עצות ליוצאים לפולין

[נ ו ם]

פולין

אני נוסעת לפולין ביום ראשון הבא. אני די לחוצה (במיוחד מהקור). רציתי לבקש ממכם עצות וטיפים לגבי המסע. זה ממש יעזור לי! (אני יודעת שכבר היה בפורום שרשור דומה שמור פתחה ואפילו עברתי עליו). השבוע סיימנו להחליט בקשר לחולצות (בצורה מאד לא דמוקרטית). בסוף יש מקדימה על החזה ציור של ציפור עם כנף פרוסה שעומדת על תיל, מתחת לתיל כתוב "לבנות עולם טוב יותר" - יאנוש קורצ'ק. (+משלחת י"ב בלה בלה) ומאחורה חלק משיר של זלדה - "לכל איש יש שם/שנתן לו אלוהים/ונתנו לו אביו ואמו/.../לכל איש יש שם שנתונו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו/.../לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו". אנחנו יוצאים ל7 ימים (נשמע מעט אבל מנסיון גרמניה נראה לי שיהיה בהחלט מספיק), בערך 35 ילדים, 2 קבוצות, 2 מדריכים, 3 מורות. 3 חברות טובות ועוד כמה אנשים קרובים. מקווה לטוב. (

אוף אני חולה הלוואי שיעבור לי השבוע) (והלוואי שיפלו עוד נ"מ על קרית שמונה כדי שלא יהיה לי מחר מבחן במתמטיקה) (בעצם אז גם יבטלו את פורים אז לא חשוב) ***

 

[עמריבליו]

כמה עצות

דבר ראשון תשתדלי להיות בריאה כמה שיותר מהר, מניסיון, לנסוע לפולין חולה, זה לא הכי סימפטי (למרות שהייתי היחיד שחזר בריא). מעבר לזה, קחי בגדים חמים (במיוחד בתקופה זו), ושקיות חימום. ולא משנה מה יגידו לך, את השקיות חימום לא מנערים! זה לא עוזר ולא מחמם, כל מה שצריך זה לפתוח, להכניס לכיס/כובע צמר/בתוך הצעיף, לחכות קצת, ואז היא נהיית חמה מאוד. אם את מהאנשים שמצלמים אז הנה עוד 2 עצות: 1. תמיד תדאגי שיהיה איתך פילם ספר, זה לא כזה כיף גדול להגיע למיידנק, ולגלות שיש לך 9 תמונות בסך הכל. 2. אל תתעסקי רק בצילום. גם תקדישי זמן להסתכל את מה את מצלמת. השמות של המקומות בפולנית הם בהרבה פעמים מסובכים, ותעשי לעצמך טובה גדולה, אם פשוט תרשמי איך קוראים לכל מקום. סביר להניח שתגיעו למקדונלדס, אין טעם לדבר עם המוכרות/ים באנגלית. בדרך כלל הנוהל הוא כזה: את מדברת באנגלית, המוכרת לא מבינה כלום, חושבת שאת מפגרת שמדברת איתה בשפות לא מוכרות (מה? פולנית זה לא השפה המדוברת העולם?), ואז תקרא למישהי יותר חכמה ממנה, יעברו 5 דקות, המשכילה תגיע, ולא תבין מילה באנגלית, ואז תסבירי לה בעברית, והיא תבין. לכן ממולץ להשתמש בעברית כבר בשלבים המוקדמים (מאחר והם לא מבינים שום שפה, עדיף להשתמש בשפה הנוחה לך). תמיד כדאי שיש איזה שקית איתך, מאחר ולפעמים מגיעים לאנדרטה/מצבה/אתר הנצחה, והוא מלא בזבל (בעיקר שאריות של קופסאות של נרות זיכרון), מלוכלך, וגורם לך לחשק לנקות את המקום ולאסוף את הזבל, ואז אין שקית ונאלצים להפוך את התיק לשק זבל (לא ממולץ). כמה שתתכונני ותשמעי סיפורים, תראי תמונות, וסרטים ותקראי ספרים, שום דבר לא יכין אותך למה שתראי שם בעיניים שלך, וזאת אחת הסיבות שיש רגעים שבהם אתה נשבר לגמרי (לכל אחד יש רגע אחד כזה, ולפחות אחד. אומנם יש כאלה שמנסים לשחק אותה רגישים, ומספרים שהם ראו את האח הקטן שלהם רץ ערום בין הצריפים של המחנה, ובלה בלה. ממש...), אז תקחי איתך טישו (במיוחד אם את מהאנשים שבוכים). אי אפשר לעכל את כל מה שרואים שם בבת אחת, זה לוקח הרבה זמן, אפילו אחרי שתחזרי לארץ, ולכן אחת הדרכים להתמודד עם הכל, זה לצחוק. סביר להניח שתמצאי את עצמך פתאום, אחרי 20 דקות שהיית במחנה השמדה וראית את הדברים הכי קשים בחיים שלך, יושבת באוטובוס מספרת בדיחות, שרה שירים מפגרים, ועושה הכל חוץ מלחשוב על מה שראית. אל תחשבי שזה לא בסדר. אין מה לעשות מול זה, ולי זה נראה נורמלי והגיוני לחלוטין. גם אני הייתי 7 ימים, וזה מספיק לחלוטין. בד"כ אלו שנוסעים ל-10 ימים, זה 7 בפולין ועוד 3 בצ'כיה, ככה שהנסיעה שלך היא אותו דבר. אני בהחלט מקווה, שתתחילו עם טרבלינקה (שאין שם כלום בעצם, למרות שרק האבנים שיש שם מספיקות כדי להתחיל לקלוט מה קרה), אח"כ מיידנק, ובסוף אושוויץ. לדעתי זה הסדר הכי חכם. ומשהו אחרון: אל תצפי שתצליחי להבין איך או למה זה קרה, את לא תצליחי, ואף אחד לא יצליח, מה שכן, את תתחילי להבין מה קרה (וגם זה רק חלק). אם איזה חברה אתם נוסעים? מי המדריכים שלכם?

