עצוב לי...

[liatsw1]

עצוב לי...../images/Emo7.gif

בס"ד למרות הניתוח ולמרות הדיכוי הארוך ולמרות כל מה שהרופאים אמרו...גם טיפול 13 לא הצליח וקיבלתי היום שלילי גדול!!! אז עצוב לי ומאוד, מעיין הדמעות נפתח ואני אובדת עצות לגבי ההמשך... האם לא להתייאש כי "אין יאוש בעולם כלל" ולהמשיך ולנסות או להפסיק עם העינוי הזה של..."אולי בפעם הקרובה זה יצליח". והווסת...היא צריכה להגיע וכולי רועדת רק מהמחשבה... הצילו...

 

[קשהמאוד]

שולחת לך ../images/Emo24.gif גדול

אני לא מכירה את הרקע, אבל אל תתיאשי. אם את מרגישה שאת לא יכולה להמשיך כחי הפסקה של חודש חודשיים ואז תתחילי שוב אם כוחות מחודשים. בסוף זה יגיע . . . בהצלחה

 

[ל י א ן 2]

אויש ../images/Emo201.gif

ליאת עצוב לי איתך אבל אל תתיאשי, את עוד תראי שיהיה טוב... מחזיקה אצבעות שהווסת תעבור בשלום

 

[בואינג 707]

מצטערת לשמוע ../images/Emo24.gif

מחזיקה אצבעות למחזור ללא יסורים

 

[ר ו מ י ה]

../images/Emo14.gif מצטערת כל כך

יודעת כמה הכאב משפד ברגעים האלו, מכירה את הציפיות והתקוות אותן אנחנו מפתחות לקראת כל טיפול- הציפייה שדברים ישתנו עבורנו ואז לאחר שבועות של יסורים הטלפון שמגיע ומרסק את הלב והנפש כאשר מתברר כי התשובה היא שוב פעם שלילית

מה עושים? שאלה לא פשוטה קודם כל מסתכלים על הנתונים באופן אובייקטיבי ומתייעצים עם הרופא על הכל, מה הוא חושב? האם ע"פ התנאים שהוא מכיר מתיקך ישנו סיכוי להריון? אם כן מה הסיכוי? איזו פרוטוקול עדיין לא נוסה? מתי הוא חושב שיש להכריז stop (אם בכלל) ולחשוב על אלטרנטיבות אחרות? לכל אחת קו גבול שונה המושפע מהמון דברים ורק את יודעת מהו קו הגבול שלך. יש פה לא מעט בנות שבחרו להפסיק את עינויי הטיפולים ולבחור בהורות מהלב (אימוץ) והן מאושרות בבחירתן באופן מוחלט וכמובן שגם הורות ביולוגית (תרומת ביצית)היא אופציה, אך אני גם יודעת שזהו תהליך אינווידואלי ומה שמתאים לאחת לא בטוח שיתאים לרעותה למרות שאני כן חושבת שעלינו להסתכל על כל האופציות בעיניים פקוחות. אני יודעת שבטיפול האחרון שהיה לי הרגשתי שאני מתקרבת לקו הגבול. להגיד לך שהשלמתי עם זה? ממש לא, אבל אני גם מרגישה שלא אוכל להמשיך לאורך זמן עם הטיפולים מכיוון שהנפש שלי כבר זועקת. ממליצה לך בחום לשאול את רופאך את כל השאלות שהזכרתי. מחבקת אותך חיבוק מועך ומקווה שאט אט תתאוששי מהכאב האיום

אנחנו פה

 

[דוב דוב 2]

../images/Emo14.gif../images/Emo14.gif

אין מילים שיוכלו לנחם או להעלים את הכאב שולחת לך הרבה

. מקווה שהמכשפה תעבור בקלות(..יחסית). ובטוחה שתמצאי את הכוחות להמשיך... בכל דרך שלא תהייה

 

[בואינג 707]

מקווה שהיום את מרגישה

טיפה יותר טוב

אני רק רוצה להצטרף לכל מה שרומיה כתבה, אי אפשר היה לכתוב את הדברים יפה יותר ממנה.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי להפוך לאמא

 

[liatsw1]

כ"כ טוב לדעת שאתן כאן...

אין לכן מושג כמה זה מחזק. אי אפשר להסביר את הכאב רק למי שנמצא במקומך וכולנו כאן באותה הסירה, והתחושה שיש מי שמבין באמת מה מתחולל בפנים בתוך תוך תוך תוכי מאוד עוזרת ומחזקת. תודה לכן שאתן כאן... אני מאמינה שלגבי ההמשך אני אחליט כשסערת הרגשות תרגע מעט.

 

[דמות אחרת]

../images/Emo201.gif עצוב לשמוע....

לא הייתי הרבה זמן, ואני יודעת מזה קצת מאוחר..... אני שולחת לך חיבוק גדול [אמנם באיחור] , שתגברי על הקושי שבווסת... תשמעי לאינטואיציה שלך...בענין הפעם הבאה....אני אישית אדם אופטימי...אבל זה תלוי באינטואיציה שלך...מה שבליבך... מקווה שמה שתחליטי...יהיה לך טוב, ושתרגישי טוב.