עצוב בעולם מנוכר

[נים ולא נם]

עצוב בעולם מנוכר

אני עצוב, אין לי חברים. לא היו לי חברים מאז גיל 12. כל מה שרוצה קשר איתי, רוצה אותי רק בגלל סקס (ומזל שיש לי את הקשר הזה). כל ארחי פרחי שנדבק עלי, אני מקבל אותו בשמחה לחוג חברי.... כל מי שרוצה לשכב איתי, אני מקבל בשמחה, ולו בשביל שיהיה לי קשר כלשהוא אפילו רגעי.... אין לי חברים, אני לא יודע איך למצוא חברים, אני לא יודע איך להתחיל עם אנשים בשביל שיהיו חברים שלי, אני לא יודע לומר לא למי שאיני רוצה שיהיה יותר "חבר" שלי. אני לא יודע איך לשמור על קשרים עם מי שהיה יכול ליהיות סיכוי שניהיה חברים....

 

[chenby]

נים יקר

צר לי בשבילך. מרגישה את הכאב שלך ומזדהה כי הייתי במקום הזה הרבה שנים. השאלה שלי - איך אתה עם עצמך? אתה אוהב את עצמך? אתה מסתדר שאתה לבד עם עצמך? אני יכולה לספר לך שמגיל צעיר עברתי חרם - החרם הזה נמשך במשך הרבה שנים ולא ידעתי איך ליצור חברויות, או שהיה איזה אינטרס, או שזה לא המשיך כמו שאמרת, לא היה אמיתי. כשהתגייסתי, בהתחלה נורא התלהבו ממני, ומהר מאוד קרה משהו וגם בקורס עשו עליי חרם, 4 חודשים בקורס עם 30 בנות חוזרת הביתה אחת לשבועיים ולא יכולה לדבר עם המשפחה אלא בשישבת שאני סוגרת, וככה העברתי 4 חודשים בלי שאף אחת אוהבת אותי, בלי אף חברה. הבנתי שקודם כל אני חזקה ואני יכולה לעבור הכל, אחר כך ביקשתי ללכת לבסיס פתוח שכמעט אף אחת מהקורס שלי לא רצתה להגיע לשם - אמרתי שאני מתחילה מאפס. אין יותר מצב כזה שלא יהיו לי חברים, ועדיף לי להיות בבסיס פתוח ולא סגור, ככה שאם יש יום רע, מחר יום חדש ולא אם יש יום רע זה יגרר לשבוע רע... בקיצור, הצהרתי את זה, וזה מה שקרה, הגעתי למקום חדש, אנשים יותר דומים לי - שרוצים לחזור כל יום הביתה, ויש להם עוד דברים חוץ מהצבא, והתחברנו מהר מאוד, אני כמעט 9 שנים משוחררת ויש לי קשרים עם חלקם עד היום. מאז למדתי קצת יותר ליצור חברויות והיום אני מוקפת חברים ואנשים מדהימים בחיי. זה מתחיל בבחירה- אני בוחר שיהיו לי חברים. זה ממשיך בלהכניס לזה רגש, להרגיש את החברים - את החברויות האמיתיות שאתה רוצה לעצמך ולהרגיש טוב להצהיר לעצמך - אני מוקף חברים להצהיר לעולם - אני מוקף חברים לדמיין את זה שכבר אתה מוקף חברים ועם ההרגשה הזו, לצאת החוצה. אל תתן מהתחלה את כל כולך, כי זה מהר ממצה ואתה שם לב שזה לא עבד לך עד כה. פשוט תהיה קשוב יותר - כלומר, תתן לאחר לדבר ולספר על עצמו ותיצור סקרנות.. ותשנה את הגישה- תכתוב לעצמך את כל מה שכתבת פה - וכל מילה שלילית, או מילה עצובה, או מילה שיש בה אנרגיה שלא מקדמת אותך, תשנה את זה. אולי זה יראה בהתחלה כאילו אתה משקר לעצמך ,אבל ככה משנים חשיבה. ככה משנים אנרגיה ואת מה שאתה משדר. אני שמח, יש לי חברים, כל מי שרוצה קשר איתי חושב שאני מדהים, כל אחד שפוגש אותי , אני מקבל אותו בשמחה לחוג חבריי, וכן הלאה... תשנה את מה שאתה משדר -קודם כל כלפי פנים, וזה ישודר אוטומטית כלפי חוץ וכמובן, ממליצה לראות את הסרט הסוד- זה ימצה לך בצורה בהירה את מה שאני אומרת. שתהיה שבת קסומה. חן