 

[נ ו ם]

מדריכים של המעורר ממש טובים

חברת מול נובו (אם התכוונת לחברה של ההדרכה). וואו תודה על העצות! לא הבנתי את הקטע עם השמות של המקומות. איפה קונים שקיות חימום? איפה קונים מחממי אוזניים בצורת סרט מפליז?

 

[עמריבליו]

לא מכיר את החברה.

תנסי לקנות בריקושט, או כל חנות אחרת למטיילים (וזה הבונוס הגדול של לגור במרכז. כמעט הכל קרוב לבית). אם אני לא טועה אז את נוסעת עוד לפני הכנס פעילים, אחרת הייתי מחפש את השקיות שלי ומביא לך. מחממי אוזניים בצורת סרט זה לא חובה אפשר פשוט לחבוש כובע מפליז ולשים אותו על האוזניים. אותו אפקט אם לא יותר טוב. ולגבי השמות של המקומות: הכוונ היא לא למקומות הגדולים והמפורסמים כמו אושוויץ, מיידנק, קרקוב וורשה וכו', אלא לכל מיני עיירות קטנות ברחבי פולין, שלא שמעת עליהן לפני הנסיעה, ובחיים לא תשמעי עליהן עוד פעם, ואם לא תרשמי את השמות, הסיכוי שתזכרי איפה היית הוא מאוד נמוך וחבל שכך. אם תרשמי את המקומות לפי הסדר שהיית בהם (וזה פשוט דורש לקחת איתך מחברת לכל מקום, כמו שרוב האנשים עושים גם ככה, כדי לכתוב את מה שעבר עליהם), אז אח"כ תדעי איפה בדיוק היית ומה עשית, וגם כשתפתחי את התמונות תדעי מאיפה כל אחת מהן. מניסיון, אני יודע שאחרי הנסיעה ותוך כדי הנסיעה, אנשים העתיקו מהמחברת שלי איך קראו למקומות שהיינו בהם. ואם כבר אז עוד עצה: להרבה אנשים עוזר לכתוב. זה עוזר קצת לעכל את מה שרואים, וגם עוזר לארגן מחשבות, ולהבין קצת מה ראית.

