עצובה כ"כ

עצובה כ"כ../images/Emo10.gif

כל כך רע לי.... אני עצובה..מרגישה ריקנות..מועקות על הלב..חוסר יכולת לשלוט במצב.. מרגישה בודדה..למרות שיש המון אנשים שאוהבים אותי.. אני עצובה כי אין לי אמא. בגיל 11 התייתמתי ממנה.ומאז..נשאר חור ענק..עצום... מרגישה שהחיים שלי לא שווים.שתמיד אני צוחקת עם כולם ואז הולכת הביתה ויושבת במיטה ובוכה..ומתייסרת,כי הרי אף אחד לא מבין אותי..וגם לא יבין בחיים. ועכשיו..קצת רזיתי..כי אין לי תיאבון..ואני לא עושה את זה בכוונה..פשוט אני מרגישה שתקוע לי משהו בגרון ואני לא יכולה להכניס כלום לפה.. וכששואלים..אני אומרת שזה סתם מהחום..שהתאבון קצת הלך.. ואני מרגישה רע עם זה שאני צוחקת והולכת לים ורואה סרטים עם חברים. מרגישה רעעעע,כי אני כאן והיא שם.בעולם שלה. אז נכון שאומרים שהיא תשמח אם יהיה לי טוב..אבל אני לא מרגישה ככה כל מה שאני רוצה זה להתייחד איתה..ולא להיות כאן.להעלם. אני לא אפגע בעצמי באופן מכוון..אבל אני מודה שלא פעם אני מיחלת למותי.אני עושה לעצמי שטיפות מוח..שיש לי חיים טובים,משפחה שאוהבת אותי,אבא טוב ,בית,וחדר לישון בו. אבל הנה..אני שוב קורסת.והפעם זה חזק..חזק ממני.. רוצה אותה כאן לידי,להרגיש את היד המלטפת שלה,להריח אותה,לטעום מהמאכלים שלה..אבל זה רק חלום.חלום שלא יתגשם. אף אחד לא מבין מה יש לי.אני יודעת שהחברים שלי,שבאמתתת אוהבים אותי מכל הלב,יודעים שיש אצלי משהו מוזר קצת.אבל לדעתי הם לא יודעים על מה לשים את האצבע..ואני כמובן.שלא יכולה לדבר איתם על זה,הם הרי לא יבינו..דההה.. אז הנה אני יושבת בחדרי ובוכה..(מה חדש?..)... ואולי אני לא כזאת חזקה כמו שחושבים.. אני בעצם סתם ילדה חלשה שלא יכולה להתמודד עם כלום..ואולי אני באמת לא צריכה להיות כאן..אלא במקום אחר .איתה. סליחה..אני לא אוהבת לדבר על הצער שלי אבל כנראה שהוא עמוק מדיי ואולי אני כן צריכה תמיכה
 

מיקימק

New member
אני מבינה אותך

למרות שאיבדתי אמא "רק" בגיל 30 אני כל כך מזדהה עם דבריך, כי אין אדם בעולם שיהיה כמו אמא. במיוחד עכשיו כשאני אמא אני יכולה להבין את זה. וגם אני כמוך מראה הרבה שמחה וחיוניות כלפי חוץ אבל בפנים אני מאוד עצובה. אין מה שיכול להקל על הכאב העצום, אבל אני חושבת שאת חייבת לתת משקל גדול יותר לכל הדברים הטובים שיש לך בחיים, ואני בטוחה שיש לך, את אפילו מציינת את כל האנשים המקסימים שמקיפים אותך. ואל תשכחי שעד עכשיו התמודדת עם הדברים. אני מבינה אותך, כי יש את התקופות של הדאון הזה, שהכל נראה רע ושחור, אבל חייבות להיות תקופות של שמחה ואושר, באמת...כינעדיין יש דברים יפים בחיים האלו. תהיי חזקה..
 

meshi4

New member
את חזקה.

