עצמאות שמח חברים

[שחום נאה37]

עצמאות שמח חברים

 

[דידי 9]

עדיין לא עצמאות.

לאן אתה ממהר?

 

[שחום נאה37]

עבודה סידורים

נסיעה למסיבה ביפו באונזה ,ככה שאני לא אהיה באון ליין הערב.

 

[סטטוסים על החיים]

ועדיין לא שמח

ממה יש להיות שמח? המצב במדינה גם ככה לא משהו.

 

[סוקרטס פה]

זה הקטע הכי מצחיק, העבדים חוגגים עצמאות

שבכלל כל שנה יש להם פחות עצמאות מהשנה הקודמת לה

למרות שאי אפשר ללכלך עד הסוף, כי אין ספק שהמופעי זיקוקים משתפרים משנה לשנה, מגיע להם תפירגון על זה

 

[סוקרטס פה]

צודקת, יש לך עוד קצת זמן להיות עצוב

שלא תעיז לשמוח עד 8 בערב

 

[דידי 9]

כמו תינוק אתה. דווקא! אתה חושב שאתה גיבור?

אתה חושב שאין אנשים שקשה להם עם זה-ואנחנו צריכים כן כן כן להתאפק עד 8 בערב?

לפעמים אדון סוק, קונצנזוס הוא הכרחי. אתה לא חייב כל החיים לנסות להיות מיוחד.

כן. ב-8 בערב אני אכנס למוד אחר. כי אני חלק מהמכלול של המדינה שלי בכל זאת.
כי אכפת לי ואני מקדישה את המחשבות שלי לאותם אלו שכדי שאתה ואני נכתוב פה- מתוץ

יש בזה רע?

זוז.

 

[סוקרטס פה]

מה שרע בזה הוא....

ש99% ממה שכתבת היה דימיונות בעלמה

הקונצנזוס הזה לא הכרחי

בשמונה בערב את לא "תכנסי" למוד אחר, אלה יחליפו לך מוד, למוד אחר שגם אותו קבעו עבורך (שמחה ריקנית)

את לא חלק מהמכלול של המדינה, הכל נעסה פה מבלי בכלל לקחת אותך בחשבון, ממש כאילו אינך קיימת

לא באמת אכפת לך, והעצבות פה הוא שאת קוראת לאפליקציה שמותקנת עליך "אני", מהסיבה שגם השם של האפליקציה זה "אני"
שמהכלא הזה אולי 2% מהאנשים על הפלנטה יצליחו להמלט (אל תהמרי על עצמך)

המחשבות שלך לא מודקשות, הן גם לא באמת שלך, הן של האפליקציה "אני" שמחוברת תמיד לאינטרנט (מדיה, טלויזיה רדיו וכו')

האם יש בזה רע?
כן !
את מנויה בצט TV של האנשים שלא זכו לחיות מעולם

אי סי דד פיפול

 

[דידי 9]

זה מה שאתה אומר לעצמך. אבל זה לא נכון.

אני מנויה לעצמאות המחשבתית שלי ולא למקום המקובע שאתה נמצא בו. לזה אני מנויה.
אני לא פוחדת לחשוב שאני לפעמים חלק מקונצנזוס-כי אני חלק אם אני רוצה או לא.
ואני כן, לאט, יכולה לשנות את המוד שאני נמצאת בו.
אחרי שנתתי את הכבוד לאלו שבזכותם אני חיה כאן. לאלו שלא פחדו לעשות-הם לא דיברו, הם עשו.
הם סיכנו את עצמם-עבורי, עבור היקררים לי. סיכנו בידיעה מראש.
כתבו שירים להורים שלהם. גיבורים אמיתיים. גיבורים של מעשים-לא מילים.
אני מכבדת אותם על האומץ, על הגבורה שלהם. על המעשה.
אני מצדיעה להם-מבחירה ורצון.

ואני יום פאקינג אחד בשנה יוצאת מעורי שלי כדי לחשוב עליהם. כדי לתת להם את הכבוד המגיע להם.
כדי לתת למשפחות שלהם את התחושה שהם לא לבד. ויש מי שחושב עליהם, ויש מי שחש את הכאב והעצב של הקורבן שהם שילמו בעבורי, ובעבורך.

אני גם מאמינה שכל אלו שם למעלה חשים כך. למרות שבמשך השנה אני בזה להם. הם לא מכתיבים לי כלום.
אבל ביום הזה.....אני חלק מקונצנזוס. אני לא פוחדת להיות חלק ממנו.כמוך.

מה אתה עושה סוק?
עסוק בעצמך. כרגיל.
אני ואני ואני-לא נכנע!
מה זה משנה הנושא? מה משנה הכאב? מה משנה הערך......

פחדן. אמרתי?

 

[דידי 9]

+

מצב קיצוני סוק, אף פעם לא טוב. הוא מקבע אותך.
בחיים שלי כל דבר ונושא נמדד על פי התחושות שלי והמחשבה שלי.
אני לא נעולה בקונספט של דבר אחד. זה אסון בעיני.

לכן, לי יש את האומץ לכבד את היום הזה. לך אין. אתה פוחד לצאת מעצמך-
שהקונצנזוס חלילה לא יחטוף אותך!
ולמה?
כי אתה לא מספיק חזק עם עצמך. תירוצים.

 

[סוקרטס פה]

בלה בלה בלה

תפסיקי כבר לענות מתוך אמוציות
ותפסיקי להגיד על עצמך דברים שאין לך באמת מושג אם הם נכונים או לא
תביני, זה שאת חושבת שזה כך, לא עושה את זה נכון
גם אם את יכולה להגיד את זה או לכתוב את זה, זה עדין לא עושה את זה נכון

תנסי להבין שאין לך הרבה יכולת להיות אוביקטיבית לגבי הדברים האלו
לכן יסדתי בעולמינו את "דע שאינך יודע"
שגם אם זה נראה לך אמיתי, תביני שיש דברים שאת לא באמת יודעת ולא יכולת לקחת בחשבון, אז כל המסקנות הן לא עובדה חקוקה בסלע

ומשם תנסי למצוא את האני האמיתי שלך ותבררי אם הוא והאני שמדמיין את עצמו מתחבר4 בצפירות, זה אותו אני שבאמת את אמורה להיות


תנסי לקרוא בלי אמוציות

 

[דידי 9]

למה? אמוציות הן חלק ממני....אל תגיד לי איך לק

או איך לענות.

ענית מהמקום שלך-עניתי מהמקום שלי.

הרי כל מה שאני אגיד-יפול על אזניים אטומות.
אז יאללה...כפרה-
ביוש.

 

[סוקרטס פה]

באהבה !