עצה........

[בל55]

עצה........

בוקר טוב. פעם ראשונה שלי פה..ורציתי לשמוע בעצתכם.... גרושה מזה 6 שנים 3 ילדים בן בן 16 בן בן 10 ובת בת 8 לגבי הבן האמצעי בן ה-10 ,בזמן האחרון (לאחר מעבר לבהיס חדש+שכונה חדשה) מראה חוסר שקט בכיתה ,די לא שקט מקבל הרבה הערות מהמורה(מה שלא אופייני לו) וגם בעקבות זוגיות חדשה שלי (8 חודשים) שמתי לב שעובר על הילד משהו... לקחתי אותו לטיפול רפלוקסולוגי ואחרי 3 טיפולים הילד מסרב בתוקף ללכת,ואחרי אבחון גרפולוגי יש לציין שעל הילד יש מעמסה גדולה הוא צובר בתוכו "תיק" ומסרב" להוציא החוצה:גם הרפלסולוג אמר שיש לו עוד הרבה להוציא וגם באבחון מצויין שלילד יש תחושה עצבות פנימית,מופנמות,דימוי עצמי נמוך(למרות שלא נראה כך,נטייה לעצבות פנימית.ובכמה שיחות שניסיתי לדבר איתו-תמיד התגובה שהוא לא יודע להסביר אם זה למה הוא מפריע בכיתה או למה הוא מתנהג בצורה מסוימת שלא הולמת אותו.יש לציין שהוא ילד מאוד רגיש יותר משאר אחיו. השאלה שלי איך ובאיזה צורה יהי אפשר להגיע אליו? מהו "הטיפול" העדיף? תודה מראש

 

[tenen]

מה עם פסיכולוג?

אתה יודע אחד שלמד הרבה שנים טובות בדיוק בשביל להגיד לך מה שאתה שואל במקום אחד שמנחש מה הילד רוצה לפי הכתב שלו?

 

[בל55]

עצה...

יש לציין שאת הבדיקה לגפולוג נעשתה די"בעורמה" כי הילד מסרב בכל תוקף לבדיקה כזו או אחרת וגם מסרב ללכת לפסיכולוג ההגעה לרפלקסולוג היתה במקרה וגם לאחר 3 ביקורים הוא נסוג,כאילו מפחד שיחדרו אליו.

 

[גרוש0פטימי]

מה בנוגע לנומרולוג ?

הם בד"כ יודעים הכי טוב. ברצינות? יש דבר שנקרא פסיכולוג ילדים. הם יודעים לדובב אפילו ילד שלא מוכן ללכת לטיפול... זו ההתמחות שלהם. והם ידעו "להגיע אליו" לדעתי שווה לנסות. ורפלקסולוגיה לא שולל כלל. זה מאוד נעים...

 

[n o g a1]

פסיכולוגיה וילדים

בכלל טיפול ריגשי... דעתי בעניין (דעה לא מקצועית בעליל)... התלבטתי לא פעם , עד כמה לנו כהורים יש מונופול על טיפול רגשי בילדים שלנו. הם נפרדים מאיתנו , למרות שלעיתים נראה לנו מאד בולט שהילד זקוק לתווך רגשי , אין לנו מונופול על עולם הרגשי שלהם או לחדירה לפרטיותם כבני אדם. אם ילד מסרב , יתכן שאיננו מוכן . זכותו לחיות בהכחשה. יתכן שהוא זקוק ליותר זמן ממה שנראה לנו. לעיתים הנזק הנגרם כתוצאה מטיפול רגשי גדול מהרווח , בעיקר אם אין מוכנות או ישנם מקרים שהמטפל אינו תואם ולא יודע כיצד לסגור את הדברים עפ"י התאמות לעולמו הרגשי של הילד. ישנן מסגרות המאפשרות לדבר על רגשות , להפתח , לפרוק והן אינן בהכרח טיפול רגשי במתכונת הידועה (למשל , חוג דרמה...). לעיתים , מספיק סיוע (דחיפה) ישירות לסימפטום מספק את המנוף להתאוששות. אם יש ירידה תפקודית במסגרת לימודית , אפשר להציע עזרה בלימודים... המון סבלנות , הבנה ואהבה... אישית , בעד לזרום עם הילד... יד על הדופק ולהושיט עזרה עפ"י אמות מידותיו.

