עצובה כל הזמן

[rif125]

עצובה כל הזמן

אתמול מלאו לי 44, כולם שאלו איך חגגת, אבל לא חגגתי, יש לי מין מחשבה אובססיבית בראש שאומרת על כל דבר את המשפט "בשביל מה", אולי קצת רקע, אימי נפטרה יום לאחר יום הולדת 17 שלי, כלומר היום לפני 27 שנה, ומאז אני חיה בהישרדות קיומית, כל דבר משיגה בכוחות עצמי, אני נשואה , אמא לשלושה ילדים מתבגרים טובים, יש לי קריירה , בית, בעל אפילו בעלי חיים אבל בעצם אין לי כלום, בפנים אני מרגישה רייקנות, שום דבר לא מצליח להביא אותי לשמוח, מינו אותי למנהלת במקום עבודתי ולא קפצתי עד השמים, עשו לי יום הולדת 40 לפני 4 שנים ורק רציתי שילכו כולם, אני לא מארחת אנשים אני לא יוצאת, אני לא נמצאת בשום חוג חברתי או עושה משהו מעניין בשביל עצמי, מה עושים, האם כדורים פותרים

 

[Shazi]

כן, הם יכולים לעזור

אם תפני לפסיכיאטר שירשום לך כדורים נגד דיכאון, יש סיכוי שלאחר זמן מה תתחילי להרגיש יותר טוב, ותחושת ה"ריקנות" תיעלם. הטיפול האופטימלי הוא טיפול משולב- תרופתי ופסיכולוגי. חוץ מזה, מתי התחלת להרגיש כך? כי נשמע שדווקא עשית הרבה בשביל עצמך במהלך חייך. האם הפסקת בשלב מסויים בגלל התחושות האלה?

 

[יעל ניסן]

התשובה היא

כן ולא. הם כן מפחיתים מעט בתחושת העצב אבל לא ממלאים אדם בתוכן. את זה עליו לקום ולעשות לעצמו. מצד שני, את חיה חיים מלאים זה לא שאין תוכן. יש, אבל את לא מעריכה אותו. כאילו כל מה שיש לך לא שווה, לא חשוב, חסר משמעות. את זה, אפשר ללמוד לשנות.

 

[rif125]

איך לומדים להכניס תוכן לחיים

את בדיוק תיארת את מה שאני מרגישה, נכון בדיעבד למסתכל מבחוץ חיי הם מלאי תוכן ומספקים אך אני לא מעריכה כלום, כל מתנה שקונים לי אין לי מה לעשות איתה אין לי תחביבים שמעניינים אותי, מכון כושר החזיק בדיוק שנה וזהו נגמר לי, דיאטה החזיקה 3 חודשים ונגמר לי מזה, אפילו הקידום בעבודה לא מלהיב אותי, מה עושים?

 

[יעל ניסן]

מתחילים טיפול

כשברור לך שזו מטרתך ועליה את עובדת עם המטפל/ת שלך. הרבה פעמים משבר ערכים נראה כמו דיכאון. הספר "אדם מחפש משמעות" מוכר לך?

 

[rif125]

הגדרת מטרות

אין לי מטרות, אין לי שאיפות, לא בא לי לחפש מטפלת שתעבוד איתי, אני לא מתכננת מעבר לרבע שעה קדימה,

 

[יעל ניסן]

המטרה היא

ללמוד להעריך את הדברים בחייך ומסביבך.

 

[גרא.]

rifi25,גיל 44,בערך מחצית החיים

(לפי תוחלת החיים הממוצעת שלן נשים),שמשמעותו כדור שלם של עשייה מאחורייך,ודור שלם לפנייך,בגיל הזה,לא מעט נשים ,מרגישות בדומה,במיוחד שיש להן עוד כמה שנות פוריות,לפני גיל הבלות,וכתוצאה פונות לכיוון של קריירה שנייה.לאו דווקא פתוח תחביב שבמילא אין לך.אלא התנסות בכיוון מקצועי אחר לחלוטין מזה בו את עוסקת עד כה.בהרבה מקרים,אנשים/נשים לא מודעים לעוצמת היצרתיות והיכולת להתחיל לעסוק ולהתמקד במשהוא חדש.ואז אפשר או לנסות,ולהתנסות בשינוי,או אפילו ללכת לייעוץ לבחירת קריירה שנייה.נכון שהוצעו לך טיפולים כלשהם,כוללל טיפול תרופתי בדכאון,אבל טיפול לא מכניס תוכן לחיים ולא משמעות,אלא רק מדכא את הסימפטומים השליליים שאת חשה.יש כל כך הרבה דיבורים על נשים במצבך שפנו לקרירה שנייה ועשו חיל, כדאי גם לך לחשוב לפחות על האפשרות הזו.

