האדם לא יכול לדעת מה החוויה של השני
האדם חווה צורות מסויימות,
וזה מה שהוא משליך על אחרים.
פעם כשתרגלתי מדיטציה,
היה לי עוד תירגול,
תירגלתי שכולם מוארים חוץ ממני,
ורק אני זאת שצריכה להשתנות.
אמנם שלכול תירגול יש את היתרונות והחסרונות שלו,
אבל זה עשה דבר אחד טוב,
שאני הפסקתי להתמקד במחשבות שהיו לי על אחרים,
והתמקדתי רק בעצמי.
ואם לדבר על כנות
אתה טוען שאני חווה חוויה מסוימת,
ואם לא אודה בה, אני לא כנה,
תחשוב על זה, האם אתה בטוח בטענה שלך?
האם לא נראה לך שיש לך כאן מחשבה דפוקה?
וזה שאני נכנסת לפורום, האם זה מראה שאני סובלת?
אם כן, אז כול פעולה שאנו עושים מעידה על סבל.
ובכול זאת אנו עושים פעולות,
רק אם לא נהיה בכלל קיימים, אז לא נעשה כלום, ואז באמת כבר לא יהיה סבל.
אני ממש לא חושבת שמה שאתה מציע לא נכון,
אבל יש גם את הצד השני,
שאתה מתנגד לו,
וכאשר יש לך התנגדות כלשהי,
ולא משנה למה,
פספסת את השלם.
המציאות מכילה הכול,
ואם אתה מתנגד אפילו למשהו שהוא פעוט ביותר,
אתה פשוט מתנגד למציאות,
וכאשר יש התנגדות למציאות יש סבל.
אני גם לא טענתי שאין סבל,
ברגע שאני קיימת יש סבל מסויים,
כמו שינוקא כתב,
ברגע שאתה רוצה לאכול, יש סבל,
השאלה איך אתה רואה את הסבל,
אם אתה מפחד לסבול? אז בטוח שתסבול,
אך אם אתה מקבל את החיסרון,
האם זה יכול להמשיך לגרום לסבל?
ודרך אגב, לפי דעתי ינוקא כותב כאן דברים מאוד נבונים,
אבל האדם כול כך תפוס בחשיבה שלו, ולכן מתנגד .