עצומה חשובה!!

starchild80

New member
אם במצב שבו אין מתאמנים באחד המגרשים

ומבין שני המסלולים בהדר יוסף והחדש בראשל"צ דווקא אתלטי הנבחרת (ואני מאמין שאליהם התכוונת) נפגעים, אז אתם צריכים לעשות בדק בית.
סתם ככה, עד עכשיו, רק ניסית לסתור את הטענות שלי לגבי פתיחת המסלול, אז אל תגיד לי שתתמוך בעצומה לפתיחתו.
רק תחשוב מה היה קורה אם עשרות אתלטים חובבים שהיו משלמים מכספם עבור גישה למסלול, היו מגלים שנמנעת מהם הגישה. נראה לי שהעצומה היתה זוכה לקצת יותר תמיכה.
 
למה שלא אגיד?בהחלט אתמוך

כל עוד לא נפגעים האתלטים אין שום מניעה.
רק אתה צריך להבין,אצטדיון אתלטיקה מיועד בראש ובראשונה לאתלטים.

ואם אני הייתי קובע את נושא השימוש באצטדיונים
הייתי משנה את סדר העדיפות ואחרי האתלטים,הייתי משבץ את הרצים החובבים
ורק אח"כ את הכדורגל ודומיהם.
הבעיה שלמשל עיריית חיפה מעדיפה את אימוני שופטי הכדורגל כי הם משלמים הרבה כסף...
 
תשובה בוגרת והולמת

אין ספק שרק מי שחותם על העצומה אכפת לו מהאתלטיקה בארץ.
 

goldbu1

New member
לפני 30 ומשהו שנים בלמנו

ניסיון כזה. איש מפתח בעמידה בשער היה יריב אורן המנוח, ראש רשות הספורט דאז (בזמנו יו"ר הועדה הארצית לאתלטיקה, כ-25-20 שנה קודם). חייבים להיות בין המתכתבים כאלו שהכירו את יריב, למשל איתמר פדן, כמובן אמנון גור, אבל לא נראה שאמנון מתכתב כאן (אבל מיכה מורן כן. שחף את אמנון בנושא). איפה היום יריב אורן או מישהו ברמתו, במערכת הספורט הממשלתית. בנוסף, אני חושש שנתונים רבים השתנו מאז.
לכאורה, אפשר להתאמן בכדורגל ובאתלטיקה. מעשית זה מסובך ואלו שבאים שם עם הכדורגל ("שילמנו וזה שלנו בשעות הללו") יש נטייה לנסות להשתלט על שטחים, לא תמיד בעדינות. הסיפור יכול להתחיל משלושה אימונים של אגודה אחת ולהתרחב. בכפר סבא בנו, בזמנו, יופי של מסלול 400 מטרים סביב אצטדיון חדש, משהו ששנים נאבקנו עליו. כדורגלני כפר סבא (אז בליגה הראשונה, לא השלישית) וקהלם פשוט לא אפשרו לקיים אימונים, בכל מיני דרכים שלא נאה לפרט. המסלול נבנה ובעצם -כלום. חבל על ההוצאה.

אין לי מידע על גרעונות המקום, אם קיימים. מוזכר כאן בתכתובת איזה דו"ח, אולי אקרא אותו בהמשך השבוע (כרגע אני בחו"ל והימים תפוסים בעניינים אחרים) .
 

goldbu1

New member
משהו דחוף לגבי ההרשמה למרתון טבריה

יוסי: אולי אתה יודע,
מסרו לי הבוקר חברי לקבוצת רצי רעננה כי כאשר הם מנסים להירשם למרתון במחיר 240 שתקף עד לסוף החודש, נפתח להם חלון עם אפשרות לשלם רק מ-295 שקל. כתבתי לז'ק, אבל נראה לי שהוא לא מקושר כרגע.

אז בינתיים: הבטחתי לחברים שלי - שבגיל יותר צעיר גם רצתי איתם שלשו פעמים במרתון טבריה את המרתון המלא ופעמים רבות את התריסרון המנוח - לסייע להם .האם אתה, או אחרים שנתקלו בזה ומשתתפים בפורום, מכירים את המצב ?
 

oferba

New member
מרכז הספורט הלאומי הוא חברה

בבעלות משותפת של הועד האולימפי הישראלי ועיריית תל אביב.
לא בטוח שהרצים החובבים הן בראשות מעייניו של הועד האולימפי הישראלי, איגוד האתלטיקה לדעתי דווקא כן יכול למצוא בכך עיניין בתנאי שזה לא יפריע לפעילות האתלטים המתאמנם באגודות מסודרות, כך שזה נשאר לדעתי לפיתחה של עיריית תל אביב, האם היא תרצה לאפשר לאצטדיון הדר יוסף (ואני מניח שהכוונה יותר לאצטדיון האימונים ולא לאצטדיון הראשי) להפוך למקביל למסלולי הריצה בפארק הירקון/גני יהושע לאימוני מסלול של רצים תל אביב וכמובן גם אורחים מערים אחרות.
הבחירות המוניציפאליות קרבות, ומי שיצליח אולי להעלות נושא פעוט זה לסדר היום, אולי יצליח להשיג משהו...

