עצובה ../images/Emo7.gif
טוב בנות, למי שלא מכירה את הסיפור שלי : אנדו קל- מוקד רקטו וגינלי שהוסר בניתוח ושני מוקדים קטנים בשחלה שנצרבו. נותחתי לפני שנה על ידי ד"ר שיינמן (שיש לי רק דברים מדהימים לומר עליו) בתל השומר. הבעיה בניתוח הייתה שהוא לא ידע מראש על מעורבות המעי, חשב שמדובר רק במוקד שיושב מאחורי הרחם מעל כיפת הנרתיק, ולכן בניתוח כשגילה את המעורבות של המעי, היות ואף אחד לא התכונן לא נפשית ולא פיזית לפתיחת מעי, וכן בייעוץ של סוראינו שנקרא לחדר ניתוח, הוחלט להוריד כמה שאפשר מהמוקד שישב על המעי ולצרוב את השארית. בסופו של דבר נשארה שם שארית מנימלסטית שכיום..........גדלה!! אמנם עדיין מדובר במוקד קטן, אבל מציק. גם אז וגם היום הסבל העיקרי שלי היה ביחסי מין. כלומר - כאב בחדירה עמוקה. וזה הפריע לי ולכן רציתי ניתוח. לא היה לי כוח למשחקי דיכוי, ואני לא מתכוונת לפגוע באף אחת, אני פשוט מרגישה שדיכוי זה סוג של משחק, כי זה לא פותר סופית את הבעיה. זה אולי פותר זמנית, ולי אחרי 15 שנה של חוסר יכולת להנות בנושא, די נמאס. הבעיה כיום היא שיש לי בעיות מסביב נלוות. אני, כשגיליתי לא מזמן שהמוקד גדל ושוב מפריע (והניתוח בסה"כ היה לפני חצי שנה....) חשבתי שהגיע הזמן לפתור את הבעיה סופית- כלומר לנתח, ואם צריך גם ניתוח רדיקלי שכולל פתיחת מעי. אני מודעת לסיבוכים, אבל לא מפחדת מהם היות ו: א. אני סומכת על המנתחים ב. המוקד שלי קטן והמעי שלי ברוך השם בריא. אני לא נכנסת לניתוח חלילה עם חסימת מעי או מחלה דלקתית של המעי.... ואפילו שמדובר במשהו רדיקלי, רציתי להפטר ממנו על מנת שאוכל להתקדם הלאה ולפתור את השאר. דיכוי כאמור לא רציתי, בין היתר כי בעבר לקחתי גלולות שנים רבות, וברגע שהפסקתי סבלתי ממחזור לא סדיר, אקנה בפנים שלקח לו שנה להעלם ועוד תופעות דומות.אני בת 35 ומתישהו בשנה הקרובה מתכננת לעבוד על הריון, בין אם לבד ובין עם בן זוג במידה וימצא כזה.... אני לא רוצה לבלבל את הגוף שלי עם הורמונים.... בין היתר הייתי עד עכשיו בעד ניתוח, היות וחשבתי שבנוכחות מוקד שאני יודעת שהוא מפריע וכואב, מי בכלל מסוגל להנות ביחסי מין??? רק המחשבה על קיומו מטרידה אותי מאד..... ודרך אגב, מאז הניתוח, דווקא יש לי מדי פעם כאבים בווסת ובביוץ, מה שלא היה לפני. אומנם כאבים קלים, לרוב לא מצריכים אפילו משכך כאבים, אבל זו תופעה שהייתה זרה לי. בקיצור (או שלא כל כך בקיצור.....) הרופא שלי הוא ד"ר שיינמן שהציע שאגיע לחוות דעת של סוריאנו על הניתוח. היות וסוריאנו הוא מננהל המרפאה בתה"ש היה לו חשוב שיהיה מעורב. ד"ר סוריאנו בדק אותי, או לדבריו ניסה לבדוק אותי, אבל מאד הכאיב לי.... לדבריו הוא לא הצליח לבדוק אותי כמו שצריך ולא הצליח בכלל למשש את המוקד. הוא אמר שהבדיקה חסרת ערך בעיניו. עוד הוא הוסיף, שלאור מה שאני אומרת, הניתוח שעשיתי היה מיותר לחלוטין כי הוא לא שיפר בכלל את איכות חיי אלא רק החמיר אותה.