סליחה שאני מתפרצת לדיון לא לי
אבל אני מרגישה צורך להעיר כאן שלא מעט מן ה"ערבים" לא מגדירים עצמם כערבים. זה הרבה מעבר לחלוקה ל"ערבים מוסלמים", "ערבים נוצרים" ו"ערבים יהודים". ראיתי למטה את הדיון על הכורדים והתיאור שלהם ע"י מישהו כ"עירקים לא מפותחים". ההגדרה התורכית הרשמית, אגב, היא לא "תורכים מעוותים" (יכול להיות שככה רואים אותם התורכים באופן עממי, אין לי מושג), אלא "תורכים יושבי ההרים" ("Mountain Turks"). הכורדים מחשיבים עצמם לעם נבדל מן הערבים, התורכים והאירנים ויש להם שפה נבדלת ומורשת נבדלת. אבל הכורדים הם לא היחידים במזרח התיכון שמגדירים עצמם כבעלי זהות אתנית/לאומית נבדלת. האשורים טוענים בהתמדה שהם צאצאי האשורים העתיקים, הם דוברי ניב ארמי-אשורי (אלה מהם שלא הסתערבו או סוערבו) ולא השפה האשורית המקורית, אבל עצם השימוש בניב ארמי מצביע על כך שהם קדמו לערבים באיזור. האשורים טוענים שקבוצות נוצריות אחרות באיזור, כמו המארונים, הם אשורים. הערבים מתעקשים להגדיר אותם כ"ערבים נוצרים". הקופטים במצרים טוענים שהם צאצאי המצרים העתיקים, השפה המקורית שלהם היא הקופטית. הם לא "ערבים נוצרים". בחלק האפריקאי יש גם את הנובים ועמים אפריקאיים אחרים. עוד בארצות צפון אפריקה יש את הברברים. לא ברור כמה אחוזים מתושבי אלג'יריה ומרוקו, במיוחד (אם כי הם נמצאים גם בלוב ותוניסיה), הם ברברים. מבחינה אתנית ("ביולוגית") הם כנראה מהווים את רוב האוכלוסיה, אבל מבחינת שמירת הזהות הברברית הם מהווים מיעוט (אנחנו עדיין מדברים על מספר בן 8 ספרות). הברברים במרוקו ואלג'יריה נלחמים לשמירת זהותם, שפתם ומורשתם מול תהליך הערביזציה. הברברים בקביליה (אלג'יריה) שמרו במידה רבה על זהותם ושפתם ויש שם גם גרעין חילוני חזק, הם שואפים לאוטונומיה. הברברים, בדומה לתיאור פה של הכורדים, גם מתוארים כ"מרוקאים פרימיטיבים" וכיו"ב. העניין הוא שלאיזורי הפריפריה, כמו ההרים, הכפרים הקטנים, המדבר, הערבים הגיעו הרבה פחות מאשר לערים ולמרכזי האוכלוסיה ולכן התושבים המקוריים שמרו על זהותם המקורית הרבה יותר באיזורים הללו. המדיניות ברוב (או כל) מדינות "ערב" מאז השתחררותן מן הכיבוש האירופאי היא מדיניות נמשכת ושיטתית של ערביזציה בכפיה של כל הלא-ערבים, שהכלים המרכזיים שלה הם איסור על פי חוק של השפות המקוריות של בני העמים האחרים וכפיית השפה הערבית (בנוסף לתהליך הטבעי המתרחש עקב ההגמוניה הערבית) והתעלמות או הכחשת ההיסטוריה שלהם. כמובן, תהליך הערביזציה לא החל בעידן המודרני, הוא החל במקומות שונים עם התפשטות האיסלם והיו לו פאזות שונות, בהרבה מקרים טבעיות. במרוקו בשנים האחרונות יש שינוי חיובי והכרה ממלכתית בשפה הברברית בעקבות לחץ פנימי וחיצוני. לוב כבר לא ממש מגדירה עצמה כמדינה ערבית. עיראק בחוקה החדשה שלה (עד להודעה חדשה...) אינה מוגדרת כמדינה ערבית. גם לבנון, אם אי פעם תשתחרר מן הכיבוש הסורי, לא תגדיר עצמה כמדינה ערבית. בכל המזרח התיכון יש מעין "אי נחת" של העמים הלא-ערבים, דחיה של הזהות הערבית והתקוממות בדרך כזו או אחרת נגד הדיכוי וההיעלמות של תרבויותיהם. האידאולוגיות הכל-ערביות הן בתהליך של קריסה במזה"ת, חוץ מאשר בישראל, כאן הן דווקא בתהליך של פריחה, כפי הנראה. ההגדרה "יהודים ערבים" לא מקבילה להגדרה "יהודים אירופאים". המונח "יהודים אירופאים" מבוסס בראש ובראשונה על מיקום גיאוגרפי וגם אם יש לו הקשר תרבותי אין לו שום קשר להשתייכות אתנית. המונח "יהודים ערבים" מבוסס להלכה על שפה ותרבות ולמעשה מחזק את הגישה הכל-ערבית הדוחה כל השתייכות אתנית ותרבותית אחרת (לזהויות האתניות הנבדלות יש, כמובן, גם משמעויות פוליטיות וטריטוריאליות), מגדירה את המזרח התיכון כ"עולם הערבי" ומכירה בהבדלי דת בלבד. הטענה שזה מקור כוח, שזו הגדרה עצמית שמצהירה על שייכותם של חצי מן היהודים לאיזור, לא נראית לי ממש מוצדקת - בהרבה מארצות המזרח התיכון היו יהודים הרבה לפני שהערבים הגיעו אליהן ויהודי המזרח התיכון שייכים לאיזור לא פחות מן הערבים ולא צריכים להגדיר עצמם כערבים למטרה הזו. כמובן, זכותו של כל אחד להגדיר את עצמו על פי הקריטריונים שהוא בוחר. רק רציתי להפנות את תשומת לבכם לכמה מן הקשיים לפני שמייחסים את ההגדרה הזו לכל יוצאי המזרח התיכון.