עצירות תינוקות
בתנו (שישה חודשים) סבלה מעצירות בערך כשבועיים (בזמן הזה, אחת לארבע ימים היא עשתה צרכים בעזרת עזרים משלשלים). רופא המשפחה שבדק אותה הפנה אותנו לאשפוז יום ב"שניידר" על מנת לאבחן את הבעיה. לדבריו, טרם ההפניה, למרות שעל-פי מראה עיניים ובדיקות חיצוניות שהוא ערך לילדה, לא נראה לו שהיא שהיא סובלת מהירשפרונג, הוא מפנה אותה במטרה לשלול את אבחנה כזו באופן וודאי. הגענו ל"שניידר". הילדה נבדקה ודעת הרופאים היתה אז שלא נראה שיש לילדה הירשפרונג. מכל מקום, נעשה לה צילום ונאמר לנו לשוב לבית החולים במועד שבוע מאוחר יותר לבדיקות יותר קפדניות. טרם עזיבתנו את בית החולים, הגיעו תוצאות הצילום. למרות שכבר היינו בדרכנו הביתה, החלטנו לעצור רגע אצל הרופא ולהראות לו את הצילום. הרופא שבחן את הצילום קבע שמהעי נפוח באופן יוצא מן הרגיל והחליט מייד לאשפז את הילדה. ביקשנו לחתום על וויתור אישפוז והובהר לנו כי הדבר מסוכן ביותר ושאל לנו לעשות כן שכן המצב הוא קריטי. הילדה הוכנסה מייד לצום והוזנה בנוזלים באמצעות האינפוזיה. הניסיון שלנו להבין את הקורה או את משמעות הבעיה או את כיוון הדיאגנוזה האפשרי נתקלה בתשובה השיגרתית של אין מושג ובודקים את מקור הבעיה. לאחר כיומיים הראו הראה התצלום שהנפיחות במעי ירדה ואז גם הוחלט להפסיק לה את הצום ולהשיב אותה למשטר של הנקה רגילה. לאחר ההנקה הראשונית, היתה לילדה יציאה אחת רגילה ולאחריה שבה ותפסה את מקומה העצירות. בשלב הזה, ולאחר כארבעה צילומים שנבחנו בקפדנות על-ידי הנוגעים בדבר הוחלט שאין בצילומים סימנים המעידים על הרישפרונג והילדה החלה לעבור סידרת בדיקות נוספות. בלוטת התריס, הזעה, אלגריה לחלב וכו' כל הבדיקות (למעט ההזעה שהתשובה ביחס אליה טרם הגיעה) היו תקינות. אשר על כן, הוחלט לעשות לה צילום בריום. על-פי מה שהוסבר לנו, הבריום "נתקע" במעי ואי לכך הם רוצים לעשות לה עתה ביופסיה כדי לאשש או לשלול הירשפרונג. במאמר מוסגר, באופן שונה ממה שהיה עד כה, את הבריום הזה אי אפשר היה לגרום לילדה שתשלשל והחומרים המשלשלים לא עזרו בהקשר הזה עד שנאלצו לעשות לה איזה דבר שנראה לנו כמו חצי חוקן (מין שפופרת שהוחדרה לפי הטבעת). כיוון שביופסיה היא בדיקה פולשנית שכרורכה (כך נאמר לנו) בהרדמה מלאה, מיותר לומר שבלשון המעטה איננו ששים לבדיקה מהסוג הזה. צריך גם להוסיף, כי התנודות החריפות בדיאגנוזה, חוסר היכולת להבהיר לנו את האלטרנטיבות האפשריות לבעיה, חוסר הבהירות שמסתמן בתשובות לשאולות שאנו שואלים על מנת להבין את הרציונל שעומד מאחורי כל הפעילות, מביאים אותנו למקום של אי וודאות ואי יכולת לגבש איזו שהיא החלטה. שאלתנו אליך היא: להוציא הירשפרונג, מה ניתן לאבחן ולבדוק על מנת לאתר את הבעיה והאם בדיקת הירשפרונג היא המענה ה"טבעי" לבעיה או שיש עוד דברים שניתן לבדוק אותם טרם שנגיע למהלך דרסטי מהסוג הזה. מודה מראש על התשובה ומצטער על אריכות המכתב שהדבר היה נדרש לטעמי כדי להביא דברים כהוויתם. בתודה מראש. גדעון