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

כוסות רוח ניסית??..../images/Emo185.gif

קודם כל זאת רק ~ דעתי ~ עם כל הכבוד לרפלקסולוגיה ואבחון גרפולוגי, אני חושב שאלה טיפולים או דרכי אבחנה משלימים בלבד.. אין תחליף לאיבחון וטיפול מקצועי. אין תחליף לאוזן אימהית רגישה... לא אמרתי שאת לא..אולי קצת. מעלי ..יש לך תשובה יפיפייה וחכמה... כמו תמיד. נסי לפעול במספר מישורים, כמו אבחון/טיפול פסיכולוגי, חוגים וכד'.. ובכלל רגישות זה יאמי. בהצלחה.

 

[נאוה40]

גם אני חדשה פה...

מצבך מאד מזכיר לי את מצבי... גם אני גרושה + שלושה ילדים מקסימים שהגידול שלהם לבד הפך לנטל לא פשוט - בפרט עם הילד האמצעי!!! ילד שהיה מאד קשור לאביו ועם הפירוד הגיעו עוד כמה "זאפטות" שטלטלו אותו לאורך ולרוחב. היו המון בעיות משמעת בביה"ס,בעיות של קבלת מרות. אלימות הן פיזית והן מילוליות - מריבות בין חברים, מריבות עם האחים שלו ועוד קצרה היריעה מלהכיל... בביה"ס לא רצו להיות "בייביסיטר" ופשוט התנערו מאחריות פדגוגית (בכל פעם שהייתה בעייה היו פונים אליי לבוא ולקחת אותו) כשהבנתי שאין מנוס החלטתי לערוך לילד איבחון דידקטי, בדיקה אצל נוירולוג ובמקביל ביקשתי ועדת השמה. כמו כן, התייעצתי לגבי טיפול פסיכולוגי או טיפול אצל פסיכיאטר מומחה לילדים - המכלול של כל הפעולות הובילו לתוצאה מאד מעודדת. כמובן שהכל ארך זמן לא קצר עם המון סבלנות ואורך רוח זה בהחלט השתלם!!!

 

[בל55]

תגובה

תודה על תגובתך ועל תגובות כולם. רציתי לשאול אותך נאווה 40 אבחון דידקטי? למי פונים? ועדת השמה? אצלי המקרה לא קיצוני כמו שתיארת אבל בהחלט יש אפיונים דומים.. אפילו בדיקות דם שרציתי לערוך לו מסבר בתוקף..... תודה מראש

 

[נאוה40]

איבחון דודקטי או פסיכודידקטי../images/Emo91.gif

יש מספר אפשרויות לבקש איבחון: אפשרות אחת - אפשר לפנות לניצן, האיבחון כרוך בתשלום, ניתן לפנות לרווחה במקום מגורייך ולבקש סיוע במימון. אפשרות נוספת - דרך יועצת חינוכית ופסיכולוג ביה"ס. עוד אפשרות, שכרגע נראית לי הכי מהירה והכי ישימה להכנס לגוגל לרשום איבחון דידקטי או איבחון פסיכודידקטי ואז יופיעו לך כל מיני קישורים. ועדת השמה - בד"כ ניתן לפנות לאגף החינוך בעירייה במקום מגורייך ולבקש שם - עושים ועדה רבת משתתפים: הורי הילד, מפקחת, יועצת מביה"ס, פסיכולוג, מנהל אגף החינוך או נציג מטעמו, וכמובן מפקחת ממשרד החינוך. ועדות כאלה בד"כ מתקיימות לקראת סוף שנה"ל או במהלך חופשת הקיץ. לפנים משורת הדין ניתן לבקש ועדת פרט הדנה בעניין הילד. אני מקווה מאד שהייתי לך לעזר אם תרצי לדעת דברים נוספים... אשמח לעזור

 

[a n a t i 3 3]

../images/Emo3.gif

 

[r o n i t 3 7]

