עצה
אני מעוניין לדעת האם יש מקום בתביעה למשרד הביטחון בהכרה לנכות בקשר למקרים מסויימים. המקרה הראשון הוא אדם, אשר תפקודו במשך שנותיו כילד וכנער היו תקינות, אך הוא תמיד התקשה ביצירת קשרים עם אנשים, תמיד נחשב לחריג, ול"מוזר". כנער החל להשתמש בסמים באופן קבוע, כתלמיד תיכון (נשר מהלימודים), וכחיל. כילד וכנער לא הוחל במעקב פסיכיאטרי כלשהו, ובשלב זה לא פנה לטיפול מסוג זה. במהלך שירותו הצבאי התקשה להסתגל למערכת. כתוצאה מהשפעת הסמים התנהג באופן מוזר, עשה בעיות משמעת רבות, ואף ישב בכלא. בסופו של דבר התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ושוחרר מהצבא. לאחר שחרורו המשיך לצרוך סמים ולהתאשפז במחלקות פסיכיאטריות, ולקבל טיפול פסיכיאטרי ופסיכוטרפויטי. האם יש לאדם זה עילה לתביעה למשרד הביטחון? על מנת שיוכל להכיר בו כנכה ולממן את ההוצאות על הטיפולים? המקרה השני הוא קצת שונה. אדם אשר תפקודו במהלך שנותיו כילד וכנער היו תקינות, התקשה מעט ביצירת קשר עם אחרים, היה מעט "נחבא אל הכלים" ולא ממהר להיפתח. בנוסף לכך תמיד התקשה לתפקד במצבים "לא מוגדרים"-מצבי לחץ כלשהם. היה תלמיד טוב, וסיים את התיכון הבצטיינות. לא השתמש בסמים מעולם, והשתדל לחשוב תמיד קדימה. התאכזב מאד מהאופן בו מיין אותו הצבא ומצא את עצמו בתפקידים אשר חש שהם "לא לו" (כמו רבים וטובים). כתוצאה מכך כחצי שנה לפני גיוסו חש בדיכאון, היה חרד מאד לעתידו, והתנהג שלא כרגיל. בשלב זה פנה לפסיכולוג. בצבא החל בטיפול פסיכיאטרי, אך טיפול זה לא עזר, והוא עדיין התקשה מאד להסתגל למסגרת הצבאית. לבסוף שוחרר. המשיך במעקב פסיכיאטרי ופסיכוטרפוטי לאחר שיחרורו. האם יש לאדם זה עילה לתביעה למשרד הביטחון? על מנת שיממן את ההוצאות על הטיפולים והתרופות שמקבל?
אני מעוניין לדעת האם יש מקום בתביעה למשרד הביטחון בהכרה לנכות בקשר למקרים מסויימים. המקרה הראשון הוא אדם, אשר תפקודו במשך שנותיו כילד וכנער היו תקינות, אך הוא תמיד התקשה ביצירת קשרים עם אנשים, תמיד נחשב לחריג, ול"מוזר". כנער החל להשתמש בסמים באופן קבוע, כתלמיד תיכון (נשר מהלימודים), וכחיל. כילד וכנער לא הוחל במעקב פסיכיאטרי כלשהו, ובשלב זה לא פנה לטיפול מסוג זה. במהלך שירותו הצבאי התקשה להסתגל למערכת. כתוצאה מהשפעת הסמים התנהג באופן מוזר, עשה בעיות משמעת רבות, ואף ישב בכלא. בסופו של דבר התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ושוחרר מהצבא. לאחר שחרורו המשיך לצרוך סמים ולהתאשפז במחלקות פסיכיאטריות, ולקבל טיפול פסיכיאטרי ופסיכוטרפויטי. האם יש לאדם זה עילה לתביעה למשרד הביטחון? על מנת שיוכל להכיר בו כנכה ולממן את ההוצאות על הטיפולים? המקרה השני הוא קצת שונה. אדם אשר תפקודו במהלך שנותיו כילד וכנער היו תקינות, התקשה מעט ביצירת קשר עם אחרים, היה מעט "נחבא אל הכלים" ולא ממהר להיפתח. בנוסף לכך תמיד התקשה לתפקד במצבים "לא מוגדרים"-מצבי לחץ כלשהם. היה תלמיד טוב, וסיים את התיכון הבצטיינות. לא השתמש בסמים מעולם, והשתדל לחשוב תמיד קדימה. התאכזב מאד מהאופן בו מיין אותו הצבא ומצא את עצמו בתפקידים אשר חש שהם "לא לו" (כמו רבים וטובים). כתוצאה מכך כחצי שנה לפני גיוסו חש בדיכאון, היה חרד מאד לעתידו, והתנהג שלא כרגיל. בשלב זה פנה לפסיכולוג. בצבא החל בטיפול פסיכיאטרי, אך טיפול זה לא עזר, והוא עדיין התקשה מאד להסתגל למסגרת הצבאית. לבסוף שוחרר. המשיך במעקב פסיכיאטרי ופסיכוטרפוטי לאחר שיחרורו. האם יש לאדם זה עילה לתביעה למשרד הביטחון? על מנת שיממן את ההוצאות על הטיפולים והתרופות שמקבל?