 

[rif125]

החלפת מקום עבודה

אני עובדת בעבודה שרוב חיי שאפתי להגיע אליה, ושיניתי מספיק עבודות בחיי עד שהגעתי אל הנחלה כמו שאומרים, פשוט לא טוב לי נפשית, אני לא שמחה, אם יציעו לי בונוס עכשיו בעבודה לנסוע לסופשבוע לחו"ל אגיד לא תודה, אם יגידו לי בואי לסופשבוע בארץ לאיזה מקום אגיד לא תודה , עזבו אותי, לא כייף להיות לידי, אני לא בן אדם שמח, אני מנהלת מעולה בתפקידי ועובדיי יעידו על כך אך בפנים אני בנאדם מת

 

[גרא.]

rifi25,הכוונה לאו דווקא החלפת מקום עבודה,

למרות שלדברייך כבר מיצית את עצמך,ואולי גם סחטת את עצמך במקום העבודה הנוכחי,עד תום.דברי כייוונו לפתוח קריירה חדשה,שבה את תוכלי לממש רעיונות,פנטזיות,וחלומות אפילו מימי נעורייך.לא מעט מהנשים במצבך,פותחות ומפתחות עסק עצמאי,גם אם הוא לא רווחי במיוחד.מה שלא העזתי לכתוב,כי זה לא מתאים על פניו לייעוץ פסיכולוגי,אבל יש נשים שפותרות את השעמום,וחוסר ההגשמה העצמית,בכיוון של התחלת פרשת אהבה צדדית.לא שאני מציע לך לעשות את זה,אבל כשזה קורה,יש משמעות חדשה לחיים.

 

[נ ש מ א מ י]

כנראה שלא מבינים אותך פה

אני קוראת מה שריף כותבת ומהדברים שלה אתם כאילו מדברים עם בן אדם מת, אז מה אתם מציעים לה לחפש מאהב, למצוא בעצמה תחביבים שבעבר עניינו אותה ולנסות לפתח אותם זה לא מעניין א ותה, אתם חושבים שהיא לא יודעת את כל התשובות האלו בעצמה אבל היא לא חושבת שזה יפתור לה את הבעיה, היא לא משועממת היא בודדה , יש לה כנראה עומס יתר של אחריות בחייה, וכנראה נמאס לה לעזור לכולם ולעשות למען משפחתה וילדיה היא רוצה שמישהו ידאג לה, לאבד אמא בגיל 17 זה לא דבר פשוט, אף אדם לא בעל ולא ילדים ולא חברות יבין אותך כמו אמא שלך, אני חושבת שעד עכשיו היא הדחיקה הכל כי החיים גרמו לה לזה ועכשיו אני חושבת שהכל יוצא החוצה, ריף לפי דעתי אם כדור יכול לגרום לך להיות שמחה לכי על זה

 

[גרא.]

נ ש מ א ט י,לא בטוח מי לא מבין מה.ובכל מקרה,

התאור שלה לשיטתך,הוא כיצד את תופסת את מצבה,לאו דווקא כיצד היא מרגישה.טיפול תרופתי אינו מכוון לשמח לבב אנוש,אלא להפחית השפעתם של סמפטומים מכאיבים.פתרון,מלבד בריחה מהמציאות,זה לא יהיה.

 

[אילייעוץפילוסופי]

לעיתים רק כדורים יכולים לעזור

לדכאון יש הרבה פעמים סיבות הורמונליות, פיזיות. כדורים יכולים לעזור כך שבצורה שנראית פלאית אתה מתעורר ליום חדש עם מצב רוח טוב מלא מוטיבציה ועזוז קשה לנו להאמין שלריקנות שהוא רגש כה אקסיסטנציאלי שכביכול מגלה לנו סודות על חוסר הטעם שיש בחיים הוא תוצר של גורמים פיזיולוגים. אבל באופן פשטני (כלומר באופן שלא נכנס למשמעות של תחושת הריקנות) ומנקודת ראות פרקטית זה נכון. קשה להתייחס להרגשה כזאת כאל כאב ראש אך כך לעיתים צריך להתייחס אליה. את צריכה לאסוף את עצמך וללכת לרופא משפחה ומשם אולי לפסיכיאטר. היי שמחה בקרוב איל

 

[Bakbook1]

לדעתי הלא מיומנת שווה לך לנסות דבר כזה...

