עצוב לי

[עינת האחת]

היי ענת

כן אנחנו עדיין יחד . תודה על ההתעניינות ואיכפתיות. עינת.

 

[twiti]

רק יכולה לשלוח ../images/Emo24.gif ולקוות

שבסופו של דבר הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר... תהיה חזקה

 

[osnatyD]

../images/Emo24.gif גדול אני שולחת לך

אין לי עצות. פשוט תהיה חזקה ותעשו את הדבר הנכון אני בטוחה שזה יהיה גם נכון עבור הקטנה. אסנת

 

[סוכריה על מקל]

קשה נורא.

שולחת לך ים של

ים וטוב שכתבת והתפרקת קצת. להתבייש אין לך במה (ישיותר מקום לבושה אם נשארים בלי לרצות, לא?), הפחדים מובנים בהחלט, ואני מקווה שזה לא סוף הדרך. מחזיקה לך אצבעות.

 

[שחר של עמית]

../images/Emo24.gif ואל תהססי להעזר בחברים/ות

או אפילו בעזרה מקצועית. ואולי זה משבר שרק יחזק אתכם!

 

[אורן של איה]

חוץ מ-../images/Emo24.gif

והבטחה שהכל יהיה בסדר (תיקראי איך את כותבת. אם גם הוא יקרה- הוא יחזור). בטוח תגדרו על הענינים. גם אני מרגיש לפעמים חנוק. לאו דוקא בגלל אישתי אלא בגלל החיים. אין זמן להרגע כמו פעם. לעשות מה שבא לך. לגיטימי. אבל הוא צריך להבין את זה. ואת צריכה להבין שבגלל זה את הרגשת בודדה. בגלל שהוא לא שלם עם עצמו הוא לא יכול לתת לך את הכל. אני מקווה שאני קולע, כי יכול להיות שאני ר ח ו ק !!!!!!!! בכך מקרה, כך או אחרת, תהיה חזקה!!!!

 

[אמא של עופרי]

מוסיפה עוד ../images/Emo24.gif לשלל החיבוקים

ומקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר

 

[קרן של דניאל]

עצוב לשמוע...../images/Emo7.gif

נקווה שהכל יסתדר לך לטובה...

 

[קיקימורה]

זוגיות אחרי לידה זה דבר לא קל

שלא לומר קשה. כל המערכת עוברת זעזוע. מקווה שתצליחו לעבור אותו יחד בסופו של דבר. אבל גם לחוד זה לא כ"כ נורא ויכול להיות אפילו טוב. שולחת

חזק.

 

[ayelet i]

מבינה אותך...

עד לאחרונה גם אצלינו הכל היה הפוך. המון כעס ובכי. אמא שכל החיים שלה השתנו מן הקצה אל הקצה, ואבא שלא מבין מה היא רוצה מהחיים שלו ולמה אי אפשר לשלב את הילדה בדיוק בסדר היום אליו היה רגיל קודם לכן... אישית יכולה לומר לך שציפיתי. לא דיברתי. ישבתי וחיכיתי שיבין. והוא לא. והתסכול גבר - אצל שנינו. לדבר, לחלוק, להתפשר, לוותר. אין שום דרך אחרת. הכל כל כך הרבה יותר פשוט וקל אחרי שמגיעים לאיזושהי חלוקה, הבנה. גם אני בעד יעוץ אם לא הולך לבד. לפחות את יודעת שניסית. ואם בכל זאת רואים שלא - גם זה לא סוף העולם. נכון, עצוב - ואת מתאבלת, וזה טבעי. אבל זמן יעשה את שלו. ולילדה יש אמא ויש אבא, גם אם הם לא ביחד, ולה בטח עדיף הורים רגועים בבתים נפרדים ע"פ הורים שגרים ביחד, בבית רווי מתח. גם הפחד מפני ההתמודדות טבעי. ותרי על הבושה, אין לה שום סיבה - ותעזרי - בכל מי שרק אפשר. מאחלת לך רק טוב.

