קודם כל כן. זה שלב בהתפתחות.
לפני כשנתיים הייתי עסוק עד מאוד גם בעבודה וגם בבילויים, וגם בהשתתפות החיים המשפחתיים. כתוצאה מתובנה מסויימת שזעזעה אותי גיליתי שאני עסוק כמעט 24 שעות ביממה בהמנעות ממצב בו אהיה ב"סכנה" של חוסר מעשה והיישרת המבט לתוכו ובעצם לתוך עצמי. ועוד למעלה מזה, חלק מחיי היה טשטוש התודעה על ידי אלכוהול, סמים קלים, סיגריות, טלוויזיה ובעיקר ספורט וסרטים, ועוד. מרגע שהתובנה הזאת הכתה בי, התחלתי לקרוא ים חומר, הפסקתי לעשן ולשתות, הורדתי ואני עוד עובד על זה את כמות העבודה, חתכתי מהטלוויזיה, ועברתי במודע למצב בו אני בחוסר מעש מקולף מהסחות דעת. בתחילה רק קראתי. לאחר מכן נמשכתי לטעום מפה ושם כתוצאה ממה שקראתי, ובמקביל נמשכתי ומצאתי את הקונג פו וכיום אני לומד ומתרגל עוד מספר עניינים. ועדיין לפעמים מגיע רגע של רפיון וירידת אנרגיה. ברגעים כאלו אני עושה את מה שיעצתי לך: אני יושב ומתבונן בתחושה ולפעמים מגלה שטח חדש לעבוד עליו בתוכי, שטח שקודם היה מודחק ועכשיו מצא דרך לקרוא לי. מקווה שעזרתי רמי