עצה
טוב אז ככה, אני אמנם לא נשואה אבל עדין הגעתי למצב שאני חייבת עצה. אני בת 23, חבר שלי הוא בן אותו גיל שלי, אנחנו ביחד 3 שנים. כמו כמעט כל תחילתו של קשר הכל היה טוב, ללא ריבים או בעיות, נהנים, טוב לנו ביחד. הבעיות בקשר יש לציין התחילו באשמתי בעקבות שני דברים - דבר ראשון עניתי לשיחה מהאקס שלי (אמנם לא משהו שקשור לזוגיות ודבר מאוד שולי בקשר לאופנוע שלו) אבל הבטחתי לחבר הנוכחי שלי שלא דבר איתו. שבר שני שקרה הוא שידיד של אחותי הרשה לעצמו לגעת לי בישבן ואני ברוב טפשותי לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות .התקופה שבה המקרים קרו היו בערך 3 חודשים אחרי שהיינו ביחד..אני יודעת שזה נשמע כאילו שאני "קלה להשגה" או משהו כזה,, אבל זה לא הכיוון פשוט לא ייחסתי לזה חשיבות בלי שום סיבה. מאז הקשר שלנו החל להדרדר הוא החליט שלא לסמוך עלי ולא להאמין לי, הגענו למצב שאף אחד מאתנו יצא עם החברים שלו אלא אם כן זה היה ביחד, לא הכרנו אנשים חדשים (שנינו סטודנטים)..הכל התחיל להיות חנוק. זה הגיע למצב שידיד שלי ששהיה חבר שלי בכיתה ז' נהרג לפני שנתיים בטיול בחו"ל והוא התווכח איתי על זה שאני הולכת לשבעה כי לטענתו אני בטח רוצה לראות את כל אלה מהשכבה שלי ולעשות מפגש חברתי. הוא לא הרשה לי ללכת לשנה שלו - המשפחה שלו עשתה לכבודו מן טקס. ופשוט לא יכולתי. כל ריב שהיה לנו מאז הוא העלה את הנושאים שהכל באשמתי ואני גרמתי למצב להיות כמו שהוא . ותמיד אמרתי לו שאני מודעת לכך אבל מצד שני אי אפשר להתקע בעבר וצריך לנסות להתחיל מחדש ולהעביר דברים כי אחרת לא נתקדם לשומקום ונשאר ככה, אפילו הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי אבל הוא לא רצה אמר שהוא לא מאמין בזה. הוא לומד משפטים ככה שכל ריב בסופו של דבר הוא צודק איך לא.. היו פעמים שהוא היה מדבר אלי לא יפה באמצע ריב עד כדי כך שהוא ממש היה פוגע בי. אבל הבלגתי על זה כי הוא תמיד אומר לי לא להתייחס לזה כי הוא לא באמת מתכוון, ואני מאמינה לו. אני יודעת שזה הוא אולי לא מצטייר טוב בתיאורים שלי פה, אבל מדובר שקשר של 3 שנים וזה כל ההצטברות. אני חייבת לציין שהוא כן אוהב אותי וגם אני אוהבת אותו, הוא גרם לי להיות בן אדם טוב ביותר בדברים מסויימים, הוא דואג לי ואני מרגישה שאני באמת חשבוה לו ויש המון פעמים שטוב לנו ביחד, שאנחנו יוצאים מבלים, סתם בבית מדברים, אני לא יכולה להגיד שכל הקשר לא טוב או שכל יום רע לי ואני מרגישה ככה, אבל באמת יש פעמים שאני שואלת אותו אם זה מה שאני צריכה. היום שאנחנו כבר 3 שנים אני מתלבטת מה לעשות אם להמשיך או לסיים. מצד אחד קשה לי במצבים האלה, מצד אחר טוב לי אותו ברגעים אחר, מצד שלישי אני רואה אותנו אפשהו ממשיכים את הקשר למצב רציני יותר בהמשך.. אני יודעת שיש אהבה אבל אני לא יודעת כמה זה מספיק ואני יודעת שיש לי את האפשרות לקום וללכת אבל אני אחת כזאת שלא מוותרת בקלות ורוצה לדעת שניסיתי את כל האופציות. אודה לכל עצה, הכוונה, דעה..
