שמחה אם עזרתי. והתשובות שלי:
המשמעות של הגישות השונות היא שיש מידע נכון, כוזב ומשולב, ואת צריכה להפעיל מערכת בקרה ולסנן. איך? חושבים. לא לוקחים דברים כמובנים מאליהם. אנשים רבים מקבלים את המלצת (פקודת?) הרופא שלהם ללא עוררין, למרות שאין להם ידע לא בגוף האדם, לא ברפואה ולא בכימיקלים או צמחים. הרופא יכול לטעות. אפילו מקצוע הרפואה עלול לטעות. מומלץ לעשות מחקר עצמאי כדי לא להיות תלויים ברופאים לחלוטין. על אחת כמה וכמה בנושא מדע הרוח, או הנסתר. לקרוא, לחשוב על מה שאת קוראת, לעשות תרגילים, להקשיב לקול הפנימי או לאינטואיציה, שמכוונים אותך למה שטוב ונכון בשבילך. בקשר לתקשור - את מתכוונת למידע שמגיע מתקשורים שונים או בתקשור אחד? תקשור הוא לאו דווקא אמין. גם אם המתקשר אכן מתקשר ולא מרמה אותך או את עצמו, הוא יכול לתקשר ישות שמסלפת את המידע, במזיד או בתום לב. זה שנשמה איבדה את הגוף שלה עדיין לא הופך אותה ליודעת כל. והאם המתקשר מתקשר "מלאך" או "ישות אור", או ישות שטוענת שהיא כזאת, או שהוא לא מתקשר? איך את יכולה לדעת? את יכולה להתחיל בלהציג למתקשר שאלות שה"מתוקשר" אמור להיות מסוגל לענות עליהן, אך למתקשר אין סיכוי לדעת אותן בצורה רגילה. עדיין, יכול להיות שהמתקשר אינו מתקשר אלא אדם בעל יכולות טלפאטיות מרשימות.. או שאת שואלת שאלות שאף אחד מכם לא יודע, ובודקת אחר כך את התשובות. תמציאי שיטות.. אם יש מידע סותר באותו נושא, ברור שחלק מהמידע, אם לא כולו, שגוי. לא? הבחירה של הנשמה היא הבחירה הגבוהה של האדם. ככל שהאדם מודע יותר, כך הוא מכיר בבחירת הנשמה כבחירה המודעת שלו. המודעות של האדם יכולה לשנות את תסריט החיים גם ברמה של מתי למות או אם למות. הוא צריך לפעול בזמן, כמובן.. אם הוא רוצה לרפא עצמו ממחלה, למשל, או לא לחלות כלל. מודל אחר לדוגמת התינוק - התינוק חולה במחלה שאינה סופנית, והוא מאד רגיש לסביבתו (כמו רוב התינוקות והילדים). אם המבוגרים סביבו מטפלים בו ומאמינים שהוא יחיה - הוא יחיה. הוא יכול למות כתוצאה מטיפול רשלני או מחוסר אמונה. אם אדם בוגר מאמין שאינו יכול להחלים, הוא אכן לא מחלים. תינוק, לעומת זאת, קולט חזק מאד את האנשים סביבו ומגיב לאמונות שלהם. אני לא מאמינה שכל מוות או אסון הם הכרחיים. לכל אירוע יש סיבה, זה כן, אבל לא הכרחית. אם בנאדם טועה, יש לטעות שלו תוצאות, ולפעמים השיעורים מרים ביותר. פטליזם בהקשר של נשמות? למה? הבחירה ביד האדם. אם בנאדם לוקח רעל, הוא יכול להרוג את הגוף שלו. רעל יכול להרוג (אם לא לוקחים נוגדן) - עד כאן הפטאליזם. האדם לקח אותו - מה פטאליסטי בזה? בנאדם פוגע בבנאדם אחר. הוא פועל כנגד האהבה, וכנגד הנשמה. הוא עתיד לסבול כתוצאה מכך, על פי חוק הבומרנג או הקארמה. אולי הוא יסבול מכך בחיים אחרים. האם זה משנה? ברגע זה הוא בוחר. אין לו שליטה על כך שתוצאות מעשיו ישובו אליו (אלא אם הוא מתחרט ומכפר על הפגיעה במעשים טובים שמאזנים את הקארמה ) החיים יכולים להיראות פטליסטיים אם לא מכירים בכוחות המושכים בחוטים מאחורי הקלעים. לגבי הספר של ניוטון - תראי מה נכון עבורך ומה לא. אני מתייחסת אליו ברצינות מצד אחד משום שהוא מבוסס על מחקר של מטופלים רבים ומגוונים שהתיאורים שלהם תחת היפנוזה חופפים, ומשום שאני מרגישה שיש בו דברים נכונים ושהוא מועיל. הוא מציג את "העבר האחר" בצורה יותר נעימה ומסבירת פנים מספרים אחרים. זה לא האדס או השאול או מקום מסתורי ואפל, אלא מקום (או מימד?) מואר ויפהפה, שפועל על פי חוקים עליונים ולא בצורה כאוטית. בעיניי זה ספר מאד מנחם. מצד שני, ניוטון שולל את תאוריית ה-walk in, שלפיה נשמה יכולה להיכנס לגוף בוגר במקום לגוף של תינוק (הוא קורא לזה 'השתלטות ברשות'). אני בדעה אחרת.חוצמיזה, הספר של ניוטון לא מכסה את כל היריעה של העולם האזוטרי. הוא מתייחס לשני מצבי תודעה: אדם לא מודע בעולם הזה ונשמה מודעת בעולם הבא. האנשים שמגיעים אליו צריכים לעבור היפנוזה כדי להגיע לקשר עם עולם הרוחות. מה עם אפשרות שלישית - אדם המודע לעצמו כנשמה ונע בחופשיות, ללא צורך בהיפנוזה, בין העולמות? האפשרות הזאת, ודרכים להגיע אליה, אינם מצויים שם. אבל אני אוהבת את הספר ולא מצפה ממנו שיתן לי את כל התשובות. רק חלק.