דרך אגב אם נסתכל על מרכז הטניס בהדר יוסף ששייך גם הוא למרכז הספורט הלאומי, הרי שלפי האתר,

"המועדון משרת אוכלוסיות מגוונות ופעילות מגוונת. במתקן היפה ביותר בארץ .

16 מגרשי טניס מטופחים הטובלים במדשאות ובצמחיה ייחודיים למתקן .

ניתן להיות חבר במועדון על בסיס שנתי ,ניתן גם להזמין מגרשים על בסיס יומי. "

מצד אחד אני מניח שלא כל מי שחפצה נפשו יכול להיכנס למגרש כלשהו ולשחק בו, מצד שני כנראה שמי שכן בעל מנוי או מזמין מגרשים על בסיס יומי, לא צריך להביא גם מאמן "שישמור" על השחקנים...
 
הסדרה והנגשה

הצורך במאמן הוא בראש ובראשונה על מנת להקטין את הסיכון הקיים בעת הפעילות בלתי מתואמת באיצטדיון אתלטיקה על שלל מרכיביו.
סיכון דומה, ספק אם קיים במגרש טניס.

ההסדרה הקיימת כיום, אותה יש לכבד, מחמירה מדי לטעמי וניתן בפעולות פשוטות יחסית להקל בה לטובת כלל הצדדים:
1. הקצאת שעות אימון לרצים/אתלטים החובבים
2. מכירת מנויי כניסה לאימון על בסיס אישי או קבוצתי לאחר הצגת אישור רפואי בתוקף
3. קביעת מאמן אתלטיקה האחראי על פעילות החובבים ואשר שכרו ישולם על ידי בעלי המתקן
*ככלל, בעת ההסדרה וההנגשה, מוצע כי תקנון הפעילות החדש יכלול, בשינויים המתבקשים, את עקרונות חוק מכוני הכושר -
http://www.consumers.org.il/files/files/madrih-kosher/hok-kosher.pdf

כך תתקיים הסדרה מתאימה בה יוקטן הסיכון לתאונות,
לא תהיה פגיעה/הפרעה לאימוני האתלטים המקצועיים,
האתלטים החובבים יוכלו ליהנות ממתקן לריצות איכות,
תתווסף הכנסה נוספת לבעלי המתקן הנמצאים בגירעונות תמידיים
ימצא מקור הכנסה נוסף למאמני האתלטיקה,
האתלטיקה תונגש לציבור הרחב.
 

iaa

New member
לגבי העצומה והדיון

קראתי את ההתייחסויות ואני מבקש להבהיר שאימוני רצים על גבי מסלולי אתלטיקה, זאת פעילות מבורכת ומקובלת.
באצטדיון הדר-יוסף יש פעילות של רצים בעיקר בשעות הבוקר ובשעות הערב. פעילות זאת מתבצעת בתיאום.
לגבי נוכחות מאמן, זאת לא דרישה של האיגוד אלא של מרכז הספורט הלאומי. בעיקרון מתאמנים צריכים שיהיה לידם מאמן, זאת על-פי חוק הספורט.
אפשר להעביר שאילתה למשרד הספורט, לגבי רצים חובבים המתאמנים על מסלול אתלטיקה, האם צריך חובת מאמן צמוד? הרי אין צורך בחובת מאמן כאשר מתאמנים על כביש ו/או בפארק.

ולגבי העצומה:
היא חשובה לכולם גם אתלטים וגם רצים, כולם שייכים לענף האתלטיקה ולמשפחת האתלטיקה בישראל.
ככל שיצטרפו יותר אנשים לעצומה כך הכוח של כולנו גדל, כדי למנוע כניסת כדורגל למגרשי האתלטיקה, ולא רק בהדר-יוסף.
לכן אני קורא לכולם להפיץ את העצומה ולגרום לאנשים רבים ככל האפשר לחתום עליה.

ז'ק כהן
 

starchild80

New member
ז'ק, מאיפה הבאת את זה?

במגרש טניס אפשר לשחק חופשי, בכדורסל, רוגבי או כדורגל גם כן, אבל חוק הספורט אומר שדווקא בפעילות האלמנטרית מכולן, ריצה, צריך מאמן?!
אני לא מכיר סעיף כזה ואם היה כזה אז בי-ם לא היו מאפשרים גישה חופשית (ונשאיר רגע את שאר העולם הנאור בצד). הדרישה הזו מונעת מאינטרסים ולא מטובת הרצים ועדיף לך שלא תצדד בה.
 

iaa

New member
תשובה

חוק הספורט מתייחס לכל ענפי הספורט ובכלל זה ריצה שהיא מקצוע בענף האתלטיקה.
יש השגות לגבי החוק ולא איגוד האתלטיקה קבע אותו.
התייחסתי לנושא הרצים באצטדיון ומחוצה לו, והם חלק מענף האתלטיקה בארץ, ללא קשר לעצומה/נושא כזה או אחר.
בירושלים הכניסה היא כנראה חופשית וההחלטה היא של בעלי המתקן כמו גם האחריות.
צריך לבצע הפרדה בין ריצה עממית לריצה תחרותית.
איגוד האתלטיקה לא מונע מאינטרסים בנושא זה, אלא שוויון לכל, ולאפשר פעילות ענפה ככל הניתן הן עממית והן תחרותית.
 

starchild80

New member
אז בוא תראה שזה לא רק מילים

תנו להתאמן בהדר יוסף מבלי להסתתר מאחורי ציטוט מעורפל מחוק הספורט.
אני לא באמת אופטימי שזה יקרה, כי כל מי שפניתי אליו בנושא נוטה להפיל את האחריות על מישהו אחר.
 