תמשיכי ותתמקדי בכל החיובי שקיים."חיים טובים,משפחה אוהבת,אבא טוב" וכו'. אינך צריכה להתייסר כשאת מבלה.תהני בלב שלם. ואל תתני לעצב להשתלט עלייך.זה הרסני.תמשיכי עם הפעילויות שעושות לך טוב על הנשמה. זאת עבודה עצמית יומיומית.לחשוב בצורה חיובית ולהרחיק מחשבות שליליות. מאחלת לך חיים של שמחה. תהיי חזקה
 

osnatii

New member
כקראתי את מכתביך לרגע קט חשבתי....

לרגע קט חשבתי שזו אני רשמתי את הדברים האלו. חמודה שלי , ילדה מתוקה, אני כל כך מזדהה ומבינה את מה שאת מרגישה . אני גם הייתי שם שאני רושמת הייתי אני בעצם מתכוונת שהייתי מהבחינה שחשבתי גם ככה שאני לא צריכה להיות בעולם הזה שאני בעצם צריכה למות להיות עם אבא שלי . ושאף אחד לא מבין אותי והייתי כל כך בתוך הכאב שלא ראיתי מה יש מסביבי או יותר נכון מה יש בתוכי. זה תהליך לא קל להגיד לכאב שבתוכינו דיי אני לא רוצה להרגיש ככה ולחשוב ככה , שלילי כמובן. אני רוצה נשמה שתדעי שכל פעם שמשהו יציק לך אני אשמח לעזור לך ולהקשיב ולהניק חום ואהבה את צריכה למצוא את החוזק שלך ולתת לו לצאת החוצאה לא לחולשה שתבוא איתך , זה לא קל לעשות את זה אבל אני מבטיחה לך שברגע שזה יקרה לא תיהיה מאושרת ממך . אני מבינה שאת אומרת שאת מרגישה רע בכך שאת צוחקת , אין לך עם מה להרגיש רע מותר לך לצחוק ואפילו גם אמא רוצה . אבל אנחנו שנשארנו פה קשה לנו להמשיך ולדעת שאין מישהו שהמשיך איתנו פה. אני אספר לך משהו פעם שהייתי חושבת על אבא הייתי בוכה מאוד רק בוכה היום שנתיים אחרי שאני חושבת עליו אני מחייכת חיוך ענק למדתי שהבכי לא שווה שאני צריכה לזכור הכל והכל והבכי רק מטשטש את התמונה שאני כל כך רוצה לראות , התמונה שבראשי , החיוכים , הצחוקים והחיבוקים וכל מה שהזיכרון מביא עימו. מתוקה שלי תאמת אני לא יודעת לאיזה פואנטה רציתי להגיע אך, דבר אחד אומר שאני איתך ואשמח להקשיב ולעזור בכל מהש אפשר ותהיי חזקה יש פה הרבה אנשים שאוהבים ותומכים בך ואני אחד מהם. שלך באהבה אסנת
 
תודה מתוקה!!!

כיף לשמוע את המילים החמות!!!!! אני אשמח לשוחח איתך שיהיה יום אהבה שמח ושבוע טוב
 

באפלה

New member
חור רציני

זה חור רציני שכנראה צריך ללמוד לחיות איתוץ הנה אני כבר שומעת את עצמי מדקלמת משפטים שאומרים לי.. אבל האמת שמי כמוך יודעת שאין מילים לנחם מותק. אולי בזה שתנוח נשמתה בגן עדן, אמן! ובזה שזה שאת מודעת לכאב ומדברת עליו או כותבת זה עדיף.. הכי עדיף שלא היה אבל.. נראה שאת מבינה אותי בכל מצב, מה שעוזר לי ברגעים קשים במיוחד..זה להתאמץ בכל הכח לחשוב איך יכול להיות קצת יותר טוב, אני מודה שלפעמים קשה לראות שם כלום אבל אני מנסה, מזמינה אותך גם. שלי
 
למעלה