דעתי

הלא לא מקצועית, אבל בכל לומדת את התחום ומעט ידע יש לי, נראה כי לילד יש קושי רגשי, ישנם הרבה גורמים אשר מביאים למצב, הגירושים [כל ילד חווה זאת בדרך אחרת, האם הגירושים עברו בצורה טובה או שהיו סערות] האם הילד נמצא בקשר עם אביו, המעבר שלכם בית חדש, ביה"ס חדש - לא כל אחד מסתגל לסביבה חדשה באותה צורה, הזוגיות החדשה שלך, האם הילד מרגיש מוזנח האם הוא מקבל את תשומת הלב שלו, ודבר נוסף הוא מיקום הילד במשפחה ילד סנביץ לעיתים נשכח, הבכור מקבל את תשומת הלב המגיע לו, והקטן מקבל את כל הפינוק - לפעמים האמצעי נשכח [יכול להיות ואני טועה אין לי מושג, אך בהחלט ישנה חשיבות רבה שמיחסים למיקום הילד במשפחה]. אישית לא מאמינה בטיפולים רפלקסולוגים או נמרולוגים, חושבת כי טיפול פסיכולוגי טוב יכול לעזור לילד, זהו תהליך לא קל וארוך לפעמים אך לטווח הארוך שווה ומניב תוצאות. בהצלחה

 

[Ima Adama]

ברור שיהיה עצוב

כל מערכת הביטחון שהיתה לו התערערה בין לילה... איבד את האמון שהיה ברור מאליו בהוריו ובמשפחה שהיא המשענת מדרגה ראשונה ברגעי משבר - יש לו סיבה טובה לדאוג, לכאוב, להיות עצוב וכו'... לנו המבוגרים פה קשה להתסתגל (מי פחות ומי יותר...) - קחי בחשבון שהזמן הוא אחד הפתרונות לשיקום תחושת הביטחון והאמון של האנשים הכי חשובים בחיים וזו עבודה יומיומית קשה - הזמן הוא כמו הפסל שחוצב באבן - לאט לאט הפסל מקבל את הצורה שלו - סבלנות ואהבה. ואם זה אומר שתצטרכי לפעמים להקריב מעצמך בשבילו - זה המחיר לבריאותו הנפשית ושלך. מציעה שבשלב ראשון גשי את לכמה שיחות עם איש מקצוע שיתן כלים ויעזור לך להבהיר ולהפשיט את צורת הבעיות. בהצלחה

 

[בל55]

תודה

תודה על התגובות,יש לציין שאני גרושה כבר 6 שנים "והבעיה" צצה רק עכשיו הוא אומנם ילד סנדביץ אבל מקבל בהחלט את מלא תשומת הלב. בבקשר מצויין עם אביו טלפונית ופיזית,גם אני בקשר טוב יותר מתמיד עם אביו(להבדיל מההתחלה) ולכן תמוהה לי הרגרסיה רק עכשיו כתוצר של גרושים... אין ספק שהילד עובר תהליך רגשי ....... ושוב תודה לכולם

 

[shell המקורי]

וואו

ראשית, בכנות ! אני ממש מעריך את המאמצים שלך להבין את הילד, אני מבין שאם את שואלת פה אז את מחברת את זה איך שהוא, לגרושים, בכל זאת, דוקא מה כתבת עכשיו גורם לי לחשוב על תקווה . הילדים רגישים מאוד לקשר שבינכם וחיים כל הזמן בתקווה שאי פעם תחזרו , חשוב לדבר ולהבהיר כל הזמן מה קורה ביניכם. ביתי עוד לא בת ארבע וכבר מתעסקת עם השאלה הזו זמן לא מבוטל. בכל זאת נראה לי שאת מתפזרת תוך נסיון למצוא תשובה ופתרון , אולי כדי להחליט על כיוון אחד מסויים ( ככה אני חושב ) וללכת איתו עד הסוף , אם לא יצליח אז לעבור לכיוונים אחרים . לרצון הזה לאבחן את הילד יש גם תופעת לואי - תיוג . ואם או עדין לא שם, חשוב להשתדל לא להביא אותו לכך.