 

[kedeman]

גם אנחנו עם מול נבו

יוסי מדריך אותי. אחלה בנאדם אני לא יכול לתת לך עצות כי עדיין לא הייתי שם אני נוסע קצת אחרי שאת חוזרת אני ב-1 לאפריל ואני נוסע ל-8 ימים רק רציתי אבל לאחל לך מראש נסיעה נעימה. וממה ששמעתי מאנשים - אל תרגישי רע אם את גם נהנית במסע!! זה לא רק מסע מוות תהני, תראי, תתרגשי, תבכי, תצחקי, תסתגרי, תדברי ושיהיה לך מסע טוב ומוצלח

 

[hadasbaril]

עוד כמה דברים

שמיכת פליז (מחמם בטירוף, כרית קטנה(במקרה הצורך תשאלי מאל על) כדאי לישון בדרכים בנוחות. תבדקי אם יש מיחם באוטובס ואם כן תביאי מרק 0, תיונים וכו'. אוכל מהבית!!!!!!!!!!! אין בעיה בלהחליפ ארו בפולין. שאת מגיעה לשוק-סיבוב מהיא על הכול ואז תחסזרי לקנות. בדרכ הדברים חוזרים על עצמם תביאי מחברת לכתוב ולתייק הכול. וגם ספר קריאה ושירון. והכי חשוב:תעזרי בחברות שלך ולהביא הרבה טיששוצלאוששויץ. אם אתם עוסים שם טקס הקראת שמות. החולצה שלי קצת דומה:ציפור לבנה באמצע מגן דוד שחציו עשוי מתיל והכתובת: לדעת, שלמרות הכול אנחנו כאן" ברח לי מי כתב את השיר. הקראנו אותו באושוויץ.....

 

[נ ו ם]

תגובות:

הדס - הרעיון של השמיכת פליז וכרית ממש משובח ואני מאמצת בחום. איך זה שאני לא חשבתי על זה. עמרי - בקשר למסלול, הסתכלתי עכשיו ושלנו הוא בדיוק הפוך ממה שאתה אמרת.. שי - גם אותי יוסי מדריך. איזה בובון! כדאי להביא כף חשמלית? כדאי להביא מעיל גשם? (כזה דק מניילון) (עוד שיקול: הוא מכוער וכחול). השתנה משהו במראה הפורום (כשפותחים הודעה).

 

[מורן המשצ ממעלה יוסף]

עוד טיפים....

קודם כל-תוותרי על הכף החשמלית-תיקחי קומקום קטן(חשמלי...) אני לקחתי קומקומון קטנטון, והוא היה אחד הדברים היותר "שווים" בערבים- כולם התקבצו בחדר שלנו והייתה מאין חפלה-כל אחד הביא משהו, וזה עזר לנו לשבת ביחד אחרי ימים דיי משוגעים... -אבל...,אם את לוקחת דבר העובד על חשמל,חשוב שתזכרי לקחת מתאם חשמלי-שניתן להשיג בכל חנויות ל"מטייל"/ "ריקושט(וזה לא פרסומת סמוייה!). פילם והרבה, במיוחד אם את מאלה שמצלמים כל דבר שזז(וזה לא בושה...) כמו שהזכירו לפניי מאד חשוב לרשום הכל-איפה היית, מה עשיתם פה,ושם, חוויות משותפות ואישיות, תחושות, רגשות וכו... אם את יודעת איפה אתם הולכים לישון-תגידי ואולי אנחנו(חלקנו) היה שם ומכיר... אוכל-כמו שעמרי(אם אני לא טועה) אמר כבר-אל תנסי להיות חכמה ולדבר אנגלית!,זה לא עובד, אז יש שתי אפשרויות: אפשר להשיג מילון עברי-פולני-אם את רוצה אני אביא לך..., או להצמד לחבר או מישהו שיודע רוסית-כנראה שהשפות דיי דומות... או כמו שעמרי אמר-ישנת שפת הגוף-פשוט תצביעי והם כבר יבינו... מקדונלדס-יש שם בכל מקום-גם פיצה האט. לנו היה ערב פולקלור פולני שהיה ממש מגניב-אבל מאד חשוב לשתף פעולה עם זמרי ואומני המקום. יש עוד הרבה- אבל את זה תקבלי בצורה מסודרת לאיסיקיו/אימייל שלך (את את רוצה,כמובן...) ולכל מי שנוסע-אני גאה בכם, ואני פה אם אתם צריכים משהו-פיזי ו"רוחני"....

