עצים לשדרה

david275

New member
עצים לשדרה

אני מחפש עץ מתאים ליצירת שדרה ברוחב כ-8 מטרים באזור גבעת שמואל. מדובר ברחוב עם בתים פרטיים הבנוי בצד אחד בלבד. בצד השני של הרחוב ישנה "ערוגה" ברוחב שני מטר לכל אורך הרחוב. את הערוגה תוחמת חומה לכל אורך הרחוב. בצד הבתים ישנן ערוגות ארוכות בין הכניסות לבתים. רוחב כל ערוגה כ-1 מטר. דיירי הרחוב התארגנו ומעוניינים לשתול שדרת עצים משני מצדי הרחוב כדאי ליצור אפקט דומה לשדרה בשדרות בן צבי בהרצליה פיתוח. בשדרות בן צבי נשתלו פיקוסים. אנו לא מעונינים בפיקוסים בשל הלכלוך של הפירות / והעטלפים ולכן אני פונה לחברי הפורום כדי לקבל רעיונות לסוג עצים מתאים שיכול לתת אפקט דומה אך ללא הלכלוך של הפיקוסים ובשאיפה ללא נשירת פרחים / עלים ככל שניתן. רוחב שדרה נדרש (כלומר המרחק בין גזעי העצים) יהיה כ-8 מטר.
 

פלרית

New member
עצים נהדרים לשדרה

נמצאים אצלנו לאורך הרחובות על המדרכות. לא יודעת את שם העצים אבל אולי מומחי הפורום יוכלו לזהות.
 

פלרית

New member
מי מזהה?

אותם עצים בשדרה יותר צעירה. הפריחה צהובה ובתמונה השניה יש על העץ את תרמילי הזרעים.
 
סיפור נוסטלגי קטנטן, ממש לא קשור

כשאני הייתי בגבעת שמואל, השדרה היחידה שם היתה שדרת הגיבורים, עם אנדרטה לחללי מלחמת השחרור, ואחר הוסיפו אנדרטה נוספת, לאלה של המלחמות הבאות. מצד אחד גבלה השדרה בבית הספר השכונתי (שלימים נקרא בית ספר אלון), ובצד השני, הכי קרוב לשדרה גר ראש המועצה בדירת שני חדרים (חצי מדו משפחתי, כמו גבעת שמואל כמעט כולה באותם ימים) עם אשתו ואחיו, שלא היתה לו דירה משלו. ימי התמימות שחלפו. שדרת הגיבורים עדיין קיימת?
 

מ ש ה 53

Well-known member
ועדיין לא אמרת, האם תרצה ירוק עד? עץ פורח? עץ נשיר?
אפשרויות יש רבות.
אפשר לעשות אחלה שדרה מפנסית דו נוצתית, שהפרי שלה מעטר אל העץ בצורה נאה.
זהו עץ נשיר אבל נותן צל נהדר בקיץ וגדי די "מטרייתי".
עץ ירוק עד ללא סממני פריחה או פרי הוא הכרבל לביד. בעיניי יפהפה, רק שגדל לאט.
אולי מדובר ביתרון.
על 2 זני ברכיכיטון כבר דיברתי. הם נושרים לתקופת מה, אבל לא ממש רציני.
ואם אתה רוצה עץ שהפריחה שלו ממש מרשימה, אפשר לחשוב על טבבויה איפאה.
וכן. אפשר לחשוב גם על סיגלון... ובקיצור, לא חסרים רעיונות.
 

מיכי 10

Member
את הכרבל הלביד, אני לא מכירה. כל השאר, משירים פרחים/עלים

בכמות כזו או אחרת. אבל סיגלון, הוא כבר ממש נגד התנאים שדוִד275 ביקש. הוא כתב בפירוש שהם רוצים שדרה ללא לכלוך: "ובשאיפה ללא נשירת פרחים / עלים ככל שניתן." והסיגלון יוצר ממש מרבדים סגולים, יפהפיים, אבל גם מלכלכים, בעיקר כשדורכים עליהם והם נמעכים לתוך המדרכות. את הטבבויה איפה, אני מכירה רק מעט, אבל פריחתו באמת יפה ומרשימה במיוחד. (מעניין אותי אם דוד מתכוון לרחוב דרך המלך בגבעת שמואל).
 