בתנו (שישה חודשים) סבלה מעצירות בערך כשבועיים (בזמן הזה, אחת לארבע ימים היא עשתה צרכים בעזרת עזרים משלשלים). רופא המשפחה שבדק אותה הפנה אותנו לאשפוז יום ב"שניידר" על מנת לאבחן את הבעיה. לדבריו, טרם ההפניה, למרות שעל-פי מראה עיניים ובדיקות חיצוניות שהוא ערך לילדה, לא נראה לו שהיא שהיא סובלת מהירשפרונג, הוא מפנה אותה במטרה לשלול את אבחנה כזו באופן וודאי. הגענו ל"שניידר". הילדה נבדקה ודעת הרופאים היתה אז שלא נראה שיש לילדה הירשפרונג. מכל מקום, נעשה לה צילום ונאמר לנו לשוב לבית החולים במועד שבוע מאוחר יותר לבדיקות יותר קפדניות. טרם עזיבתנו את בית החולים, הגיעו תוצאות הצילום. למרות שכבר היינו בדרכנו הביתה, החלטנו לעצור רגע אצל הרופא ולהראות לו את הצילום. הרופא שבחן את הצילום קבע שמהעי נפוח באופן יוצא מן הרגיל והחליט מייד לאשפז את הילדה. ביקשנו לחתום על וויתור אישפוז והובהר לנו כי הדבר מסוכן ביותר ושאל לנו לעשות כן שכן המצב הוא קריטי. הילדה הוכנסה מייד לצום והוזנה בנוזלים באמצעות האינפוזיה. הניסיון שלנו להבין את הקורה או את משמעות הבעיה או את כיוון הדיאגנוזה האפשרי נתקלה בתשובה השיגרתית של אין מושג ובודקים את מקור הבעיה. לאחר כיומיים הראו הראה התצלום שהנפיחות במעי ירדה ואז גם הוחלט להפסיק לה את הצום ולהשיב אותה למשטר של הנקה רגילה. לאחר ההנקה הראשונית, היתה לילדה יציאה אחת רגילה ולאחריה שבה ותפסה את מקומה העצירות. בשלב הזה, ולאחר כארבעה צילומים שנבחנו בקפדנות על-ידי הנוגעים בדבר הוחלט שאין בצילומים סימנים המעידים על הרישפרונג והילדה החלה לעבור סידרת בדיקות נוספות. בלוטת התריס, הזעה, אלגריה לחלב וכו' כל הבדיקות (למעט ההזעה שהתשובה ביחס אליה טרם הגיעה) היו תקינות. אשר על כן, הוחלט לעשות לה צילום בריום. על-פי מה שהוסבר לנו, הבריום "נתקע" במעי ואי לכך הם רוצים לעשות לה עתה ביופסיה כדי לאשש או לשלול הירשפרונג. במאמר מוסגר, באופן שונה ממה שהיה עד כה, את הבריום הזה אי אפשר היה לגרום לילדה שתשלשל והחומרים המשלשלים לא עזרו בהקשר הזה עד שנאלצו לעשות לה איזה דבר שנראה לנו כמו חצי חוקן (מין שפופרת שהוחדרה לפי הטבעת). כיוון שביופסיה היא בדיקה פולשנית שכרורכה (כך נאמר לנו) בהרדמה מלאה, מיותר לומר שבלשון המעטה איננו ששים לבדיקה מהסוג הזה. צריך גם להוסיף, כי התנודות החריפות בדיאגנוזה, חוסר היכולת להבהיר לנו את האלטרנטיבות האפשריות לבעיה, חוסר הבהירות שמסתמן בתשובות לשאולות שאנו שואלים על מנת להבין את הרציונל שעומד מאחורי כל הפעילות, מביאים אותנו למקום של אי וודאות ואי יכולת לגבש איזו שהיא החלטה. שאלתנו אליך היא: להוציא הירשפרונג, מה ניתן לאבחן ולבדוק על מנת לאתר את הבעיה והאם בדיקת הירשפרונג היא המענה ה"טבעי" לבעיה או שיש עוד דברים שניתן לבדוק אותם טרם שנגיע למהלך דרסטי מהסוג הזה. מודה מראש על התשובה ומצטער על אריכות המכתב שהדבר היה נדרש לטעמי כדי להביא דברים כהוויתם. בתודה מראש. גדעון