עצוב לי מאוד

[schmidt]

עצוב לי מאוד../images/Emo7.gif

אמנם אני לא כותבת פה הרבה אבל אני משתתפת פסיבית כבר המון זמן ורציתי לשתף אתכם במה שנאמר לי אתמול ע"י הוטרינר. יש לי קוקר ספניאל בן 12 קוראים לו ריק , מגיל 4 הוא סובל מדלקת פרקים קשה ומאז הוא על תרופות אפילו הומאופטיות. בחודשים האחרונים הוא לא מצליח ללכת על רגליו האחוריות הן פשוט קורסות תחתיו ולכן הוא מושך את גופו בעזרת רגליו הקדמיות. בנוסף נוצרה לו דלקת נוראית בעינים (מוגלתית) ולא הטיפולים לא עוזרים. אתמול החלטתי לקחת אותו שוב לוטרינר. כשנכנסנו אליו הוא הסתכל עליו ואמר לי שהוא מעולם לא ראה אותו במצב כ"כ קשה (זה כלב מאוד מטופח)והתחיל לעשות לו בדיקות, הוא בדק לו רפלקסים והתברר שהם מאוד חלשים - יש לו נכות חלקית ברגלים האחריות - מצב שרק ילך ויחמיר כיוון שזאת בעיה נוירולוגית. והדבר גם ישפיע מתי שהוא בקרוב על עשית הצרכים.... ובנוסף העינים שלו לא מיצרות מספיק דמעות ולכן המוגלתיות תשאר שם גם אם אני אמשיך לטפל במשחות אנטיביוטיות. בקיצור הוא אמר שכל עוד נוכל לטפל בו- הוא כבר מוגדר סיעודי הוא יחיה וברגע שלא ננוכל כבר כנראה שנצטרך להרדימו. מאותו הרגע חשך עולמי... איך אחרי 12 /נה אוכל להרדימו הרי הוא כל חיי מאז שאני זוכרת את עצמי... אני לא מפסיקה לבכות מאז אותו הרגע. אנא עיזרו לי בשעה קשה זו

 

[דפנה מי]

../images/Emo14.gifמשתתפת בכאב שלך,

היה לי רידג'בק שהוטרינרית לא גילתה בזמן שיש לו סרטן וניסינו להילחם בזה חצי שנה וזה אכל אותו מבפנים והוא היה כלב מפואר שהפך לכחוש ועצמות בולטות (ירד במשקל) וכל טיול איתו ידעתי שהסוף מתקרב והוא היה נעצר ומסתכל סביב כאילו נפרד מהמקומות שהכיר. פשוט כאב הלב (ואפילו עכשיו שנתיים אחרי אני דומעת כשאני כותבת את זה). זה חלק מהבעיה אצל כלבים - שהם לא נארים איתנו כל החיים וצריך לדעת להפרד מהם ולתת להם לסיים את החיים בכבוד ושישאר גם זכרון טוב ושובב ושמח מהם ולא כאב לב נוראי של ה"סוף"... כנראה שגם הכלב סובל והוא לא יודע להגיד את זה... את הכלב שלי בסוף הרדמנו ואני ניגשתח ללטף אותו אחרי הזריקה (שניתנה לו בבית, במקום שלו) ואז קברנו אותו ולא הייתי שם מאז. אני לא מסוגלת - זה כואב מדיי, עדיין. הרגשתי אז שהעולם שפוט חרב עליי ואני לא יכולה להמשיך לחיות ובכיתי כמה ימים ואח"כ מדי פעם וגם היום קצת. כיום יש לי כלבת לברדור (לא יכולתי בלי בכלל) והיא פשוט בן אדם קטן, אופי שונה לגמרי. אז התנגדתי להרדמה וההורים שלי והוטרינרית (שעד היום אני כועסת עליה) אמרו שאין ברירה-אז כאילו יש לי את מי "להאשים". מגיע לך לבכות ולהתאבל עליו, זה חלק מההשלמה עם המצב ותהיה חזקה

חם ואוהב ומקווה שיהיו לך ימים יותר קלים ושמחים.

 

[הילההיל]

עצוב וכואב../images/Emo7.gif

אני ממש מבינה אותך גם אני איבדתי כלב שממש אהבתי והוא היה חלק בילתי נפרד ממני, זה שובר וכואב ועצוב לאבד מישהו שהוא חלק ממך כמו ילד הכאב הוא חזק ומתגבר אני ממש מבינה אותך, תטפלו בו הכי טוב כמה שאפשר לתת לו חיים טובים, נוחים וללא כאבים, הרבה חום והרבה אהבה מכל הלב מכל הלב מכל הלב, הלוואי שלא יכאב לו ושיהיו לו חיים טובים נוחים מלאי אהבה חום וקירבה והלוואי ואתם תצליחו לתת לו את החיים האלה הכי טוב שאפשר כמה שיותר מה שייתן לכם גם אהבה חום וקירבה, בהצלחה והמון בריאות אהבה ואושר!!!

 

[lilithmm]

לכלבים יש זכויות שאין לבני אדם

הרבה בני אדם חיים את השנים האחרונות שלהם בדרך שאינם חפצים בה. ללא טיפת כבוד וכנטל על המשפחה. הרבה סיעודיים כ"כ תשושים שאינם מסוגלים לשים קץ לחייהם ללא עזרה. לאומת זאת כלבים שסובלים בשל גילם המבוגר (אני מתכוונת במיוחד לכלבים שלא מסוגלים לשלוט על הצרכים שלהם - כמובן לא על כלבים מבוגרים שהבעלים מחפשים דרך קלה להפטר מהם) אפשר להרדים ללא סבל. הבחירה היא בחירה מאוד קשה, אפשר להשוות אותה עם ניתוק אדם במצב צמח ממכונת ההנשמה. schmidt, מה שתבחרי, השתדלי להיות שלמה עם הבחירה שלך כמה שזה קשה, וחשבי שחיים בסבל רב אולי לא שווים לחיות. איך את היית רוצה לחיות את שנתייך האחרונות? חבל שלא כל העולם מתנהג לכלב שלו כמוך. ירבו כמותך אמן.

 

[Oogi]

עצוב וקשה לשמוע...

אני תמיד טוענת שבמצב כזה (והייתי כבר ב 3 מצבים כאלו לצערי) צריך להיות חזקים ולחשוב בראש ובראשונה על טובת הכלב, והאם שווה להחזיק אותו בחיים ללא איכות חיים מינימלית וכאשר הוא סובל כך כך... (ואין למעשה סיכוי לשיפור) עם כל הקושי שבדבר, ביידיך הכח לגאול אותו מייסוריו. מקווה בשביל הכלב שתקבלי עבורו את ההחלטה הנכונה.