עצובה ומיואשת

[neta_k]

עצובה ומיואשת

התרופה לא עוזרת לי, לא ל OCD , לא להפרעות אכילה, לא לכפיתיות. נדמה שהכל תמיד יישאר ככה, אותו דבר.

 

[תואר חוזרת]

נטע יהיה טוב נשמה- לא להשבר מהר../images/Emo24.gif

מה אי יגיד ? אני בדיכאון מאותו יום שניסיתי להתאבד. אני במחשבות פחדים, חרדות, דכאונות. את יכולה לה תנחם לפחות התחלת טיפול אני ביקשתי תור נתנו לי רק לעוד חודש לכל המוקדם מה אני יגיד נטע ?אני בלי אוכל כבר 9 ימים רק מנה חמה אכלת י אתמול והקאתי אותה, אין לי מצב רוח אני בדיכאון חזק הפעם. אין לי כוח ללכת אפילו אני נשברת אל תיפלי איתי בייחד תעשי לי טובה, לא להתייאש מהר. תרופה לא עוזרת ביום אחד צריםך לפחות שבועיים עד שהדם והגוף מקבל אותה, הגוף שלנו זה לא רובוט- ה ו אמור לקלטו את התרופה ורק אחר כך להשפיע כמו שאת קוראת ורק אח"כ מבינה ככה זה הולך חיבוקים וחיזוקים למרות שאני בעצמי שבר כלי.ההורים שלי בוכים לי פתאום. אני על הפרצוף תאמיני לי יותר קשה לי ממך, תתעודדי כי תמיד את תיזכרי את לא לבד נטע- אבל לעולם לא לבד כולנו איתך אפילו מי שלא מגיב אני יו דעת תאת זה מנסיון אישי כולם כולם איתך , ואם את צריכה משהו אישי או בקשה שתעזור לך כתבי לאי מייל שלי ואני ברצון יעזור לך. אני במצב הרבה יותר גרוע תתחילי להתנחם נשמה! ביי חיבוקקקקקקקקקקקי ענק- אוהבת מיקי

 

[.אחת]

אהלן מיקי, או שתאכלי, או אם את

לא יכולה, גשי למיון בבית חולים וספרי שלא אכלת תשעה ימים. פעם הכרתי מישהו שהסתבר שלא אכל מספר ימים. הוא התמוטט ובסוף אחרי שאושפז בבית חולים אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. אשפוז בהחלט יכול להוות פתרון לכל מיני בעיות, אבל אם זו הבחירה שלך, לא עדיף לגשת על הרגלים למיון ולא על אלונקה? אם זו לא הבחירה שלך, את חייבת לחזור לאט לאט לאכול. אחת

 

[תואר חוזרת]

אחת- אני מחר ילך אולי עם אמא שלי ../images/Emo53.gif

אני יודעת שאני צריכה טיפול למה הרופא הזה לא מקבל אותי עכשיו אני חייבת אותו ,אבל אמא שלי אמרה שאם אני מסכימה מחר ללכת איתה לרמב"ם דרך מיון כן אקבל טיפול לחות במרפאות חוץ, אני בוכה כי מחאני לבד כזה ואמא שלי בכתה היום בתוך הדמעות שלה אני ראית יאת הכאב שלה ועכשיו אני פתאום בוכה ומעריכה , זה לא שלא הערכתי אותם את ההורים שפוט שי לי כעס על הילדות כעס עצום!!!!!!! מה אנ ייעשה מחר? אם יציע ולי אשפוז בבי"ח מסוים שאני קר מהש םשלו פוחדת ??? רק שלא יגידו לי לשם. אב לאמא שלי אמרה לי שאין לי מה לדאוג שהיא מאחוריי ונתנה לי גיבוי שאני יסמוך עלי ה שאשפוז זה רק יהיה ברמב"ם ולא שום מקום אחר ואמא שלי לא תשקר לי הפעם הזו. אין לי כוח לכתוב ללכת לרחוץ את היידםי אפיל ורק לשתות אין לי כוח, אבל יש לי די תה שכבר התקרר ואני ככה שותה אותו ומעשנת עוד ועוד סיגריות, והנםפש שלי צועקת, עכשי וי שלי חרדה ואני פוחדת לנגוע בקלונקס כי מאז שנטלתי כל כך הרבה אז אני פוחדת לא יודעת למה, ויש לי עכשיו ממש חרדה איומה. י שלי שאלה אני אמורה לשיר ולהתנדב עם ילדים חולים עוד שבועיים וחצי בערך ואני לא מוכנה לוותר על זה, אז אם אהייה מאושפזת אני יוכל להשתחרר ליום אחד שלם קר בשביל ההופעה הזו? כי אחלם אני לא יעלה לילדים האל וחיוך כמ ו ש נדברתי לעצמי בלב והבטחתי רק לעצמי זה ישבור אותי. ממתינה לתשובה תראי מה שכתבתי למוטרדת ואת תביני באיזו חרדה איומה אני . אוהבת כמו תמיד- אהבה מ הולה בפחדים איומיםמיקי

 

[.אחת]

אהלן נטע, אל יאוש.

ראשית, אפשר לקחת תרופות שונות, במינונים שונים ולפרקי זמן שונים ולכל זה יש השפעות שונות, אז זה שתרופה במינון מסוים על פרק זמן מסוים לא עזרה לך, לא אומר כלום לגבי שאר האפשרויות. בנוסף, לפעמים דווקא טיפול פסיכולוגי יעיל הוא זה שעוזר והתרופות לוקחות חלק משני. וטיפול פסיכולוגי עוד לא ניסית הרי. אחת

 

[mutredet]

נטע מתוקה!

גם אני הייתי כל כך מיואשת מההרגשה הגרועה, שציפיתי שהתרופות יפעילו מגע קסמים וישנו בי משהו מן הקצה אל הקצה. אבל חייבים סבלנות, וחייבים להפעיל מאמצים משלנו. ההפרעות שלנו הן הפרעות די קשות, שיש להן נטיה להשתקע : הפרעת אכילה, OCD , דיכאון, חרדות - אלה דברים רציניים שלרוב נמצאים שם כבר די הרבה זמן והספיקו להתבסס. נורא קשה פתאום לשנות הכל. יש דברים שצריך לקבל בינתיים עד שיהיה שינוי, שיהיה הדרגתי. אני כבר שנה עם התרופות אחרי 7 שנות אנורקסיה ויותר מ 14 שנות OCD . המצב שלי התחיל להשתפר בצורה משמעותית רק עכשיו, לאחר שהוספה לי תרופה נוספת, וגם השינוי הזה הוא מאוד הדרגתי וסביר להניח שלא כאן זה יגמר. נכונה לי עוד תקופה ארוכה של שינויים איטיים. אבל זה טוב, כי שינוי מהיר מאוד מבהיל. ויש גם טיפול נפשי שמעורב. עבור הפרעת האכילה אני ממליצה ללכת לטיפול מיוחד להפרעות אכילה, כי זה נושא בפני עצמו שצריך לטפל בו באופן מיוחד. אם את צריכה עזרה , הפניות או המלצות - אני כאן. ובכלל אנחנו כולנו כאן איתך, בחוויות דומות. אוהבת מאוד.