עצוב לי.. רוצה לשתף
הי לכולם, אני קוראת סמויה בפורום הנהדר הזה ונתרמת המון. החלטתי לכתוב כדי לקבל עצות ולשמוע את דעותיכן. הגורה שלי בת שנה ותשעה חודשים, מגיל תשעה חודשים עד לאחרונה שהתה במשפחתון. לא תמיד היה פשוט שם, בעיקר מול חוסר ידע ויכולת התמודדות של המטפלת עם הנשיכות של הגורה שלי. אבל עדיין, זאת היתה מסגרת ביתית, חמימה ומחבקת. הילדה שלי אהבה להגיע לשם בבקרים ובסך הכל הרגשתי שרגוע לנו שם. בשבוע שעבר התחלנו גן חדש, של גדולים.. זהו גן חדש לגמרי, שנפתח רק השנה. גננת נפלאה ומנוסה וצוות חדש שנראה בסדר גמור עד כה. לבקשתם, תהליך ההסתגלות לגן היה ועדיין הנו מאד מדורג. ביומיים הראשונים שלוש שעות עם ההורים ואז הביתה, ביום השלישי והרביעי שלוש שעות לבד והביתה. אתמול היינו צריכים להשאיר אותה עד אחת והיום עד שלוש.. ביומיים הראשונים שבהם הגורה נשארה לבד היה בסדר גמור. היא נפרדה בקלות, שיחקה ונהנתה. אתמול, לאחר שנפרדה בקלות מאביה, התקשרו אחרי שעתיים ואמרו שהיא ממררת בבכי, ממש בהיפר ונטילציה וחוזרת ואומרת שהיא רוצה הביתה. מיהרתי לקחת אותה ולהרגיע אותה. היום, שהתה בגן שלוש שעות ומאד בכתה.בזמן פעילות עם הגננת שרה ורקדה.. המטפלות מדבקות על כך שמאד קשה לה ולי מנגד פשוט נקרע הלב. בנוסף, מה שרק הכביד על העצב הגדול שלי, הגננת סיפרה לי שהגורה נשכה והרביצה היום. אני מרגישה חסרת אונים נוכח הקושי הגדול שלה, כל כך הרבה תסכול שאני לא מצליחה לרכך לה את המעבר הזה. ומעבר לזה- הנשיכות. מוציא אותי מדעתי שהקטנה שלי כבר מתויגת כילדה אלימה ותוקפנית. יצא לי נורא ארוך.. תודה למי שנשאר איתי עד כאן. שמחה שפרקתי..
הי לכולם, אני קוראת סמויה בפורום הנהדר הזה ונתרמת המון. החלטתי לכתוב כדי לקבל עצות ולשמוע את דעותיכן. הגורה שלי בת שנה ותשעה חודשים, מגיל תשעה חודשים עד לאחרונה שהתה במשפחתון. לא תמיד היה פשוט שם, בעיקר מול חוסר ידע ויכולת התמודדות של המטפלת עם הנשיכות של הגורה שלי. אבל עדיין, זאת היתה מסגרת ביתית, חמימה ומחבקת. הילדה שלי אהבה להגיע לשם בבקרים ובסך הכל הרגשתי שרגוע לנו שם. בשבוע שעבר התחלנו גן חדש, של גדולים.. זהו גן חדש לגמרי, שנפתח רק השנה. גננת נפלאה ומנוסה וצוות חדש שנראה בסדר גמור עד כה. לבקשתם, תהליך ההסתגלות לגן היה ועדיין הנו מאד מדורג. ביומיים הראשונים שלוש שעות עם ההורים ואז הביתה, ביום השלישי והרביעי שלוש שעות לבד והביתה. אתמול היינו צריכים להשאיר אותה עד אחת והיום עד שלוש.. ביומיים הראשונים שבהם הגורה נשארה לבד היה בסדר גמור. היא נפרדה בקלות, שיחקה ונהנתה. אתמול, לאחר שנפרדה בקלות מאביה, התקשרו אחרי שעתיים ואמרו שהיא ממררת בבכי, ממש בהיפר ונטילציה וחוזרת ואומרת שהיא רוצה הביתה. מיהרתי לקחת אותה ולהרגיע אותה. היום, שהתה בגן שלוש שעות ומאד בכתה.בזמן פעילות עם הגננת שרה ורקדה.. המטפלות מדבקות על כך שמאד קשה לה ולי מנגד פשוט נקרע הלב. בנוסף, מה שרק הכביד על העצב הגדול שלי, הגננת סיפרה לי שהגורה נשכה והרביצה היום. אני מרגישה חסרת אונים נוכח הקושי הגדול שלה, כל כך הרבה תסכול שאני לא מצליחה לרכך לה את המעבר הזה. ומעבר לזה- הנשיכות. מוציא אותי מדעתי שהקטנה שלי כבר מתויגת כילדה אלימה ותוקפנית. יצא לי נורא ארוך.. תודה למי שנשאר איתי עד כאן. שמחה שפרקתי..