 

[עמריבליו]

עוד טיפים

ראיתי פה כמה דיבורים על כריות וזה הזכיר לי: אמנם אין בעיה לישון באוטובוס, וגם אין בעיה לא להיות עירני כל הזמן, אבל לדעתי זה חבל ומאוד. כשאני הייתי בפולין, העדפתי לפרוש יחסית מוקדם לשינה, ולוותר על ה"חגיגות" שהיו (חוץ מכשהן היו אצלי בחדר), כדי להיות ערני ביום שאחרי, ואפילו באוטובוס להיות מסוגל להסתכל החוצה ולראות דברים, כי אמרתי לעצמי: "עמרי, בפולין תהיה רק פעם אחת בחיים, אז תסתכל טוב על הכל ותשתדל לראות כמה שיותר". אבל כל אחד והעדפות שלו. כדאי לקחת תרמוס לתה, כשכדאי להכין את התה עוד בארץ, כי לוקח הרבה זמן עד שמגיעים למלון. מעבר לזה, בד"כ יש מים רותחים במלון ואפשר למלות בבוקר כדי שיהיה תה חם לכל היום, אלא אם את רוצה גם דברים ספציפים ללילה, ואז התרמוס לא יספיק, וכדאי שתקחי איתך כף חשמלית/קומקום מה שאת מעדיפה, ואם את לוקחת כף, תדאגי שיהיה לך כלי לחמם בו את המים. כדאי מאוד בבקרים שעוזבים את המלון, לבדוק שלא השארת כלום (מניסיון, זה לא כזה כיף גדול לאבד דברים חיוניים). עוד משהו, כשיוצאים מהחדר, כדאי מאוד לבדוק שגם המפתח יצא מהחדר, לפני שטורקים את הדלת, אחרת עוד תצטרכי לחכות עד שתגיע איזה פולנייה מפחידה. שימי לב לאסלות בפולין, יש להן נטייה להתקלקל, ואין אפשרות לתקן אותן לבד, הן פשוט מוזרות, ואז צריך לחכות לאיש התחזוקה המשופם. אם את מהבעייתים עם האוכל (יענו, לא אוכלים שום דבר בשום מקום, בלי שום סיבה טובה), תדאגי לקחת איתך אוכל מהבית כמו ביסקוויטים, ממתקים למיניהם, וכמובן סריחי (או מנות חמות בשם היותר נפוץ. איך אפשר לאכול את הסירחון הזה??). ועוד משהו (לפחות עכשיו), כדאי לקחת איתך תיק ריק בתוך המזוודה, ואח"כ במקום לטרוח שלדחוס את הכל מחדש פנימה, אפשר פשוט לזרוק לתיק.

 

[אריק ברנס]

עוד כמה דברים...

בקשר למעבירים חשמליים וכאלו... עדיף לחקנות בחנויות אלקטרוניקה וחשמל קטנות (כמו שאצלנו למשל יש בתרשיחא) ולא בחנויות כמו "ריקושט" וזה גם לגבי שמיכות פליז, תרמוסים ומוצרים קטנים שכאלו... (תרמוס נירוסטה אדיר למשל קניתי בשוק בחצי מחיר ממה שיש בריקושט, והוא משרת אותי נאמנה עד היום... !) יוצא יותר זול וגם בדר"כ יש יותר מבחר... רציתי גם לחזק את מה שעמרי כתב בקשר לכתיבה, אני כתבתי ממש כל הזמן, מה שהפך את היומן מסע שלי למזכרת מדהימה ובכלל למשהו מרגש מאוד, מאוד מאוד חשוב !

 

[ווייטסון]

גם לי יש

בעקרון אין הרבה להוסיף על מה שכולם כתבו לך אבל אני אנסה, דווקא פחות בקטע הריגשי אלא יותר בקטע הפרקטי והמשעשע משהו

דבר ראשון, אל תאכלי בפיצה האט, זה פשוט גועל נפש שם הכי איכותי זה קנטאקי פרייד צ'יקן

פולקע בפולנית זה NOK כשאת מזמינה משהו אל תתפתי להזמין משהו לא מוכר כי את יכולה להתקע עם קציצת חזיר שומנית ומגעילה במקום המבורגר טעים (אל תזמיני את הוויזפר מק או איך שקוראים לזה), אה וארוחה רגילה במקדונלדס שם זה כמו רבע ארוחת ילדים בארץ. אם את אוהבת סלט, אל תצפי שיהיה שם משהו