כי כנראה לא פנית לכתובת הנכונה

יש רק כתובת אחת:מרכז הספורט הלאומי
וגם אני לא אופטימי כמוך,כיאם הכתובת היתה איגוד האתלטיקה
אם האיגוד היה אחראי על האצטדיון,הכל היה נראה אחרת
והרצים החובבים היו מקבלים מעל ומעבר.
 

shohat

New member
מצטער, אתם לא מבינים

את עצמת הניכור שמעוררת מדיניות הגירוש וההרחקה של רצים חובבים מהאצטדיון (במיוחד באופן שבו היא מתבצעת, לעתים קרובות) מצד אחד, והתנאים להסדרת אפשרות להתאמן באיצטדיון מצד שני - שהם לא ריאליים עבור רוב הקבוצות הלא מסחריות.

הקולות המצדיקים ומתרצים את המדיניות הזו הם הפוכים בדיוק להזדהות שניתן היה לייצר בקלות בנסיבות אחרות, לתועלת ענף האתלטיקה הקלה. העובדה היא שאיצטדיון הדר יוסף - גם כשהוא ריק מאדם - מסומן כ"מחוץ לתחום" וכל המעז להכנס לתחומו הוא "עבריין".

ההצדקות - יש לומר - הן הצדקות ייחודיות לישראל, שאיכשהו לא שמעו עליהן ביוג'ין או בסטנפורד (ואם ההפניה לחוק הספורט לא ממש עובדת, הרי בקלות אפשר יהיה לחשוב על תירוץ אחר).

community outreach - כך קרא לזה ביל באוורמן - הוא דבר שקל לייצר, והוא מפתח חשוב בהתפתחות הענף. למרבה הצער, הרעיון הזה הפוך לחלוטין לגישת הבידול של האתלטיקה הישראלית. במקום שתשאף להזמין ולהתרחב - המדיניות שלה מתנשאת ומרחיקה (הטענה אינה מתייחסת כמובן לאתלטים).

אני מאד ממליץ לקרוא את המאמר הבא - כיצד הפך ביל באוורמן את יוג'ין, אורגון (מקום שאחרת לא הייתם שומעים עליו) ל"מכה" של האתלטיקה הקלה בארה"ב (תשובה: בין השאר זה כלל חיבור של הקהילה)

http://brainstormnw.com/archive/jun06_feature.html

למי שיתעצלו לקרוא את הפרק השלם -

Urhammer, Bowerman’s new accomplice, wrote an article about the New Zealand experience and included an invitation to anyone interested in a group run to come to the Hayward Field practice track that Sunday. On February 3, 1963, a couple dozen curious readers arrived. Word spread. One week later 50 people showed up, including 17 women. A week after that, the crowd of runners grew to 200. By the end of that month the track was completely covered with “people in street clothes, housewives, professors, some kids, and some quite elderly people.”

כל זה כתבתי משום שהדיון בנושא מדיניות איצטדיוני האתלטיקה התעורר, והוא חשוב.

אין לזה קשר לכך שעניינית, ההחלטה להכניס חוגי כדורגל לאיצטדיון הדר יוסף היא איוולת בהתגלמותה. אלא שגם כאן, מדיניות ההרחקה מהאיצטדיון מתבררת כמדיניות שמביסה את עצמה. אם הפעילות באיצטדיון דלילה, אם בסך הכל כמה עשרות (אולי מאות בודדות) של ספורטאים רואים בו "בית" ומשתמשים בו באופן קבוע - אז הנה יש מי שכבר אומר שחבל על הבזבוז ואפשר לנצל את האיצטדיון לטובת ענפים אחרים (ורווח נוסף כמובן). והאתלטיקה שוב נתפסת כבן החורג ומפסידה.

בלי קשר למאבק המוצדק נגד הכנסת חוגי הכדורגל, זו הזדמנות לגורמים הרלוונטיים לחשוב מחדש על המדיניות הנוהגת. במצב הקיים - אצל רוב הרצים האיצטדיון בהדר יוסף נתפס כמקום שממנו גירשו אותם באופן משפיל. וכשזו התחושה יהיה קשה מאד לגייס אותם להיאבק "למען הבית". כולנו בסך הכל בני אדם.
 
גם אתה אולי תקבל ותסכים

שכל עוד קיימת הסדרה ועל אף שהיא, גם לדעתי מחמירה מדי, יש לקיים אותה ולא לבצע הסגת גבול שמובילה במדרון חלקלק לאנרכיה מקומית ואף לגירוש משפיל שאותו אני מגנה בכל תוקף.
 
למעלה