מהדברים שלו עלה הרושם שהוא בכלל לא בטוח שמה שיש לי זה אנדו (למרות שד"ר שיינמן כן בטוח בכך....) והוא בטח לא חושב שאני צריכה לעשות ניתוח. הוא אומר שממילא יש לי המון בעיות נוספות והנסיון אצלי מראה שזה לא ישפר כלום. הוא אמר שיש טיפולים אלטרנטיביים לבעיות שלי ושכדאי לי לנסות דיכוי לראות אם זה עוזר. כי אם לא, בכלל אין מה לדבר על ניתוח. אני יצאתי מבולבלת ומיואשת. פשוט חסרת אונים. אני סובלת 15 שנה. נכון, סובלת מבעיות שונות, אבל לרובן אין פתרון חד משמעי ויעיל כל כך. לעומת זאת אני לא מבינה, אם אפשר לנתח למה לא? הסיבה שפעם קודמת זה לא עזר, היא העובדה שלא הורידו את כל המוקד כי לא התכוננו בהתאם (ולא, אין לי שום תלונות, יש דברים שאי אפשר לצפות מראש....). אני גם לא מבינה את הקטע של הדיכוי- גם אם זה יקטין או יעלים את המוקד, רוב הסיכויים שברגע שאפסיק זה יחזור.... וכל עוד המוקד קיים ודבוק גם למעי וגם לנרתיק, נשמע לי הגיוני שגם תחת דיכוי יהיה כאב ביחסי מין.... אז אני ממש לא מבינה את הקטע. ועוד אחרי שקראתי את כל תופעות הלוואי של התרופות האלה, חשכו עיני (או ליתר דיוק אוזני, ותודה זוזו על ההקראה..........). וכן, אני יודעת שלא כל אחת סובלת מכל התופעות, אבל רק המחשבה על זה די מצמררת אותי. אני מרגישה שאני סובלת כל כך ושסוריאנו לא מבין אותי. הרגשתי כל כך מטומטמת אחרי השיחה איתו.... זהו, אני מתוסכלת. אשמח לשאוב קצת עידוד מכן חברותיי לסיוט המתמשך...... שמחתי לפרוק קצת "מטען", מצטערת שיצא לי ארוך אבל היה לי חשוב להתבטא........ בתקווה לקום מחר בבוקר מעודדת יותר ובברכת צום מועיל למי שצמה.....
טוב בנות, למי שלא מכירה את הסיפור שלי : אנדו קל- מוקד רקטו וגינלי שהוסר בניתוח ושני מוקדים קטנים בשחלה שנצרבו. נותחתי לפני שנה על ידי ד"ר שיינמן (שיש לי רק דברים מדהימים לומר עליו) בתל השומר. הבעיה בניתוח הייתה שהוא לא ידע מראש על מעורבות המעי, חשב שמדובר רק במוקד שיושב מאחורי הרחם מעל כיפת הנרתיק, ולכן בניתוח כשגילה את המעורבות של המעי, היות ואף אחד לא התכונן לא נפשית ולא פיזית לפתיחת מעי, וכן בייעוץ של סוראינו שנקרא לחדר ניתוח, הוחלט להוריד כמה שאפשר מהמוקד שישב על המעי ולצרוב את השארית. בסופו של דבר נשארה שם שארית מנימלסטית שכיום..........גדלה!! אמנם עדיין מדובר במוקד קטן, אבל מציק. גם אז וגם היום הסבל העיקרי שלי היה ביחסי מין. כלומר - כאב בחדירה עמוקה. וזה הפריע לי ולכן רציתי ניתוח. לא היה לי כוח למשחקי דיכוי, ואני לא מתכוונת לפגוע באף אחת, אני פשוט מרגישה שדיכוי זה סוג של משחק, כי זה לא פותר סופית את הבעיה. זה אולי פותר זמנית, ולי אחרי 15 שנה של חוסר יכולת להנות בנושא, די נמאס. הבעיה כיום היא שיש לי בעיות מסביב נלוות. אני, כשגיליתי לא מזמן שהמוקד גדל ושוב מפריע (והניתוח בסה"כ היה לפני חצי שנה....) חשבתי שהגיע הזמן לפתור את הבעיה סופית- כלומר לנתח, ואם צריך גם ניתוח רדיקלי שכולל פתיחת מעי. אני מודעת לסיבוכים, אבל לא מפחדת מהם היות ו: א. אני סומכת על המנתחים ב. המוקד שלי קטן והמעי שלי ברוך השם בריא. אני לא נכנסת לניתוח חלילה עם חסימת מעי או מחלה דלקתית של המעי.... ואפילו שמדובר במשהו רדיקלי, רציתי להפטר ממנו על מנת שאוכל להתקדם הלאה ולפתור את השאר. דיכוי כאמור לא רציתי, בין היתר כי בעבר לקחתי גלולות שנים רבות, וברגע שהפסקתי סבלתי ממחזור לא סדיר, אקנה בפנים שלקח לו שנה להעלם ועוד תופעות דומות.