סובלת בכל רגע
New member
עצוב לי
נמאס, עצוב לי, אני בדיכאון, בוכה מזה כבר כמו ילדה קטנה. זה השתלט עלי לגמריי לא עוזב אותי לרגע אחד. כל היום מחשבות וטקסים. הורס לי הכל. נהייתי אדם עצוב. כואב לי שאומרים עלי שאני רעה. אני לא עושה את זה בכוונה. קשה לי ואין לי פיתרון. למה אני לא יכולה להיות רגילה? כמו כולם? למה אני צריכה לחשוב על כל תזוזה ופעולה הכי קטנה שאדם עושה באופן רגיל? מרגישה שניסיתי הכל ואין לזה תקווה אצלי. לא רציתי שזה יהרוס אתי, את חיי הנישואים שלי, את המחשבה של אנשים עלי. לא מצליחה לעצר את הדמעות. נשברתי
נמאס, עצוב לי, אני בדיכאון, בוכה מזה כבר כמו ילדה קטנה. זה השתלט עלי לגמריי לא עוזב אותי לרגע אחד. כל היום מחשבות וטקסים. הורס לי הכל. נהייתי אדם עצוב. כואב לי שאומרים עלי שאני רעה. אני לא עושה את זה בכוונה. קשה לי ואין לי פיתרון. למה אני לא יכולה להיות רגילה? כמו כולם? למה אני צריכה לחשוב על כל תזוזה ופעולה הכי קטנה שאדם עושה באופן רגיל? מרגישה שניסיתי הכל ואין לזה תקווה אצלי. לא רציתי שזה יהרוס אתי, את חיי הנישואים שלי, את המחשבה של אנשים עלי. לא מצליחה לעצר את הדמעות. נשברתי