עצוב לי כל פעם מחדש...
מאז כריתת הרחם (7 שנים כמעט שמונה) ומאז הטיפול הפסיכולוגי שעברתי, ועל אף שיש לי שני ילדים מקסימים, גם בן גם בת בכל פעם שמישהי קרובה נכנסת להריון, נורא קשה לי עם זה. אל תבינו לא נכון אני נורא שמחה בישביל החברה/ קרובה, אבל אני כל כך הייתי רוצה להרות שוב, כל כך הייתי רוצה ללדת שוב, אני ממש מרגישה זאת באזור החלל הריק שנותר לאחר הכריתה. כל פעם אני נכנסת מזה לדכאון. זה בטח נשמע לכן "חזירי" אבל רק אתן בקהילה של המחלה הנוראית הזו בוודאי תבינו אותי. בעלי כל הזמן אומר לי שהוא לא היה רוצה עכשיו עוד ילד, ואני מאמינה שהוא אומר את זה רק בגלל שאני כבר לא יכולה, אני מאמינה שאם הכל היה בסדר ושיגרתי עכשיו הייתי יולדת שוב בלי בעיה. אוף, ממש ממש מדכא. איך אפשר להתגבר על הקנאה/ דכאון הזה אחת ולתמיד? יש לציין שהמצב הפיזי שלי טפו טפו בסדר, אין כאבים. עברתי לתזונה טיבעית, ז"א, לחם מקמח מלא בלבד, גבינת עזים, מעדן עזים, הרבה ירקות, גרנולה בבוקר, והרבה יותר טוב לי, זה שהבטן כבר כמעט ולא מתנפחת לי זה הישג!! אני צריכה לעשות השנה קולונוסקופיה, ואני מפחדת. אני צריכה גם לאור המחלה וגם כי לצערי אבא שלי נפטר מסרטן המעי. אז אמרו לי שבגיל 35 צריך לעשות את הבדיקה. ואני חשבתי שסיימתי עם כל הבדיקות. טוב, נו מה לעשות?! זהו, אני קצת בדיכאון ומשתדלת להסתיר את זה מבעלי. דרך אגב לא קיבלתי מסר על המפגש, איפה הוא מתקיים? שבת שלום בנות מקסימות. ריבי
מאז כריתת הרחם (7 שנים כמעט שמונה) ומאז הטיפול הפסיכולוגי שעברתי, ועל אף שיש לי שני ילדים מקסימים, גם בן גם בת בכל פעם שמישהי קרובה נכנסת להריון, נורא קשה לי עם זה. אל תבינו לא נכון אני נורא שמחה בישביל החברה/ קרובה, אבל אני כל כך הייתי רוצה להרות שוב, כל כך הייתי רוצה ללדת שוב, אני ממש מרגישה זאת באזור החלל הריק שנותר לאחר הכריתה. כל פעם אני נכנסת מזה לדכאון. זה בטח נשמע לכן "חזירי" אבל רק אתן בקהילה של המחלה הנוראית הזו בוודאי תבינו אותי. בעלי כל הזמן אומר לי שהוא לא היה רוצה עכשיו עוד ילד, ואני מאמינה שהוא אומר את זה רק בגלל שאני כבר לא יכולה, אני מאמינה שאם הכל היה בסדר ושיגרתי עכשיו הייתי יולדת שוב בלי בעיה. אוף, ממש ממש מדכא. איך אפשר להתגבר על הקנאה/ דכאון הזה אחת ולתמיד? יש לציין שהמצב הפיזי שלי טפו טפו בסדר, אין כאבים. עברתי לתזונה טיבעית, ז"א, לחם מקמח מלא בלבד, גבינת עזים, מעדן עזים, הרבה ירקות, גרנולה בבוקר, והרבה יותר טוב לי, זה שהבטן כבר כמעט ולא מתנפחת לי זה הישג!! אני צריכה לעשות השנה קולונוסקופיה, ואני מפחדת. אני צריכה גם לאור המחלה וגם כי לצערי אבא שלי נפטר מסרטן המעי. אז אמרו לי שבגיל 35 צריך לעשות את הבדיקה. ואני חשבתי שסיימתי עם כל הבדיקות. טוב, נו מה לעשות?! זהו, אני קצת בדיכאון ומשתדלת להסתיר את זה מבעלי. דרך אגב לא קיבלתי מסר על המפגש, איפה הוא מתקיים? שבת שלום בנות מקסימות. ריבי