 

[מיכל הררי]

מרגש ../images/Emo45.gif ../images/Emo24.gif

 

[נים ולא נם]

חן תודה רבה

תודה רבה על התגובה היפה

 

[נים ולא נם]

חן תודה רבה

היי חן תודה רבה על התגובה היפה. את כותבת :"כלומר, תתן לאחר לדבר ולספר על עצמו ותיצור סקרנות " . ואני מאוד מאוד מסכים עם זה. גם אצלי בהתחלה כולם מתלהבים ממני, אני נותן את כולי, מכירים אותי מא' ועד ת'. ואחכ' אחרי שמכירים וכבר אין יותר סקרנות, זה כאילו ממצא את עצמו... השאלה איך יוצרים סקרנות שכזו לאורך זמן? וכמה זמן עלי לא לחשוף את כל כולי - כי מבחנתי המצב האידאלי זה- שהחבר שלי מכיר את כל כולי, ולכן אין לו סקרנות לגבי... מצד שני בלי סקרנות משמע בלי חברות... אשמח אם תוכלי מעט להרחיב על זה.... שבת שלמה

 

[chenby]

זה עניין של להתאמן

קודם כל - יותר לשאול שאלות - ואם מישהו מספר לך על עצמו, לא ישר לקשר את זה אליך - לספר איך אתה מזדהה מהסיפור שלך... זה אני אומרת גם לעצמי - כי גם אותי זה מאתגר... אם מישהו מספר לי נגיד על המורה שלו לאזרחות בתיכון, ישר אני מספרת על המורה שלי.... והרבה פעמים, כדאי לנו להמשיך להקשיב לצד השני, בלי ישר לקשר את זה אלינו. כי בשלב מסויים זה מעייף. לא כיף לספר - כי הצד השני לא באמת מקשיב, הוא רק רוצה לספר בעצמו.. זו דרך אחת.. ליצור אמון. זה לא נכון שבלי סקרנות אין חברות. לי יש חברויות של שנים שכבר מזמן אין סקרנות, יודעים עליי הכל, העניין הוא ליצור אמון אחד בשני, שבאמת על כל דבר שקורה, הם יספרו לנו , ירצו תמיכה ואותו כנ"ל להפך - אם קורה לי משהו בחיים - טוב או רע תמיד יהיה לי סביבה תומכת לספר לשתף בהצלחות, לשים ראש על הכתף לתמיכה... אמון. וזה קורה לאט לאט... תן לאחר לספר על עצמו, לא ממקום שאתה רוצה הוא ירצה להיות חבר שלך - אלא ממקום שאתה בודק, אם אתה רוצה להיות חבר שלו. ברגע שתהפוך את זה, תמצא את עצמך ממיין את האנשים לפי מי ראוי להיות חבר שלך - ולא באמת כל אחד. הבנתי את זה ברגע שהתחלתי לסנן את האנשים שעשו לי רע בחיי והשארתי רק את אלו שעשו לי טוב - מפרגנים ממקום אמיתי. ובהתחלה נשארו ממש מעט חברים, אבל זה גדל וגדל למלא חברים שהם רק מפרגנים. אל תיקח אישית כל דבר, ולא תמיד יש לכל אחד זמן להפגש או לדבר בטלפון - אם תשדר שזה בגללך, זה מה שתיצור בסוף. תבין שלא כל אחד יכול, וזה לא קשור אליך, אז זה באמת לא יהיה קשור אליך , ומחר כן יהיה לו זמן. זה פשוט. זה מה שעלה לי בינתיים.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif

 

[מיכל הררי]

תתחיל בלהיות חבר אמיתי של עצמך.

אהבה עצמית היא באמת הבסיס לכל מה שתיארת. להיות חבר של עצמי. נסה בכל פעם, אפילו בקטן להיות חבר של עצמך. תתחיל בדברים קטנים, כמו להקפיד לעשות רק מה שעושה לעצמך טוב למשל.