עצוב...
שלום לכולן
אני יושבת פה וכותבת והדמעות בעיניים...
יש מורה אחת, של קורס בימוי שממש לא מקבלת אותי. כשביקשתי ממנה רשות בתחילת הסמסטר להשתמש ב FM (למי שלא יודעת זה מכשיר שמיועד לכבדי שמיעה ושחלק אחד ממנו נמצא אצל המורה על דש הבגד) היא סרבה בטענה ש"יש לי קול חזק ותשמעי אותי" אבל למעשה יש חלקים לא מעטים מהשיעור שאני לא שומעת.
אבל היא הגדילה לעשות הפעם: כתבתי לה אתמול אימייל לגביי השיעור הפתוח בסוף הסמסטר שפתוח לקהל (וראש החוג ואחרים ישבו שם...) ושקצת מלחיץ אותי שלא תהיה אפשרות לעבוד באופן מסודר על בימוי של קטע מתוכנן מראש אלא שאלו יהיו אימפרוביזציות (והיא אמרה שעל פי זה היא מחלקת ציונים) היא לא ענתה לאימייל שלי למרות שהיא אמרה לי שהיא קיבלה אותו.
התוצאה הייתה שהיא קראה לי היום, במין סוג של הומור, "פחדנית" ולא אפשרה לי להשתתף בתרגיל מאוד משמעותי בכיתה. לכולן היא נתנה לעבוד , חוץ מאשר לי (והיינו רק 5 בנות בכיתה כך שהיה לה זמן להקדיש גם לי) הבנות ראו שהיא מפלה אותי ושתקו. אף אחת לא אמרה דבר.
זה היה משפיל ומקומם.
נכון אני לא אישה יפה, ונכון יש לי מוגבלויות וקשה לי, אבל יש לי הזכות לקבל אותו יחס כמו לבנות אחרות.
אני מרגישה את זה שהיא לא באמת רוצה אותי בכיתה שלה...
אולי אני עכשיו כמו ילדה קטנה שבוכה כי מעליבים אותה,
אבל לא הייתי מצפה מאישה מבוגרת ומורה שעובדת כבר יותר מ 20 שנים שהיא תתנהג ככה.
עמלתי כל כך קשה להשלים עם הגוף שלי, עם המראה החיצוני והמוגבלויות והגעתי לאיזו השלמה אבל היא שוברת לי את זה.
אני מרגישה כמו צב שנישאר בלי שריון...
לבשה.
שלום לכולן
אני יושבת פה וכותבת והדמעות בעיניים...
יש מורה אחת, של קורס בימוי שממש לא מקבלת אותי. כשביקשתי ממנה רשות בתחילת הסמסטר להשתמש ב FM (למי שלא יודעת זה מכשיר שמיועד לכבדי שמיעה ושחלק אחד ממנו נמצא אצל המורה על דש הבגד) היא סרבה בטענה ש"יש לי קול חזק ותשמעי אותי" אבל למעשה יש חלקים לא מעטים מהשיעור שאני לא שומעת.
אבל היא הגדילה לעשות הפעם: כתבתי לה אתמול אימייל לגביי השיעור הפתוח בסוף הסמסטר שפתוח לקהל (וראש החוג ואחרים ישבו שם...) ושקצת מלחיץ אותי שלא תהיה אפשרות לעבוד באופן מסודר על בימוי של קטע מתוכנן מראש אלא שאלו יהיו אימפרוביזציות (והיא אמרה שעל פי זה היא מחלקת ציונים) היא לא ענתה לאימייל שלי למרות שהיא אמרה לי שהיא קיבלה אותו.
התוצאה הייתה שהיא קראה לי היום, במין סוג של הומור, "פחדנית" ולא אפשרה לי להשתתף בתרגיל מאוד משמעותי בכיתה. לכולן היא נתנה לעבוד , חוץ מאשר לי (והיינו רק 5 בנות בכיתה כך שהיה לה זמן להקדיש גם לי) הבנות ראו שהיא מפלה אותי ושתקו. אף אחת לא אמרה דבר.
זה היה משפיל ומקומם.
נכון אני לא אישה יפה, ונכון יש לי מוגבלויות וקשה לי, אבל יש לי הזכות לקבל אותו יחס כמו לבנות אחרות.
אני מרגישה את זה שהיא לא באמת רוצה אותי בכיתה שלה...
אולי אני עכשיו כמו ילדה קטנה שבוכה כי מעליבים אותה,
אבל לא הייתי מצפה מאישה מבוגרת ומורה שעובדת כבר יותר מ 20 שנים שהיא תתנהג ככה.
עמלתי כל כך קשה להשלים עם הגוף שלי, עם המראה החיצוני והמוגבלויות והגעתי לאיזו השלמה אבל היא שוברת לי את זה.
אני מרגישה כמו צב שנישאר בלי שריון...
לבשה.