 

[אמא של אלמוג וירדן]

שולחת לך../images/Emo24.gif

כי הכל כבר נאמר. לטובתך ולטובת הילדה עשיתם את הצעד הנכון, יכול ליהיות שזה זמני או לא, אבל עלייך ליהיות חזקה ומותר לך לבכות כי זה רק משחרר. הזמן יעשה את שלו ובמשך הזמן הכל יראה אחרת, עדיף ליהיות לבד מאשר בזוגיות שבה את מרגישה לבד, זה גרוע פי אלף. אני יכולה להציע לך חיבוקים ואם את מעוניינת את יכולה לשלוח לי מסר. שיהיה לך ולקטנה רק טוב

 

[T noki]

../images/Emo24.gif אני כל כך מבינה אותך

אני בטוחה שמעטים הזוגות שלא נקלעו למשבר כלשהו ביחסים בעקבות הלידה. קשה לייעץ כאשר לא אני נמצאת במקום שלך אבל אני יכולה להגיד לך כמה דברים: א. את לא לבד - תשתפי. הכי קשה זה להיות לבד. יש לך בוודאי מישהו קרוב מספיק שאותו אפשר לשתף - חברה, אמא, אחות. ב. (וזה קשור גם למה שכתבתי ב-א') - אין לך מה להתבייש. זה לא כישלון למרות שאפשר בהחלט להבין את התחושה שלך. מתביישים בדברים לא טובים שעושים. את לא עשית שום דבר רע לאף אחד. קורה פעמים רבות שנישואים לא מליחים, מכל מיני סיבות. דווקא מה שעשיתם דורש אומץ רב - להחליט לקחת פסק זמן ולא להשאר במערכת יחסים לא מוצלחת שתגרום לשניכם להיות אומללים וגם לילדה. יש הרבה שאין להם את האומץ הזה ואז הם מחליטים להשאר "בשביל הילדים". ולסיום - זה בכל זאת פסק זמן. אולי גם הוא מרגיש כמוך? לפעמים פסק הזמן דווקא גורם לאנשים לראות כמה בכל זאת השני חשוב להם. דברי איתו. ספרי לו איך את מרגישה (מקווה שאתם יכולים לעשות את זה). שולחת לך חיבוק ומקווה שבסוף הכל יסתדר לטובה.

 

[talsh]

../images/Emo24.gif גם ממני

כל כך מרגישה את כאבך. אני חושבת כמו כולן שהלידה היא משהו שקשה מאד בזוגיות, וגם לנו היה לא קל. הדבר היחיד שאני יכולה לומר לך, הוא שאת לא לבד, יש חברים, משפחה ואותנו פה לתמיכה, אם ע"י הודעות ואם באופן אישי. אני חושבת שלילדתך עדיפה פרידה היום מאשר כשתהיה גדולה יותר ואחרי התמודדות עם זוגיות קשה של ההורים. דבר אחרון, אני מאד מבינה את חוסר הודאות והפחד מהעתיד הלא-נודע, ההתמודדות עם הלבד אחרי היחד היא קשה. אני יכולה להציע לך חברה, כתף ועזרה (אם תרצי את הטלפון שלי אז במסרים או בדף הקשר). אל תפחדי, את חזקה ויכולה וחשוב יותר יש לך ילדה קטנה שזקוקה לך שתהיי חזקה גם עבורה. תבני לכן את העתיד כמשפחה קטנה יותר אבל מאושרת, יציבה ושלמה. אל תתביישי לפנות לעזרה, תקיפי את עצמך ואת ביתך בחברים ובמשפחה.

