ורד אמא של יובל
New member
עצוב לי...
עוד פחות משבוע תמה לה תקופה מדהימה מצד אחד ושוחקת מצד שני, מהנה מצד אחד ומעייפת מצד שני... תקופה שלא תחזור עוד כנראה.... יום ראשון ים מתחיל את הגן. חשבתי שבילד השני הדברים הופכים ליותר קלים, אבל מתברר שזה יותר קשה לי... אנחנו שנינו מאוד קשורים האחד לשני, אני מטפלת בו יום ולילה והוא בתמורה מלטף אותי ומחייך את החיוך ההורס שלו וצוחק את הצחוק המעלף שלו.... אני מרגישה כל כך עצובה אבל מצד שני אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך... כבר נהייה קשה להעסיק אותו במשהו ליותר מכמה דקות וגם חברתם של אנשים חוץ ממני... אני מרגישה שאני זורקת אותו לגן שלושה חודשים לפני בגללי... טוב לא רק בגללי, בעלי משגע אותי שאני אחזור כבר לעבודה. החיוך שלו ימיס מישהי אחרת במקומי.... אומנם לא בהתחלה אבל באיזה שהוא שלב בקיצר, רע לי יש תרופה לכזה דבר? ללב שבור?
עוד פחות משבוע תמה לה תקופה מדהימה מצד אחד ושוחקת מצד שני, מהנה מצד אחד ומעייפת מצד שני... תקופה שלא תחזור עוד כנראה.... יום ראשון ים מתחיל את הגן. חשבתי שבילד השני הדברים הופכים ליותר קלים, אבל מתברר שזה יותר קשה לי... אנחנו שנינו מאוד קשורים האחד לשני, אני מטפלת בו יום ולילה והוא בתמורה מלטף אותי ומחייך את החיוך ההורס שלו וצוחק את הצחוק המעלף שלו.... אני מרגישה כל כך עצובה אבל מצד שני אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך... כבר נהייה קשה להעסיק אותו במשהו ליותר מכמה דקות וגם חברתם של אנשים חוץ ממני... אני מרגישה שאני זורקת אותו לגן שלושה חודשים לפני בגללי... טוב לא רק בגללי, בעלי משגע אותי שאני אחזור כבר לעבודה. החיוך שלו ימיס מישהי אחרת במקומי.... אומנם לא בהתחלה אבל באיזה שהוא שלב בקיצר, רע לי יש תרופה לכזה דבר? ללב שבור?