מ ש ה 53

Well-known member
א. אין דבר כזה "עץ שלא משיר מאום", אף כי ניתן לרכוש עץ ירוק
מפלסטיק, כפי שמספרת לנו מרגול שירה הידוע.
https://www.youtube.com/watch?v=Q_Qs66Cdv9A
ב. אם איננו רוצים נשירה של פרחים, יהיה נכון שנתחיל לחשוב עם עצים עקרים.
כל עץ שפריחתו ניכרת, ישיר בסופו של דבר "שטיח" של פריחה.. אז נכון. הסיגלוון באמת
משיר שטיח סגול יפהפה, וזה ייחודו. אז כמה שבועות בשנה יש קצת "לכלוך". SO?
כי מה? השלטית לא מותירה שטיח צהוב ניכר מאד (לעץ השלטית יש פריחה
מאסיבית יותר מזו של הסיגלון).
והברכיכיטון האדרי? מותיר שטיח אדום. והדוגוני, שטיח וורדרד, קצת פחות "עשיר",
כי פריחתו יחסית דלילה, אבל פרחיו גדולים.
סביר שהטבבויה תותיר אף היא שטיח, כי ראשית, פרחיה גדולים כשל הסיגלון, ושנית,
פריחתה מאסיבית וזה היופי שלה.
ג. ומה עוד? הכי הכי חשוב לוותר מראש על הסיגלון, על השלטית ועל הצאלון.
וזאת למה? כי לשלושת אלה יש עלעלים קטנים, ואלה נושרים אחד אחד בכמויות
שלא ניתנות כלל למנייה. וכשהרכב שחונה תחתם לח מטל או מגשם, הוא מתכסה
בנשורת הזו וזה "ממש נורא ואיום" לכל מי שמחבב עצי פלסטיק נקיים.
ד. ועדיין לא דיברנו כלל על נשירת הפרי. והרי לך "עונת לכלוך" נוספת, אבוי.
ה. אז מה היה לנו? 3 עונות לכלוך? עלים, פריחה ושלכת. אוף.
ו. אי לכן, מכל אלה, עדיף אולי הכרבל הלביד. הפריחה שלו לא ממש ניכרת,
ופירותיו הם כדורונים אדומים ויפים, שמתפזרים ולא לכדי שטיח. רק מה?
הפחדנים יגידו לך שמי שעורך לעצמו סעודת פרי, עלול להרעיל את עצמו. אז אל
תבנו על ארוחות פרי, או שתוותרו על העץ הזה גם כן.
ח. וזהו. נגמר לי. כי עץ אחד הוא רעיל. אחר נשיר, עם 3 עונות "לכלוך". עוד אחד
משיר עלעלים קטנים שהופכים להיות מטרד. אה. והפיקוסים מדוד המלך? נו. על שם
דודק'ה יש רחובות בערים רבות, כולל אולי גם בת"א, ששם ככל שזכור לי, יש גם
שדרת פיקוס השדרות וותיקה מאד, כמו גם ברח' שדרות חן.
וככל שזכור לי, בכמה העשורים הממש אחרונים, הפיקוסים הללו "למדו" גם לעשות פרי
שהעטלפים "מתים עליו". ועטלף אוהב להפריש את פרשו הרטוב בעת מעופו.
איזה כיף זה לקום בבוקר ולמצא על הרכב ועל קירות הבתים את הפרש הדביק
הזה,
ששום שפכטל לא מצליח להפריד? איכס. זה בערך כמו המטלה החדשה שהוטלה עלי
בבית גיסתי תיבדל לחיים ארוכים ומאושרים.
היא אפתה בצק כלשהו, מבלי שהסירה ממנו את הנליון, ורוח הטורבו הדביקה את
הנליון לגב התנור. שם הוא הפך לעיסה שנדבקה היטב לגב התנור (מבפנים כמובן).
"משה! אתה חייב להגיע אלי במהלך השבוע ולהציל לי את התנור".
איך אציל? עוד לא החלטתי. אולי אקח איתי את הפן התעשייתי שלי, שמסוגל להפיק
רוח ממוקדת בטמפרטורה של עד 500 מעלות.
קצת רוח כזו על גב התנור, והנליון ייחרך עד אפר. נו. בערך כמו טיפול של תנור
פירוליטי.
ומה זה נליון? זו דרכי לקרוא לחומר הזה שממנו עושים שקיות.
אז חברתי מהעבר (הרחוק מאד), הייתה בטוחה שיש לי ליקוי דיבור שכזה...
אמרה לי: "תגיד ניי"? אמרתי "נל". "נסה שוב. תגיד ניי"? "נל". "נייייי"?! "נל".
"נו באמת. אתה לא מסוגל לומר ניי"? "ואיך אני אומר 'בתנאי', האם אני אומר 'בתנאל'? תהיתי.
"נו. אז אתה מסוגל להגיד ניילון"? "כן. אבל לא בא לי. מה תעשי נגד זה"?
טוב. אז אפרופו פיקוס. עברנו בשדרות דוד המלך ושאלתי אותה "איזה עצים אלה"?
"וואלה. אני מכירה רק שאיני זוכרת". "פי..." "אה! Xוס" השיבה בהתלהבות [ואז
התמוטטה מצחוק, כשהבינה שנפלה למלכודת].
טוב נו. פעם גם אני נפלתי. הגשתי לה כוס שוופס גולדן אורנג'. מי זוכר שהיה פעם משקה כזה,
שצבעו היה כתמתם שקוף ומעט מקציף?
ואמרתי לה: "שתי נא". וואו כמה שהאמירה התאימה למשהו אחר שנראה בערך אותו דבר...?
לא פלא ששוופס חדלו ליצר את המטעם ההוא...
 
למעלה