עצוב לי

[פסימיתאופטימית]

עצוב לי ../images/Emo10.gif

בעמקי ליבי אני יודעת שזה נגמר כבר מזמן בינינו, אני יודעת שאני כבר עייפה מכל הויכוחים והריבים, ועוד יותר עייפה מכל השתיקות הנוראיות שבינינו, מהחומות שחוצצות בינינו. מתגעגעת להרגשה של להיות אהובה, רצויה. אבל כל כך קשה להגיע להחלטה שתקרע את המשפחה כולה. היום הוא אמר לי שבינונו זה כבר שרוף, אני יודעת שהוא צודק, אבל זה כל כך כואב. אני לא מסוגלת להגיע להחלטה של לומר ללכת, מצד שני הוא לא מראה סימנים שהוא יגיד את זה בקרוב (למרות שאני מודעת לזה שיכול להיות שאני טועה). אין לי את הכוחות להמשיך בזה, אין לי את הכוחות להפסיק את זה. אתם כבר עברתם את כל התהליך, אני אשמח לשמוע עצות ממכם.

 

[ye44]

את מבינה למה את "סמרטוט " כי

הכל שרוף הכל נגמר ואת ממשיכה לאחוז בקרנות המזבח ! להתגרש ועכשיו למען חיים הרבה יותר טובים

ועוד

על הראש שלך ! תתעורריייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לפני שיהיה מאוחר מידי

 

[sh65]

יש סיכוי ? או אין סיכוי ?

אנחנו כזוג, עברנו את זה, הכל נגמר, הגיע שלב שאפילו היה איכסה. החשוב מכל הוא שניסינו את כל האופציות, יעוץ והכוונה וכו' היה ברור שלא נהפוך לזוג אוהבים..אבל בכל זאת ניסינו כמובן שלא הצליח..ואנחנו גרושים עברנו הליך פשוט יחסית של גישור, והכל ניגמר......בעצם מתחיל מחדש את כל האנרגיות שהיינו אמורים להשקיע בשיקום הזוגיות...אנחנו משקיעים במציאת בני זוג אחרים...והבעיה שזה לו רק בן/בת זוג...יש גם ילדים. בהתחלה זה קשה...אח"כ לומדים לחיות עס זה ובסוף גם נהנים. אם אין סיכוי לנישואים שלך, שווה לחתוך אם עדיין לא נאמרה המילה הסופית, תסכימו שלא הולכים לעורך דין רק לגישור. בהצלחה

 

[והלאה וכאן]

אם את יכולה להרשות את זה לעצמך -

לכי לטיפול לבד. כל טיפול שמרגיש לך נכון - פסיכולוגי, משלים.. מה שנכון לך. אחת המתנות שנתתי לעצמי לפניקבלת ההחלטה להתגרש היתה טיפול רפלקסולוגי. הייתי בסדרת מפגשים עם מטפלת מדהימה. בסופו של הטיפול הייתי במקום שבו יכולתי לומר לעצמי - אני לא אוהבת אותו. זה נגמר. אחרי הטיפול וההבנה הזו ביקשתי ממנו יומיים שקט. נסעתי לבד לצימר מבודד. לחשוב. לכתוב. להוציא הכל. אני מאוד מאמינה בכתיבת מחשבות. כשאנחנו חושבים אנחנו נוטים להיאחז במחשבה האחרונה שצפה לנו לראש כדי לא לאבד אותה. כשמתחילים לכתוב את המחשבות המוח מתפנה מהצורך לאחוז בהן. הן שוטפות החוצה ואיתן יוצאים דברים עמוקים שאנחנו בדרך כלל לא מצליחים להתפנות ולהגיע אליהם. כשחזרתי מהצימר ישבנו לדבר והחלטנו סופית להתגרש. הטיפול והכתיבה היו שני החלקים האחרונים של המסע הארוך שעברנו עד שהחלטנו להיפרד, אבל הם היו שני חלקים מאוד לא קלים. בהצלחה

 

[sh65]

אהבתי ../images/Emo2.gif

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

את בוחרת בדרך מסויימת...

בדרך בה תהיי מובלת במקום לבחור בדרך בה את תובילי. הרבה יותר קל אם מקבלים את ההחלטות בשבילך... הרבה יותר קשה לקבל החלטה - ועוד החלטה משמעותית מאוד. הוא אמר שהכל בינכם נשרף אבל גם הוא מפחד לקבל את ההחלטה הסופית להתגרש... כנראה שגם הוא מחכה שיקבלו את ההחלטה בשבילו. בקצב הזה תקפאו על השמרים, הזמן יעבור ואת אותו פוסט תכתבי בעוד כמה שנים.... השאלה אם זה מה שאת רוצה. קחי יוזמה - לטוב ולרע.

 

[אחרי 20 שנים]

אמנם אני זו שאמרו לה אבל בהתנהלות

שלי אני טיפוס שלא מתמהמה יותר מידי אם לא טוב לו. קצת מחשבה, הרבה מעשה. כלומר - אם את כבר מרגישה שזה הסוף, עשי לזה סוף מכובד והגון.

 

[סחוגיפלצת]

כלו כל הקיצין?

את בטוחה שהכל שרוף? שזה נגמר? אני מציע שלא תמהרי לעשות צעדים פזיזים. גירושין הם תהליך כואב ועצוב ושלך, אם יהיו, יהיו כאלו. מה גם שיש לכם ילדים (?) אז זה בכלל סיפור אולי בכל זאת אפשר להציל?