תעשי כמוני, בזמן החופשי הלכתי לדוכן ירקות קניתי ירקות, ונכנסתי למטבח של המלון (באישור) ועשיתי לי סלט

זה הכי כיף תמיד תקחי איתך פנקס, על כל ארוחה יש מספר, במקום להסתבך תרשמי את מספר הארוחה ותצביעי על הלוח וזהו, והכי חשוב, המסע הזה הוא מסע לכל החיים, ולמרות שהוא קשה, חשוב לצחוק ולהנות, כי שבע ימים של שואה מרוכזת, לא עושים טוב לבנאדם ממש לא, אז תרשי לעצמך להשתחרר ואפילו תחפשי את זה. ואם אתם במסעדת jerusalem בווארשה, אל תאכלי שם את החומוס, זה סתם מבאס לפנטז על חומוס ולגלות ערימת גרגירים תפלים כתושים חלקית

 

[עמריבליו]

עוד אחד

וואי אני ממש שופע רעיונות לאחרונה... כדאי לקחת איתך בבוקר 2 סווטשריטים, אחד של המשלחת (עם הכיתוב בעיברית), ואחד שלא כתוב עליו בעיברית. במקומות סגורים, כמו מחנות השמדה, ובאוטובוס, אפשר ללבוש את זה של המשלחת, אבל כשיוצאים החוצה, ומסתובבים בעיירה/עיר, או משהו בסגנון, לובשים את זה בלי העברית (לא חייבים להתגרות בגורל). וכן כמו שאיתמר אמר, במקדונלדס, תזמיני את הארוחה הכי גדולה שיש, וככה תקבלי ארוחה בגודל סביר. ואם כבר מקדונדלס, לפולנים יש תחביב להשאר שעות ליד השולחן ולא להתפנות משם, ולכן תכנסי למקדונלדס עם חברים, שכמה יתפסו שולחנות, ושהשאר ילכו להזמין בשביל כולם (או רק בשביל עצמם, ואז מתחלפים), ואל תפנו את השולחנות בלי לוודא אם יש מישהו מהמשלחת שעדיין לא מצא מקום (את יודעת, ערבות הדדית).

 

[שרונה הפורומיסטית]

טוב, עכשיו תורי....

קודם כל, שתהיה לך נסיעה בטוחה, שלא תתפסי באיזו מלחמה (אני חושבת שהיא לא תתחיל לעולם,ף אבל אל תתפסי אותי במילה..). אני רוצה לחזק את מה שעמרי אמר (כל 5 התגובות...), הוא קלט את כל הדברים הקטנים. אז אני אוסיף בגדול: כמו שהבנת, מבחינת הלו"ז, אז רוב היום הרגעים הקשים מעורבבים עם הרגעים הכיפיים. באמת כדאי לך לנצל את הרגעים הכיפיים האלו כי הם עוזרים לך אחר כך להתמודד יותר טוב עם הרגעים הקשים. יותר חשוב- תמיד, אבל תמיד, תעשי מה שאת מרגישה... אם את רוצה לבכות כשאתם באמצע ערב הווי- אז תבכי, ואם את מרגישה שאת לא יכולה להפסיק לחייך כשאתם באמצע מחנה- אז תחייכי. כל תגובה מתקבלת, כי במסע אין אסור או מותר, כל הסיטואציה היא קשה, ולא נורמלית, ולא רגילה, אז תרגישי חופשיה לבטא את עצמך, אל תעצרי מבחינה רגשית. מניסיון, זה עוזר. ואף אחד לא ישפוט אותך. אוכל- כדאי לך להביא פירות וירקות, או איזשהו מאכל אהוב מהבית. זה ממש כיף בסוף יום ארוך וקשה לפתוח שולחן עם החברים, להזכר בבית ולהרגע.... אני, למשל, הבאתי את העוגיות שאני הכי אוהבת בעולם, מורן הכין לנו תה, וישבנו כל הליל וזללנו (וכמובן שאחרי זה סולקתי מהחדר בלי העוגיות שלי) אם יש לך קרבה משפחתית- זה ממש מרגש הקרובים שהיו שם כותבים לך מכתב שמספר איך הם מרגישים שאת הולכת, או סתם מאחלים לך דרך צלחה. אה, בקשר למעיל גשם (הדק והממש מכוער)- לא הייתי מציעה לך... אם יש גשם אז יש לך מטריה, וגם יש לך בטח מעיל ענק אחר שאת לוקחת איתך, ואת לא צריכה יותר.. פקסים- כדאי לך להגיד לכמה חברים ולמשפחה שיכתבו לך לפחות פקס אחד או שניים וישלחו אותו לבית מלון. אומנם המזכירות בקבלה ממש קשות, וצריך בערך עשרה נסיונות עד שהן קולטות שצריך להדליק את הפקס כדי לקבל אותו, אבל כשאת מקבלת פקס, עם כלמיני שטויות שאנשים שאת מכירה ואוהבת רשמו לך, זה ממש כיף. לפי דעתי, זה גם יותר טוב מטלפון, כי זה עולה הרבה פחות, וכי את יכולה לקחת את הפקסים שלך איתך לכל מקום, ולהסתכל בהם כשאת מרגישה קצת עצובה או בודדה. כדאי לך להכין תיק גב שתכניסי לתוכו את כל הדברים שחשוב שיהיו במסע- חוץ מהאלמנטרים כמו אוכל, מים, שירון, לו"ז יומי וכו', אני סחבתי איתי תמיד- דגל, נרות זיכרון, מצית, כל הזכרונות מהמשפחה, וכו'. דרך אגב, שי כל הדברים כאן כתובים גם בשבילך.... אם אתה צריך עוד אתה יודע איפה להשיג אותי, אני אשמח לעזור.... כנ"ל נועם. בטוח יהיו לי עוד עצות, תנו לי זמן...

