עמיתה פיתה
New member
עצובה כ"כ../images/Emo10.gif
כל כך רע לי.... אני עצובה..מרגישה ריקנות..מועקות על הלב..חוסר יכולת לשלוט במצב.. מרגישה בודדה..למרות שיש המון אנשים שאוהבים אותי.. אני עצובה כי אין לי אמא. בגיל 11 התייתמתי ממנה.ומאז..נשאר חור ענק..עצום... מרגישה שהחיים שלי לא שווים.שתמיד אני צוחקת עם כולם ואז הולכת הביתה ויושבת במיטה ובוכה..ומתייסרת,כי הרי אף אחד לא מבין אותי..וגם לא יבין בחיים. ועכשיו..קצת רזיתי..כי אין לי תיאבון..ואני לא עושה את זה בכוונה..פשוט אני מרגישה שתקוע לי משהו בגרון ואני לא יכולה להכניס כלום לפה.. וכששואלים..אני אומרת שזה סתם מהחום..שהתאבון קצת הלך.. ואני מרגישה רע עם זה שאני צוחקת והולכת לים ורואה סרטים עם חברים. מרגישה רעעעע,כי אני כאן והיא שם.בעולם שלה. אז נכון שאומרים שהיא תשמח אם יהיה לי טוב..אבל אני לא מרגישה ככה כל מה שאני רוצה זה להתייחד איתה..ולא להיות כאן.להעלם. אני לא אפגע בעצמי באופן מכוון..אבל אני מודה שלא פעם אני מיחלת למותי.אני עושה לעצמי שטיפות מוח..שיש לי חיים טובים,משפחה שאוהבת אותי,אבא טוב ,בית,וחדר לישון בו. אבל הנה..אני שוב קורסת.והפעם זה חזק..חזק ממני.. רוצה אותה כאן לידי,להרגיש את היד המלטפת שלה,להריח אותה,לטעום מהמאכלים שלה..אבל זה רק חלום.חלום שלא יתגשם. אף אחד לא מבין מה יש לי.אני יודעת שהחברים שלי,שבאמתתת אוהבים אותי מכל הלב,יודעים שיש אצלי משהו מוזר קצת.אבל לדעתי הם לא יודעים על מה לשים את האצבע..ואני כמובן.שלא יכולה לדבר איתם על זה,הם הרי לא יבינו..דההה.. אז הנה אני יושבת בחדרי ובוכה..(מה חדש?..)... ואולי אני לא כזאת חזקה כמו שחושבים.. אני בעצם סתם ילדה חלשה שלא יכולה להתמודד עם כלום..ואולי אני באמת לא צריכה להיות כאן..אלא במקום אחר .איתה. סליחה..אני לא אוהבת לדבר על הצער שלי אבל כנראה שהוא עמוק מדיי ואולי אני כן צריכה תמיכה
כל כך רע לי.... אני עצובה..מרגישה ריקנות..מועקות על הלב..חוסר יכולת לשלוט במצב.. מרגישה בודדה..למרות שיש המון אנשים שאוהבים אותי.. אני עצובה כי אין לי אמא. בגיל 11 התייתמתי ממנה.ומאז..נשאר חור ענק..עצום... מרגישה שהחיים שלי לא שווים.שתמיד אני צוחקת עם כולם ואז הולכת הביתה ויושבת במיטה ובוכה..ומתייסרת,כי הרי אף אחד לא מבין אותי..וגם לא יבין בחיים. ועכשיו..קצת רזיתי..כי אין לי תיאבון..ואני לא עושה את זה בכוונה..פשוט אני מרגישה שתקוע לי משהו בגרון ואני לא יכולה להכניס כלום לפה.. וכששואלים..אני אומרת שזה סתם מהחום..שהתאבון קצת הלך.. ואני מרגישה רע עם זה שאני צוחקת והולכת לים ורואה סרטים עם חברים. מרגישה רעעעע,כי אני כאן והיא שם.בעולם שלה. אז נכון שאומרים שהיא תשמח אם יהיה לי טוב..אבל אני לא מרגישה ככה כל מה שאני רוצה זה להתייחד איתה..ולא להיות כאן.להעלם. אני לא אפגע בעצמי באופן מכוון..אבל אני מודה שלא פעם אני מיחלת למותי.אני עושה לעצמי שטיפות מוח..שיש לי חיים טובים,משפחה שאוהבת אותי,אבא טוב ,בית,וחדר לישון בו. אבל הנה..אני שוב קורסת.והפעם זה חזק..חזק ממני.. רוצה אותה כאן לידי,להרגיש את היד המלטפת שלה,להריח אותה,לטעום מהמאכלים שלה..אבל זה רק חלום.חלום שלא יתגשם. אף אחד לא מבין מה יש לי.אני יודעת שהחברים שלי,שבאמתתת אוהבים אותי מכל הלב,יודעים שיש אצלי משהו מוזר קצת.אבל לדעתי הם לא יודעים על מה לשים את האצבע..ואני כמובן.שלא יכולה לדבר איתם על זה,הם הרי לא יבינו..דההה.. אז הנה אני יושבת בחדרי ובוכה..(מה חדש?..)... ואולי אני לא כזאת חזקה כמו שחושבים.. אני בעצם סתם ילדה חלשה שלא יכולה להתמודד עם כלום..ואולי אני באמת לא צריכה להיות כאן..אלא במקום אחר .איתה. סליחה..אני לא אוהבת לדבר על הצער שלי אבל כנראה שהוא עמוק מדיי ואולי אני כן צריכה תמיכה