עצוב לי...

[jenny*]

עצוב לי...

לפני כמה ימים נסעתי עם אמא שלי באוטובוס... לא הצלחנו לשבת ביחד ואני התיישבתי ליד איזה סבא אחד... אחרי כמה דקות הוא התחיל להצמד אליי וללטף לי את הרגל... קמתי משם (אני מתפלאת על עצמי- בדרך כלל אני ממשיכה לשבת בשקט ולסבול). כשספרתי לאמא שלי היא אמרה לי: ``מה את עושה עניין גדול? בסך הכל הוא נצמד אלייך קצת... אז יש אנשים חולים בעולם...``. לא האמנתי שהיא יכולה להיות כזאת לא מתחשבת- במיוחד לא אחרי שסיפרתי לה מה קרה אז... ועכשיו שגיליתי את זה- כל כך כואב לי בפנים! אני תמיד מנסה להראות כל כך חזקה אבל קשה לא להשבר ולא לבכות כשמגלים שלהורים שלך לא ממש אכפת מה קרה ושזה שינה אותך כבנאדם ושהם לא מכירים אותך יותר...

 

[may1]

אני חושבת

שאת לא צריכה לעצור את עצמך בניסיון להיות חזקה - מותר לבכות לפעמים זה אפילו עוזר. אני אומנם לא מכירה את אמא שלך אבל לא נראה לי שהיא מנסה להרע לך - אולי היא פשוט לא יודעת איך להתמודד מול זה...

 

[jenny*]

אני מסכימה איתך...

האמת היא שאני אוהבת את אמא שלי והיא באמת אחלה אבל מכה כזאת שנופלת עלייך היא דבר די מפתיע שקשה להתמודד איתו. פעם אחת, ברגע של קרבה היא סיפרה לי שאותו דבר קרה לה כשהיא הייתה בגילי והיא פשוט המשיכה הלאה- אני חושבת שהיא הדחיקה והיא מצפה ממני לעשות אותו הדבר, אבל אין שום דבר יותר גרוע מהדחקה, ניסיתי את זה, עובדה שבמשך 4 שנים לא חשבתי על זה אפילו דקה אבל כשזה התפרץ המצב היה הרבה יותר גרוע...

 

[מורני !]

ג`ני

אני מסכימה עם מאי בזה שאנשים לפעמים לא יודעים איך להתמודד עם דברים ולכן מגיבים בצורה כזו. את לא יכולה לדעת מה קורה בתוך הנפש של ההורים שלך, של האנשים הסובבים אותך... יכול להיות שהיא מתנהגת ככה כי היא מפחדת שאת תישברי.. ושהיא תישבר יחד איתך... יכול להיות הרבה דברים... ומותר לך לבכות יקירתי. מותר לך. אני שולחת לך חיבוק ... ומצטערת שמהמקום שבו אני נמצאת, מאחורי המסך, לא יכולה לעשות יותר כרגע....

 

[הקוטלת]

ג`ני מתוקה...

דבר ראשון-את לא מכירה אותי,אני חדשה כאן,אז נעים להכיר אותך... דבר שני-אי מסכימה לגמרי עם שתי התגובות שמעלי, את לא צריכה לשמור הכל בבטן,זה לא כיף וזה מעיק (וזה גם עושה כאב בטן...) והכי טוב זה לשתף מישהו בזה,ואולי במקרה הזה,אמא שלך לא ידעה מה להגיד לך, תחשבי שבהרעיון שגבר זר עשה את זה לבת הקטנה של (תמיד תישארי ה``ילדה הקטנה של אמא``) מבחיל ומחליא אותה,היא לא ידעה מה להגיד ואמרה את הדבר שהכי לא היית מצפה ממנה להגיד... בכל אופן-אני באמת מאמינה שהיא לא התכוונה לזה... פה בשבילך, קוט

 

[רותי ב.]

קראתי ג`ני את מה שכתבת,

וגם את התגובות, ואני מסכימה לכל התגובות שקבלת, אבל רוצה להוסיף שמותר לך להגיד לאמא שהתגובה שלה הכאיבה לך מאד, ולהגיד לה שציפית ליותר התחשבות. מותר לדבר עם הורים גם על דברים שמרגישים באמת בפנים, ולבקש יותר איכפתיות, יותר מעורבות, ותמיכה, דוקא שלהם. ותדעי לך שזה נהדר שאת בעצמך עשית מעשה וקמת משם, ולא המשכת לשבת ולסבול. זו התחלה טובה לאסרטיביות, לדעת להגיד את ה * לא * כשצריך.

 

[jenny*]

ניסיתי...

ניסיתי לדבר איתה, באמת שניסיתי, פעם כל כך נפגעתי מהדברים שלה שפשוט צעקתי עליה שהיא הבנאדם הכי לא מתחשב שאני מכירה, אבל שום דבר לא עוזר. עכשיו החלטתי שאני לא אדבר איתה יותר בנושא, לא משנה מה, יש לי את החברים שלי וזה מספיק טוב...

 

[הקוטלת]

אנחנו פה...

בשבילך...

 

[*jenny]

תודה