ואיך שכחנו-הפלאייר שחולק...
הפלייר שחולק בעצרת ע"י הגרעינרים שלכם: "אינני מסכים לדעתך, אך אאבק על זכותך להביע אותה" וולטר האלימות מכרסמת ביסודות הדמוקרטיה. ניתן לראות אותה בשלטי חוצות, בגרפיטי אדום ושחור. אפשר לשמוע את ההסתה מפיהם של נציגי השלטון, ואיומים מאי אלו קהילות. כך היה גם לפני רצח רבין. אנחנו חיים באותה תקופה, אם לא הרבה יותר גרועה - לא התקדמנו לשום מקום. זה מתחיל מבני נוער ומגיע עד לכיסאות הכנסת. כולנו קורבנות פונטציילים של אלימות זו או אחרת. איפה תיהיה ברצח הבא? היום אפשר להתחיל בתהליך. להתחיל מקטן - כל אחד לעצמו. היום הוא יום חשבון הנפש של הדמוקרטיה. הרי כולנו יודעים שלא כך צריך לחיות, שלא זו דרכה של מדינת ישראל. ובכל זאת, דבר לא השתנה. עלינו, כעם, לקחת עצמנו בידיים, ולהתחיל לשאול את השאלות הנכונות - לא מדובר בדעה נכונה או שגויה, מדובר במעשה הנכון ביותר שיש לעשות. היכן הדמוקרטיה שלנו? מהי הדמוקרטיה שלנו? הדמוקרטיה הפכה למילה גדולה עם משמעויות כפולות. אך במקום לכוון את האצבע, במקום להניף הסתה, שכל אחד יעצור רגע ויביט על עצמו - אני מאמין בדמוקרטיה. בואו נילחם למענה! כל אחד לעצמו וכולנו יחד, למעננו. כחברה אחת. נוער בני המושבים קורא להתנער מהאדישות, ולנקוט פעולה. אימרו לא לאלימות, כן לדמוקרטיה. גרעין עודד 2004-2005