעביר לה אחד מהם
היא תיכנס ראשונה
אני אכנס אחריה, אחרי שהסרט יתחיל - כשיהיה כבר חשוך
כל משך הסרט אסור לדבר - אף מילה
אין החלפת מספרי טלפון - סמס כלום
פגישה עיוורת לחלוטין
מותר לגעת, מותר גם, כמובן, לדחות את המגע במידה וזה לא נעים למי מן הצדדים
קבענו גם סנקציה. מי שמדבר במהלך הסרט יהיה צפוי לקבל משימה מן השני – כל משימה שיחליט או תחליט עליה. ולבצע.
ימים לפני הפגישה ואני כבר מרוגש ומגורה מן המחשבה. חולפות בראשי תמונות שונות ומשונות. כיצד היא נראית, איך זה יעבור?
הדמנתי כרטיסים. נראה היה שרכשתי את שני הכרטיסים היחידים שנקנו באולם. שורה אחרונה שני כרטיסים בצד הקיצוני בקצה השורה. נהייה לבד? איך יהיה
כהרגלי, הגעתי מוקדם. משכתי את הכרטיסים ושמתי אחד במעטפה עם שמה.
הילל, השוער הנאמן והחביב, קיבל לידיו האמונות את הכרטיס, והבטיח למוסרו לנמענת. מאוחר יותר, היא סיפרה לי שהילל היה חמוד ביותר. כשהגיעה ואמרה שמחכה לה כרטיס אצלו, הוא מיד קרא בשמה, נתן לה את הכרטיס ואיחל לה הנאה. מה הוא הבין? מעניין.
ישבתי לי בקפה, הלאפטופ פתוח והמתנתי. בנחת? קשה לאמר. היתה התרגשות וריגוש וגם מתח.
הגיעה השעה. ידעתי שהיא בפנים. למדתי כבר להכירה. ידעתי שאם היא אמרה שהיא תהיה במקום במועד, אז היא תהיה במקום ובמועד.
הגעתי לאולם, הדלת היתה סגורה. פתחתיה וצעדתי פנימה. הפתעה! בשורות הראשונות היו כ 20 בני נוער, צעקניים וקופצניים. בשורה האחרונה עוד כמה זוגות.
מה יהיה? הבטתי לפינה המרוחקת של השורה האחרונה. היא ישבה שם, ממש כמו שסיכמנו.
נו טוב, חשבתי, וצעדתי לעבר הכסא שלי. הגעתי והבטתי בה. התרכזתי בה. התעלמתי מכל האחרים ומן ההמולה.
בחושך החלקי ששרר יכולתי לראות היטב. הבטתי בה. יפה בהרבה ממה ששיערתי. אף של בת אצולה יווני, עיניים גדולות וחמות שהביטו בי מעבר לזוג משקי ראייה שרהק הוסיף לה מידה של סקסיות שהיתה בה גם כך. שיער רך ויפה. מחשוף צנוע החושך זוג שדיים יפים בגודל בינוני ואסופת נמשים שמשווים לה חן נעורים. התיישבתי בלי לאמר מילה. גם היא שתקה. ההסכם כובד (עד כה) הבטנו האחד בשנייה, בחינה ראשונית. עיניה מצביעות על האולם במעין התנצלות על הקהל הבלתי צפוי, כאילו שזה היה בידיה.