אני לא מתווכח איתך על העובדה, שכרגע בתקופה הנוכחית של החיים את לא רוצה כלום ולא מעוניינת בכלום אבל אין זה אומר שלא תרצי בעתיד!. הראיה וההסתכלות הזו על החיים, נובעות מהדכאון שאת שרויה בו. אני יודע, שזה מאוד קשה אבל את צריכה לנסות לשבור את השגרה "המשעממת" שלך, לדבריך. את יכולה לנסות לפתח תחביבים חדשים: צילום למשל (באמת שלא חסר) נסי לעשות כמה שיותר דברים לא שגרתיים שלא הורגלת אליהם. בהתחלה, סביר להניח שלא תרצי כלום ולא תהיי מעוניינת להמשיך בדברים האלה. אבל לאט לאט, יכנס לך הרצון והתשוקה הזו.

 

[רוניתה23]

נולדת מצליחנית, בזכותך, יש לך הכל בחיים

הכל בא לך בקלות ואת מקבלת את זה כמובן מאליו, התרגלת לחיים טובים, הכל זורם כנהר שליו, מונוטוני, ולכן חסרה לך הסערה, הגלים שיביאו לך אדרנלין. תודי כל יום לאל שבירך אותך בכל, ראי את חייך בזוית אחרת ממה שראית עד כה, פתחי עינייך וראי באיזה מזל טוב זכית (חוץ מאמך ז"ל שנלקחה ממך בטרם עת, מאמינה ב"מכתוב") מצאי תעסוקה שתסעיר אותך, תרגש ותוציא אותך מהמסלול הרגוע (שכולם היו מייחלים לעצמם) וקדימה!!! לחזור לחיים כי הם קצרים!!! זו דעתי ועוד דבר, תרצי או לא, את מקרינה לילדייך ולסביבה שלך את מה שאת חשה, ריקנות, חוסר חיים, אדישות, מתאים לך להיות כזו?

 

[rif125]

נתתם לי תשובות שאולי גזורות מספר

כל התשובות שקיבלתי פה היו מונטוניות, מי קבע שנולדתי מצליחנית, מאיפה החלטת את זה, אם בן אדם עובד, נשוי ויש לו ילדים אז הוא נקרא בן אדם מצליחן כל התשובות שקיבלתי פה כאילו נלקחו מספר הדרכה, אין בכם שום רגש, אני אומרת לכם שקשה לי להרגיש שמחה, שקשה לי לחשוב ולחפש משהו שישמח אותי, אז מה אתם מציעים? לכי תחפשי מאהב, לכי תלמדי משהו תעברי מקום עבודה, אתם מתייחסים רק לדברים חומרנים ומעשיים ומה עם הנפש,, עצוב לי,אני מדגישה ע צ ו ב ל י

 

[גרא.]

rifi26,את מתפרצת לדלת פתוחה,ויורה לעצמך ברגל.

כאילו ציפית לתגובת מטה הקסמים של אותה פיה ביער.אנשים ציינו מספר כיוונים,כולל טיפול פסיכולוגי,כולל התעמקות בספרו של ויקטור פרנקל,"אדם מחפש משמעות",ועוד רעיונות,המתבקשים בדרך כלל במצבים כאלה.שום דבר לא לרוחך,וזה אמנם לגטימי.אבל לא הוגן.באותו הקשר,רציתי להביא ספור קצר שמחברו אלמוני, המספר על אדם שהיה לו הכל אבל הוא השתעמם,והציע המון כסף למי שיגרום לו עניין במשהוא.הגיע אדם לשיחה,ובקש ממנו לאשר לו לעשות כל מה שאפשר בכדי שהעניין בחייו ישוב,האיש העשיר הסכים.הוא הורדם,ורגלו נקטעה מהברך מטה.כשהתעורר,גלה את שנעשה וצעק,מה עשית לי? למה? התשובה שקבל..עכשיו יהיה לך שוב למה לעשות עם עצמך...אין פתרון של "זבנג וגמרנו",את יכולה לעשות דברים עם עצמך,בכדי לשנות את המצב ולהשתנות.אחרת,הוא שהיה,הוא שיהיה.

 

[מיוט]

גרא מותר לי רגע להצטרף...?