 

[עמריבליו]

עכשיו זה הפעם החמישית...

האם מישהו ניסה לעקוץ אותי ולא שמתי לב?? אני אאלץ לחלוק על דעת הרוב כאן, האוכל שמקבלים הוא לא גרוע, אפשר לאכול אותו ואפשר להתקיים רק ממנו. אלא אם את בעייתית עם אוכל ואז זה סיפור אחר. מה שכן, האוכל הוא לא כ"כ מגוון, מקודנלדס או איזה ארוחה ארוזה שמקבלים לצהריים (בשביל מה דחפו שמה בננה, לוקח מלא זמן להיפטר ממנה... מזל שהמאבטח שלנו האמין לי שזה טלפון ורוצים לדבר איתו...), ובערב כמובן מרק עם כרוב ניצנים (בהה..), סלט של אתמול, עוף על שלל צורותיו, ותפוחי אדמה בצורות שונות (ציפ'ס, פירה, תפוחי אדמה סתם). חשוב כמובן לשבת ליד חבר טוב באוטובוס (לסבול אנשים לא נעימים 7 ימים זה לא סימפטי). אל תקחי איתך דברים שאת לא צריכה, באופן מפתיע בבית הכל נארז כמו שצריך, וברגע שהוצאת משהו מהמזוודה, אי אפשר לסדר כבר כלום כמו שצריך. לדעתי יותר מידי בגדים זה מיותר, אין יותר מידי מה להשקיע בנושא, מאחר ובאמת לא קורה כלום אם לובשים את אותם בגדים כמה פעמים (בלי לכבס...)(, חוץ מזה שזה לא המקום המתאים "לדפוק הופעות" (למרות שגם כאן יש אנשים שחלוקים עליי). ואיך שכחתי (כ"כ הרבה הודעות ועוד לא אמרתי את זה): צריך לקחת חגורה כזאת שלובשים מתחת למכנסיים, שבה שמים דרכון, כרטיס טיסה, את רוב(!) הכסף, וזהו. את כל הדברים האלו פשוט אסור, אבל אסור, לשים בתיק, להשאיר במלון, לשים בארנק, בפאוץ' וכו', הדברים האלה נכנסים לחגורה כשנוחתים, ולא יוצאים משם עד שחוזרים, וזה לא נתון לוויכוח, וכמובן אל תאבדי את החגורה (יש כאלו שהלכו לישון איתה עליהם, אני שמתי מתחת לכרית). הקטע הקשה זה כשהולכים להתחרץ (קשה ללבוש אותה במקלחת), אז או שתשימי אותה בחדר אמבטיה, או שתחביאי אותה במקום כלשהו (אני הייתי מחביא בשקית של הגרביים המשומשות), ותדאגי שהחדר יהיה נעול, או שחברים שלך יהיו איתך בחדר. חשוב לקחת כמובן גרביים עבות וחמות. ודבר אחרון (לעכשיו כמובן): אין צורך לפרוט יותר מידי כסף בבת אחת. עד כמה שאני זוכר, רוב הזמן אין צורך להשתמש בכסף, בערך עד שמגיעים לשוק של קרקוב, ששם זה המקום לקנות את כל המתנות שצריך להביא, באופן מרוכז ולגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד, אבל בכל רצוי (אם אפשר) לפרוט ביום הראשון מספיק כסף לכמה ימים. היי, אוזה התחפשה למארג' סימפסון...

