הסתייגות
למרות שאני מצאתי איזו חשיבה מרעננת בדברים שלך, שמתי לב שלקחו את זה רחוק מאד כאן בשירשור. פתאום אני מרגישה איזה שותפה לכל מיני עיניינים כבדים, שבכלל לא נכנסתי אליהם מלכתחילה. אמא'לה. בעיני מצא חן האופן שאתה (דווקא כגבר) מביט על כל העניין הזה של עקבים ואיפור, שיש בו באמת מן הגיחוך בצורה מסויימת. בשום אופן לא חושבת, שיש בזה איזה אישור למשהו אחר. סך הכל, כשאני חושבת על נשים שחלק מ"סטנדרטי הקבלה" של גבר בעיניהן זה למשל גובה, או אז אני חושבת לעצמי כמה זה מצחיק, שאישה יכולה להוסיף לעצמה כמה ס"מ, ככה בלי להרגיש בכלל ואילו גבר נשפט על כל סמ, כאילו זה בדמנו העניין הזה. כשאני נועלת את נעלי העקב שלי, אני לא פעם חושבת, איזה חוסר צדק, שאני ככה יכולה בכיף להיתמר לי לאיזה 180 ואילו גבר בגובה הטבעי שלי, נגזר עליו להישאר שם כל הזמן... זה התחיל כהודעה מצחיקה ומרעננת (בעיני לפחות) ולאט לאט קיבל כאלה משמעויות.