אין לי זכות לדבר בשמה של ריפי אבל יכול להיות שהיא מרגישה שאולי לא קלטו את כיוון העזרה שהיא מעונינת לקבל פה. הרבה פעמים אנשים רוצים לעזור ונותנים עצות והתחושה שלי היא שריפי לא זקוקה לרעיונות מה לעשות כדי לצאת מהלופ כי היא ניסתה את כיוון העשיה- אבל לפעמים העשייה לא ממלאת באמת כשיש ריקנות כ"כ גדולה. נכון שהיא מסיחה את הדעת מהכאב- והיום גם הסחת דעת נחשב ככלי טיפולי -אבל אולי כרגע 'הפתרון' ברמת הפורום הוא פשוט אמפטיה והבנה אנושית וזה אולי יותר פשוט מכל הפתרונות. זו נטיה כזו שיש בפורומים להמליץ לאנשים 'לעשות ככה' 'ללכת לשם' והרבה פעמים זה נורא מציף ולא מצליח לגעת- כי כאילו יש תחושה שאנשים שגולשים בפורומים כאלה כבר מצויידים בהבנות שמועברות מיד ליד ובאמת לפעמים חוזרות על עצמן- כשהן לא תמיד מותאמות לפונה המסוים, ואז תסכול וכעס שנוצר בקרב המייעצים וסימון האדם ככפוי טובה כשמובעת אכזבה ממנו. אני מצטערת שאני נשמעת ככה, מנסה לעזור אבל אולי גם אני לא הצלחתי...

 

[גרא.]

מיוט,אני חייב להדגיש,הי הפורום הזה,אינו לא

פורום תמיכה,בדומה ל"תמיכה נפשית למבוגרים" של סה"ר,גם לא פורום טיפולי,שכן אי אפשר לטפל וירטואלית בפניות הזועקות לטיפול,וזה גם בגלל האופי הפומבי של הפורום.לעיתים,אין הלימה בין ציפיות הפונה,לבין תגובות הגולשים,במקרה הזה,לא מעט תגובות,זו אינה סיבה להתגולל על אותם אנשים המנסים לעזור בדרכם הם,לאו דווקא עם רקע מקצועי.אי אפשר,ואת אולי הרגשת את זה בחלקו גם בפנייה שלך,אי אפשר לענות בדיוק לציפיות גולשים,ולכן יש מהם כאלה המתוסכלים,ובאיזה שהוא מקום מחזירים את התסכול למגרשם של המגיבים וזה מה שעשתה הג' המכובדת.באיזה שהוא מקום היא שכחה שהפורום אינו שדה הניהול שלה,והמגיבים אינם עובדים שלה או תחתיה,אלא אנשים רגישים,בזמנם הפנוי, מקדישים לה את כל תשומת הלב שהם יודעים ומסוגלים לתת. לכן לא מגיעה לאף אחד לקבל יריקה בפרצוף,באם הציפיות נכזבות.המגיבים השונים,ואני בתוכם,ניסינו,סהדי במרומים כי ניסינו לגעת בכל פינה אפשרית,לפחות הרוב.לא מגיע לנו תודה,אבל גם לא נזיפות.

 

[יעל ניסן]

עצב

כשמטפלים בעצב מטפלים בשלושה עד ארבעה מישורים בו זמנית המישור הפסיכולוגי הכולל התייחסות למניעים הרגשיים לתגובות, למערכות היחסים וכד' המישור הפיזי הכולל הורמונים, נוירוטרנסמיטרים, מעגלי שינה ערות, תזונה ופעילות גופנית המישור הקוגניטיבי הכולל התייחסות לתפיסות העולם שלך לדרך בה את מפרשת את האירועים בעולמך [מבחוץ] ואת רגשותייך את [מבפנים]. המישור רהביעי, הוא המישור הרוחני שמתייחס לאמונות שלך. אי אפשר לשבת פה לקרוא שתי פסקאות שכתבת על עצמך ובאמת לתפוס את כל המורכבות של חייך ולהתחיל לטפל בך בהתכתבות. אם את רוצה התייחסות רצינית לעצב שלך, תצטרכי ללכת לטיפול מסודר. פה תוכלי לקבל התייחסויות חלקיות, כל פעם למישור אחר, ללא אינטגרציה וללא קשר ייחודי למה שאת צריכה - כי עם כל הכבוד, אנחנו לא מכירים אותך. את עצובה. הבנו. גם הבנו שאת מרגישה ריקנות, סוג של מוות בפנים וששום דבר לא ממש מזיז לך... אולי חוץ מהעצב הזה מה את רוצה שיהיה? מה ציפית שנגיד לך? והכי חשוב: מה את מוכנה לעשות כדי שיהיה בחייך אחרת?