מ ש י א ד ו ם
New member
עצוב לי, כואב לי
המחשבות, הזכרונות, הגעגועים מכאיבים כל כך החיים שלי נעים בשני עולמות שונים, לפעמים הם נוגעים האחד בשני ולעיתים פעורה בניהם תהום, וזה כל כך מבלבל. בעולם פנימי שלי קיים חלל עצום בלב, למרות הטיפול שאני מקבלת וקבוצת התמיכה שבה אני משתתפת, ילדי ומשפחתי העוטפת והאוהבת הכאב והעצב קשים לי מנשוא. בעלי היה החבר הכי טוב שלי, חסרות לי השיחות שלנו, חסר הפרגון שלו, חסרה לי האהבה שלו, חסרות העיצות הטובות והחכמות שתמיד נתן לי (וגם לאחרים), חסרים הצחוקים שלנו, חסר לי חוש ההומור המיוחד שלו, ובלילות הקרים האלה, במיטה הריקה חסר החום, המגע והחיבוק שלו. כואבת כל כך את האובדן של ילדי, של נכדי, ושלי.עצוב לי במיוחד על ההחמצות שלו ושלנו, על כל מה שהוא לא זכה ולא יזכה לראות, לדעת, ועל כך שנמנע ממנו בלכתו מאיתנו לחוות נחת, אושר ושמחה מהילדים והנכדים. וקיים גם העולם האחר, העולם החיצוני. בעולם החיצוני אני עוטה על פני מסכה, מתלבשת מתאפרת נפגשת עם חברות, יוצאת למפגשים, להרצאות, לסדנאות, ולפעילות התנדבותית. וכלפי חוץ אני "מתמודדת טוב" "חזרתי לשיגרה". המסכה שלי כנראה מאד מוצלחת... עד כדי כך מוצלחת שנרמז לי לאחרונה על ידי "נשמות טובות" שאני מתמודדת טוב מידי.. כמה טוב שיש את הפורום הזה, למרות שאני לא מרבה לכתוב אני מבקרת כאן לעיתים קרובות, קוראת, מזדהה, בוכה, כואבת. וגם מתעודדת ומקוה לטוב. תודה לכל מי שכותב כאן ומשתף. משי
המחשבות, הזכרונות, הגעגועים מכאיבים כל כך החיים שלי נעים בשני עולמות שונים, לפעמים הם נוגעים האחד בשני ולעיתים פעורה בניהם תהום, וזה כל כך מבלבל. בעולם פנימי שלי קיים חלל עצום בלב, למרות הטיפול שאני מקבלת וקבוצת התמיכה שבה אני משתתפת, ילדי ומשפחתי העוטפת והאוהבת הכאב והעצב קשים לי מנשוא. בעלי היה החבר הכי טוב שלי, חסרות לי השיחות שלנו, חסר הפרגון שלו, חסרה לי האהבה שלו, חסרות העיצות הטובות והחכמות שתמיד נתן לי (וגם לאחרים), חסרים הצחוקים שלנו, חסר לי חוש ההומור המיוחד שלו, ובלילות הקרים האלה, במיטה הריקה חסר החום, המגע והחיבוק שלו. כואבת כל כך את האובדן של ילדי, של נכדי, ושלי.עצוב לי במיוחד על ההחמצות שלו ושלנו, על כל מה שהוא לא זכה ולא יזכה לראות, לדעת, ועל כך שנמנע ממנו בלכתו מאיתנו לחוות נחת, אושר ושמחה מהילדים והנכדים. וקיים גם העולם האחר, העולם החיצוני. בעולם החיצוני אני עוטה על פני מסכה, מתלבשת מתאפרת נפגשת עם חברות, יוצאת למפגשים, להרצאות, לסדנאות, ולפעילות התנדבותית. וכלפי חוץ אני "מתמודדת טוב" "חזרתי לשיגרה". המסכה שלי כנראה מאד מוצלחת... עד כדי כך מוצלחת שנרמז לי לאחרונה על ידי "נשמות טובות" שאני מתמודדת טוב מידי.. כמה טוב שיש את הפורום הזה, למרות שאני לא מרבה לכתוב אני מבקרת כאן לעיתים קרובות, קוראת, מזדהה, בוכה, כואבת. וגם מתעודדת ומקוה לטוב. תודה לכל מי שכותב כאן ומשתף. משי
