עצה

titi2008

New member
עצה

שנה שעברה הייתה השנה קשה בשבילי: איבדתי את סבתא שלי ,התאהבתי במישו שלא אהב אותי בחזרה, רבתי עם חברה ממש טובה שלי שמאוד פגע אותי ובתוך כל העצב והבכי התפללתי שמשו יפסיק את הכאב ובערך אחרי חצי שנה שמתי לב שאני לא נהנית כמו פעם, לא שמחה כמו פעם וכבר בערך שנה זה ככה ויש לזה צדדים טובים כי שחברה טובה פגעה בי לא מזמן אז לא היה לי כל כך קשה או שסבא שלי היה בבית חולים לא מזמן אז היה לי קשה ובכיתי אבל אפילו לא קרוב לאיך שהרגשתי שסבתא שלי הייתה בבית חולים (ולשניהם אני ממש קרובה) אבל אני לא נהנית כמו פעם, אני לא שמחה שאני מצליחה להשיג משו שכלכך רציתי והכי גרוע שאני לא מרגישה קרובה לאנשים שאני אוהבת כמו פעם. כבר הבנתי שיש מחלה פסיכולוגית כזאת ואני רוצה לעבור את זה אפילו עם כל הכאב שאני ארגיש , מה אני אמורה לעשות? רק החברה הכי טובה שלי יודעת ואני לא רוצה לספר לעוד מישו ... תודה
 
אם היה כואב לך הראש

היית מספרת למישהו?
או אם היה כואב לך הגב?

מה כל כך שונה בלספר למישהו שכואב לך ברגש?
שני אובדנים שצריך לעבד
החכמה היא לעשות את זה בזמן ולא לחכות שיעבור לבד ובינתיים לסבול ולצבור צלקות ומרמורים.

החיים מזמנים לנו כל מיני התנסויות. אובדן זו התנסות לא פשוטה אבל מאוד נפוצה. אין שום סיבה לחשוב שצריך להסתיר את העובדה שזה מעסיק אותך ודורש את תשומת ליבך.

גם גדלים מההתנסויות הללו, את יודעת. אבל צריך לקחת עליהם אחריות ולא לקום כל בוקר ולנסות להתמודד כאילו הן לא קרו לך.
 

titi2008

New member
אני יודעת אבל אם הייתי אומרת לאמא שלי

שכואב לי הראש אז היא הייתה שולחת אותי לרופא בלי בעיה אבל אם אני אגיד לה שיש לי בעיה ואני רוצה ללכת לפסיכולוג אז היא תחשוב שאני פסיכית , ככה אמא שלי ואני באמת לא יודעת מה לעשות
 
אז אומרים

שאת צריכה להתייעץ כי אחרי האובדן של סבתא את לא מצליחה לעבור לסדר היום, יש לך שאלות ותהיות וצריכה לדבר עם מישהו ניטרלי.

מכבסת מילים. מה זה משנה? העיקר שתשיגי את המטרה שלך.
 

גרא.

New member
titi2008,לעיתים כשקשה לדבר ישירות עם ההורים

במיוחד בגיל ההתבגרות,אפשר לפנות ליועצת ביצפר.היכולה להקשיב,לתמוך לייעץ,לכוון ולהדריך אותך מה לעשות.
 
למעלה