 

[שרונה הפורומיסטית]

לעקוץ??!!

כן. אבל זה בלי ארס, ואפילו לא כואב....

 

[עמריבליו]

זה בסדר עשיתי חיסון...

 

[עמריבליו]

חיסון אנטישרונה (כמה שאני ../images/Emo6.gif היום)

 

[שרונה הפורומיסטית]

תזהר, שמעתי על מגיפה חדשה...

מגיפת דלקת החוסר-הומור האסייתית. אין תרופה לזה. אמרו שיש איזה בחור מישראל שחטף את זה....

 

[עמריבליו]

אני חושב שאני מכיר אותו...

ודרך אגב, היום כבר יש חיסונים כמעט לכל דבר, אפילו לאבק (הציעו לי לקחת אותו, אבל בינתיים אני מסתדר עם הכדורים נגד אבק).

 

[mis take]

כמה דברים שעוד לא נאמרו...

יש כמה דברים ממש חשובים שעוד לא הזכירו - דבר ראשון, תעשי באחת מחברות החיוג לחו"ל (ברק/קוי זהב וכו') מן מנוי כזה שאפשר דרכו להתקשר מכל מקום בעום לבית, על חשבון הבית. זה הרבה הרבה יותר זול, כי להתקשר מפולין זה מאוד מאוד יקר (אומנם יש בתי מלון שעם הכרטיס לוקחים כסף על שימוש בטלפון, ועדיין זה יוצא מאוד זול...טלפונים ציבוריים ורגילים זה חינם). דבר שני, תחשבי על הממתק הישראלי שאת הכי אוהבת, למשל במבה, ותקחי איתך במזוודה יותר משלוש כאלה. זה ממש ממש כיף ביום השלישי של המסע,או אחרי מצב רוח קשה, לשלוף את הבמבה מהתיק ולבלוס... והדבר הכי חשוב! (במיוחד לכאלה שלחוצים לשירותים) אני לא יודעת איך זה במשלחות פרטיות, אבל אני מניחה שזה כמו במשלחות של משרד החינוך (אני הייתי באחת כזאת). כשנוסעים בפולין הנסיעות הן מאוד ארוכות לפעמים, ובד"כ לא עוצרים בדרך גם מסיבות בטחוניות ובעיקר בגלל שמי שעוצר בצד הדרך חוטף כנס מאוד גדול. ובגלל זה, מאוד מאוד חשוב בכל הזדמנות שיש, גם כשלא מרגישים צריכים, גם אם יש תורות ענק, גם אם זה ביער וכפור אימים בחוץ - ללכת להשתין! כי מנסיון, להשתין בשירותים של האוטובוס, שמיועדים למקרי חירום, זה לא חוייה נעימה, וזה פדיחה שלא שוכחים... זה גם עושה התקף קלסטרופוביה רציני... אצלנו גם היה באוטובוס אחר של המשלחת איזה דביל שחירבן בשירותים של האוטובוס והם נסעו לפחות 5 ימים עם אוטובוס מסריח... בכל אופן, אני מקווה שאת המסר הבנת... ועוד משהו לגבי השירותים - אם את צריכה לשירותים בתוך המחנה אושויץ 1 (לא המחנה השמדה) (כן, יש שם, בתוך אחד מהבנינים) אל תלכי לבד... זה ממש מפחיד... קחי איתך לפחות עוד חברה אחת... אה, עוד משהו, קצת יותר משעשע... אם אתם מחפשים בידור תוך כדי הסתובבות בערים, תסתכלו על תמרורים - יש כמה ממש מצחיקים... ואני מקווה שיהיה לך מסע טוב, על כל מה שכרוך בזה... אם אני אזכר בעוד כמה דברים חשובים - אני אחזור...