 

[ע צ ו ב ל י]

תודה לכולכם על העידוד../images/Emo9.gif

כל מה שנאמר, זה בסך הכל דברים שאני מודעת אליהם, אבל כייף לקרוא את זה שוב ושוב ולהפנים. תודה על כל ההודעות, המסרים האישיים, ולהודעת טלפון למי שקלטה שזאת אני (וסליחה שלא עניתי, פשוט שיחקתי עם הקטנה בגן וצחקנו לנו המון) מה אני אגיד לכם?? אורן די קלט והגדיר טוב את הסיטואציה (אולי בגלל שהוא גבר??): בעלי (או אקס, או איך שתקראו לזה) מרגיש חנוק מהחיים, מכל משסובב אותו: עבודה, בית, משפחה, וכו' טבעי שאת העצבים הוא יביא הביתה, אבל אני לא במצב לספוג את זה, ולוקחת נורא קשה את מצבי הרוח שלו. ניסיתי לתת לו חופש, לא לשאול יותר מידי, לא להציק, אבל בכל זאת הוא טוען שאני חונקת. הגעתי למסקנה שעצם נוכחותי הוא נחנק. אני מגדירה את זה כפיגור כלשהו בהתבגרות. הוא פשוט פיטר פן! מסרב לחיות את העולם של המבוגרים (ואני לא אכנס ליותר פרטים כי רשימת הדוגמאות לכך ארוכהההה) המשבר שלנו לא התחיל דווקא עם הלידה של הקטנה, התחיל לפני, אבל הסיפור ארוך, מלא פרטים וקצת מסובך למי שרואה מבחוץ. עם ההתדרדרות של המצב בבית, פניתי לעזרה חיצונית, כדי לעבוד על עצמי ולהחזיר לאישיות שלי כמה תכונות שהלכו להן לאיבוד. לטיפול זוגי הוא מסרב ללכת. לי הטיפול מאוד עזר והיום הוא מאוד עוזר לי להתמודד עם האמת, למרות כל העצב שאני מביעה, אני מודעת לגמרי למה שעובר עלינו ולא מרגישה "מסכנה ונבגדת" קשה...קשה נורא, אני לא טוענת שסגרתי את הדלתות. הוא בא להיות איתנו, אתמול אפילו הלכנו לאכול גלידה ביחד בערב, אבל לישון, הוא ישן בחוץ. הוא צריך זמן לחשוב - אני נותנת לו. אבל מצד שני, לא מוכנה לקבל אותו בחזרה בלי שום תנאי. גם לי יש מה להגיד, מה להביע, ומה לדרוש לשיפור החיים של שנינו. האי וודאות הורגת אותי!

 

[ע צ ו ב ל י]

ושכחתי להגיד:

שלמרות העיצות של כולכם, אני לא יכולה לפנות להורים שלי, לא כרגע. ההתמחות שלהם היא לזרוק לי לפנים על הבחירות השגויות שלי בכל תחום בחיי (זוגי, מקצועי, מגורים...הכל!! לדעתם אני תמיד הולכת בדרך הלא נכונה!) וממש, אבל ממש לא בא לי שוב לשמוע "אמרתי לך!!" לפחות לא בשלב הזה של החיים שלי.

 

[ע צ ו ב ל י]

התמחות=מומחיות

עברית שפה קשה.......

 

[אפרת של הלל]

../images/Emo14.gif

נראה שאת יודעת מה קורה סביבך ושאת בשליטה. תתרכזי בעצמך ובילדה ותרגישי איך את צוברת כוחות. את חוסר הוודאות מלאי בוודאות מוחלטת לגבי מי את ומה את רוצה ואני מקווה שאישך היקר יתבגר ויסכים ללכת לטיפול זוגי או לפחות לקחת איתך כמה ימים של שקט במקום פסטורלי ורגוע ושם לדבר לדבר ,לבכות להתפרק ולדבר עד שתצאו עם תוצאות. תרגישי הכי טוב שאפשר

 

[אורלי99]

../images/Emo24.gif

אני בדיוק צריכה ללכת....אז אכתוב לך אחר כך מה שאני רוצה. שולחת לך חיבוקים

 

[אור100]

אוי, כמה שזה עצוב

אני בטוחה שעוברת עליך תקופה נוראית. אני חושבת שהזמן יעשה את העבודה ותתאוששי או אולי אפילו בעלך יחזור מפויס ותוכלו לפתוח תקופה חדשה. זה באמת נורא עצוב. תיהי חזקה למען ביתך.

 

[מקום בקן]

עצוב לי - אפשר לשלוח לך מסר?../images/Emo140.gif