עצוב-אישי

עצוב-אישי../images/Emo201.gif

חזרתי מהלווייתו של מורי ורבי מאסטרו אהרון אלקלעי, מנצחה האגדי של תזמורת הנוער של קרית-אונו. חתן פרס ישראל לחינוך ואיש שרבים מבין המוסיקאים הישראלים הפעילים היום בארץ ובעולם חייבים לו חלק מהדרך ואני אולי יותר מכולם. בעשרות טקסי הזכרון בהם יצא לי לנגן תחת שרביטו היה הטקס מסתיים במילים "תם ונשלם" והוא היה מרים את השרביט כדי שננגן את "עמוד האש". הפעם, כשנאמר "תם ונשלם" השתרר שקט. המון מנגני התזמורת לדורותיה היו שם, הרבה מנצחים, כולם ידעו שזה הרגע בו המוסיקה מחליפה את המילים, כולם מכירים את המנגינה. היה שקט. לא יכולתי להתאפק... עצוב. ובעוד חצי שעה אני צריכה לנצח על חזרה של התזמורת שלי. אני יודעת שהוא היה אומר "חזרה לא מבטלים". אז לא. הולכת למקום בו המילים נגמרות והמוסיקה לוקחת את חוט העלילה. באהבה ובעצב,
 
יהי זכרו ברוך - אמן, לגבירה ../images/Emo24.gif

ועצוב לי שעצוב לך, וזה דרך העולם. תמיד העצב נמהל בשמחה. תמיד תזכרו אותו על ידי המוסיקה, איזה דרך נהדרת לזכור אדם.
 
../images/Emo47.gif../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif

נר לזכרו של מלך המוסיקה מבית הספר ניר. האיש שלימד אותנו לשמוע ולראות את המוסיקה. "לילה על הר קרח" עושה לי צמרמורת עד היום, בזכותו. אמנם לא זכיתי להתקבל לתזמורת, כי נזרקתי עם כל הכיתה משיעורי החלילית, אבל... עד היום אני פטריוטית של התזמורת, ובוודאי של תזמורת הבוגרים. הרימי את השרביט לזכרו של אהרון וקחי את הנגנים שלך למסע אל המוסיקה. יהי זכרו ברוך
 
למעלה