עצמאית מדי?
בת 8.1 ותגידו לי בבקשה, ככה זה בגיל הזה? למשל לפני עשרים דקות ניגשו אלי וביקשו משהו לאכול לפני השינה. בגלל שסגרתי את המסעדה, אמרתי שיש להם כמה דקות לאכול משהו קליל ולעוף למיטות. משהו קליל הכוונה אקטימל או יוגורט. פתאום גיליתי שבכורתי פתחה קופסאות שימורים של תירס וטונה והכינה לה ולאחותה טוסטים. לפני שבועיים, כדי לפייס אותנו, בזמן שישנו, הכינה לנו לחמניות בתנור ( מאלו של סופר, חצי אפויות) והפעילה מכונת כביסה. אני לפעמים מרגישה שהילדה התבגרה ואף אחד לא סיפר לי. אבל זה לא מתבטא רק בזה. בכלל כל התנהגות שלה היא אחרת. היא דעתנית יותר מאי פעם. עם דעות מגובשות לחלוטין ( למשל מתנגדת לקבל טלפון נייד בגלל כל מני עקרונות) היא גם התחילה לקחת אחריות על שיעוריה וגם דואגת לציוד ומתנדבת להכין פרויקטים לבית הספר. קשה לי נורא להתייחס אליה כאל בוגרת, בעיקר בגלל מימדיה הקומפקטים. היא נראית כמו בת חמש ומתנהגת כמו בת עשרים וחמש. ככה זה גיל שמונה? שלא תבינו, אני לא מקטרת. היא ילדה נהדרת ואני גאה בה מאוד. פשוט מרגישה שהילדה שבה הולכת ונעלמת ואני עוד לא מוכנה לשחרר. זה שלב נהדר רק קשה לי עם השינוי הזה. אני עוד לא מוכנה נפשית להיות אמא לילדים בוגרים. כבר כתבתי על זה לא מזמן. אז מצטערת שאני שוב מעלה את הנושא, אבל אני באמת מנסה להבין מחדש את התפקיד שלי במערכה.
בת 8.1 ותגידו לי בבקשה, ככה זה בגיל הזה? למשל לפני עשרים דקות ניגשו אלי וביקשו משהו לאכול לפני השינה. בגלל שסגרתי את המסעדה, אמרתי שיש להם כמה דקות לאכול משהו קליל ולעוף למיטות. משהו קליל הכוונה אקטימל או יוגורט. פתאום גיליתי שבכורתי פתחה קופסאות שימורים של תירס וטונה והכינה לה ולאחותה טוסטים. לפני שבועיים, כדי לפייס אותנו, בזמן שישנו, הכינה לנו לחמניות בתנור ( מאלו של סופר, חצי אפויות) והפעילה מכונת כביסה. אני לפעמים מרגישה שהילדה התבגרה ואף אחד לא סיפר לי. אבל זה לא מתבטא רק בזה. בכלל כל התנהגות שלה היא אחרת. היא דעתנית יותר מאי פעם. עם דעות מגובשות לחלוטין ( למשל מתנגדת לקבל טלפון נייד בגלל כל מני עקרונות) היא גם התחילה לקחת אחריות על שיעוריה וגם דואגת לציוד ומתנדבת להכין פרויקטים לבית הספר. קשה לי נורא להתייחס אליה כאל בוגרת, בעיקר בגלל מימדיה הקומפקטים. היא נראית כמו בת חמש ומתנהגת כמו בת עשרים וחמש. ככה זה גיל שמונה? שלא תבינו, אני לא מקטרת. היא ילדה נהדרת ואני גאה בה מאוד. פשוט מרגישה שהילדה שבה הולכת ונעלמת ואני עוד לא מוכנה לשחרר. זה שלב נהדר רק קשה לי עם השינוי הזה. אני עוד לא מוכנה נפשית להיות אמא לילדים בוגרים. כבר כתבתי על זה לא מזמן. אז מצטערת שאני שוב מעלה את הנושא, אבל אני באמת מנסה להבין מחדש את התפקיד שלי במערכה.
