עצמי
אני יכולה לעשות הכל. לקום לשבת לשכוח ולחלום, לצאת להכנס סחור סחור סחור. לצייר את המרחב כולו מטפטף שמנונית מאוביקטים קפואים, את מרבצי הפיגמנטים מתלטשים מטשטשים בספקטרום אפל, דואים חיוורנית מלקטים הבזקים של אור מעל לראשי, את הזדרחויות האמייל המתכהות הנקוות בנקרות הצפחה המטות לנפול המסורגות בצללים, בחירותי, החירות היחידה עלי אדמות, חירותה של המוזה. לצאת אל רחוב שטוף שמש, להביט אל החוץ הזה, ובאינסטינקט של רגע לסמן גבולות, תחום וטווח מזיו קרנה של שמש מנצנצת על עלה רטוב, מחיוך עצוב של גברת זקנה, מכלב נובח. תחום וטווח, תחום לחוויה ולרגש וטווח בריחה החוצה, פנימה אלי, אני עצמי כאן ועכשיו, בנגוהות, בעיתים עת ערב עכור שוחח קומתו אל חלוני וערפילים צמריים נדחסים בסאון אל המרחבים השחורים הריקים, ואיני יכולה לחוש בדבר, דבר מלבד עצמי…
אני יכולה לעשות הכל. לקום לשבת לשכוח ולחלום, לצאת להכנס סחור סחור סחור. לצייר את המרחב כולו מטפטף שמנונית מאוביקטים קפואים, את מרבצי הפיגמנטים מתלטשים מטשטשים בספקטרום אפל, דואים חיוורנית מלקטים הבזקים של אור מעל לראשי, את הזדרחויות האמייל המתכהות הנקוות בנקרות הצפחה המטות לנפול המסורגות בצללים, בחירותי, החירות היחידה עלי אדמות, חירותה של המוזה. לצאת אל רחוב שטוף שמש, להביט אל החוץ הזה, ובאינסטינקט של רגע לסמן גבולות, תחום וטווח מזיו קרנה של שמש מנצנצת על עלה רטוב, מחיוך עצוב של גברת זקנה, מכלב נובח. תחום וטווח, תחום לחוויה ולרגש וטווח בריחה החוצה, פנימה אלי, אני עצמי כאן ועכשיו, בנגוהות, בעיתים עת ערב עכור שוחח קומתו אל חלוני וערפילים צמריים נדחסים בסאון אל המרחבים השחורים הריקים, ואיני יכולה לחוש בדבר, דבר מלבד עצמי…