אני בת 35 ומתישהו בשנה הקרובה מתכננת לעבוד על הריון, בין אם לבד ובין עם בן זוג במידה וימצא כזה.... אני לא רוצה לבלבל את הגוף שלי עם הורמונים.... בין היתר הייתי עד עכשיו בעד ניתוח, היות וחשבתי שבנוכחות מוקד שאני יודעת שהוא מפריע וכואב, מי בכלל מסוגל להנות ביחסי מין??? רק המחשבה על קיומו מטרידה אותי מאד..... ודרך אגב, מאז הניתוח, דווקא יש לי מדי פעם כאבים בווסת ובביוץ, מה שלא היה לפני. אומנם כאבים קלים, לרוב לא מצריכים אפילו משכך כאבים, אבל זו תופעה שהייתה זרה לי. בקיצור (או שלא כל כך בקיצור.....) הרופא שלי הוא ד"ר שיינמן שהציע שאגיע לחוות דעת של סוריאנו על הניתוח. היות וסוריאנו הוא מננהל המרפאה בתה"ש היה לו חשוב שיהיה מעורב. ד"ר סוריאנו בדק אותי, או לדבריו ניסה לבדוק אותי, אבל מאד הכאיב לי.... לדבריו הוא לא הצליח לבדוק אותי כמו שצריך ולא הצליח בכלל למשש את המוקד. הוא אמר שהבדיקה חסרת ערך בעיניו. עוד הוא הוסיף, שלאור מה שאני אומרת, הניתוח שעשיתי היה מיותר לחלוטין כי הוא לא שיפר בכלל את איכות חיי אלא רק החמיר אותה.מהדברים שלו עלה הרושם שהוא בכלל לא בטוח שמה שיש לי זה אנדו (למרות שד"ר שיינמן כן בטוח בכך....) והוא בטח לא חושב שאני צריכה לעשות ניתוח. הוא אומר שממילא יש לי המון בעיות נוספות והנסיון אצלי מראה שזה לא ישפר כלום. הוא אמר שיש טיפולים אלטרנטיביים לבעיות שלי ושכדאי לי לנסות דיכוי לראות אם זה עוזר. כי אם לא, בכלל אין מה לדבר על ניתוח. אני יצאתי מבולבלת ומיואשת. פשוט חסרת אונים. אני סובלת 15 שנה. נכון, סובלת מבעיות שונות, אבל לרובן אין פתרון חד משמעי ויעיל כל כך. לעומת זאת אני לא מבינה, אם אפשר לנתח למה לא? הסיבה שפעם קודמת זה לא עזר, היא העובדה שלא הורידו את כל המוקד כי לא התכוננו בהתאם (ולא, אין לי שום תלונות, יש דברים שאי אפשר לצפות מראש....). אני גם לא מבינה את הקטע של הדיכוי- גם אם זה יקטין או יעלים את המוקד, רוב הסיכויים שברגע שאפסיק זה יחזור.... וכל עוד המוקד קיים ודבוק גם למעי וגם לנרתיק, נשמע לי הגיוני שגם תחת דיכוי יהיה כאב ביחסי מין.... אז אני ממש לא מבינה את הקטע. ועוד אחרי שקראתי את כל תופעות הלוואי של התרופות האלה, חשכו עיני (או ליתר דיוק אוזני, ותודה זוזו על ההקראה..........). וכן, אני יודעת שלא כל אחת סובלת מכל התופעות, אבל רק המחשבה על זה די מצמררת אותי. אני מרגישה שאני סובלת כל כך ושסוריאנו לא מבין אותי. הרגשתי כל כך מטומטמת אחרי השיחה איתו.... זהו, אני מתוסכלת. אשמח לשאוב קצת עידוד מכן חברותיי לסיוט המתמשך...... שמחתי לפרוק קצת "מטען", מצטערת שיצא לי ארוך אבל היה לי חשוב להתבטא........ בתקווה לקום מחר בבוקר מעודדת יותר ובברכת צום מועיל למי שצמה.....