טוב אז ככה, אני אמנם לא נשואה אבל עדין הגעתי למצב שאני חייבת עצה. אני בת 23, חבר שלי הוא בן אותו גיל שלי, אנחנו ביחד 3 שנים. כמו כמעט כל תחילתו של קשר הכל היה טוב, ללא ריבים או בעיות, נהנים, טוב לנו ביחד. הבעיות בקשר יש לציין התחילו באשמתי בעקבות שני דברים - דבר ראשון עניתי לשיחה מהאקס שלי (אמנם לא משהו שקשור לזוגיות ודבר מאוד שולי בקשר לאופנוע שלו) אבל הבטחתי לחבר הנוכחי שלי שלא דבר איתו. שבר שני שקרה הוא שידיד של אחותי הרשה לעצמו לגעת לי בישבן ואני ברוב טפשותי לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות .התקופה שבה המקרים קרו היו בערך 3 חודשים אחרי שהיינו ביחד..אני יודעת שזה נשמע כאילו שאני "קלה להשגה" או משהו כזה,, אבל זה לא הכיוון פשוט לא ייחסתי לזה חשיבות בלי שום סיבה. מאז הקשר שלנו החל להדרדר הוא החליט שלא לסמוך עלי ולא להאמין לי, הגענו למצב שאף אחד מאתנו יצא עם החברים שלו אלא אם כן זה היה ביחד, לא הכרנו אנשים חדשים (שנינו סטודנטים)..הכל התחיל להיות חנוק. זה הגיע למצב שידיד שלי ששהיה חבר שלי בכיתה ז' נהרג לפני שנתיים בטיול בחו"ל והוא התווכח איתי על זה שאני הולכת לשבעה כי לטענתו אני בטח רוצה לראות את כל אלה מהשכבה שלי ולעשות מפגש חברתי. הוא לא הרשה לי ללכת לשנה שלו - המשפחה שלו עשתה לכבודו מן טקס. ופשוט לא יכולתי. כל ריב שהיה לנו מאז הוא העלה את הנושאים שהכל באשמתי ואני גרמתי למצב להיות כמו שהוא . ותמיד אמרתי לו שאני מודעת לכך אבל מצד שני אי אפשר להתקע בעבר וצריך לנסות להתחיל מחדש ולהעביר דברים כי אחרת לא נתקדם לשומקום ונשאר ככה, אפילו הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי אבל הוא לא רצה אמר שהוא לא מאמין בזה. הוא לומד משפטים ככה שכל ריב בסופו של דבר הוא צודק איך לא.. היו פעמים שהוא היה מדבר אלי לא יפה באמצע ריב עד כדי כך שהוא ממש היה פוגע בי. אבל הבלגתי על זה כי הוא תמיד אומר לי לא להתייחס לזה כי הוא לא באמת מתכוון, ואני מאמינה לו. אני יודעת שזה הוא אולי לא מצטייר טוב בתיאורים שלי פה, אבל מדובר שקשר של 3 שנים וזה כל ההצטברות. אני חייבת לציין שהוא כן אוהב אותי וגם אני אוהבת אותו, הוא גרם לי להיות בן אדם טוב ביותר בדברים מסויימים, הוא דואג לי ואני מרגישה שאני באמת חשבוה לו ויש המון פעמים שטוב לנו ביחד, שאנחנו יוצאים מבלים, סתם בבית מדברים, אני לא יכולה להגיד שכל הקשר לא טוב או שכל יום רע לי ואני מרגישה ככה, אבל באמת יש פעמים שאני שואלת אותו אם זה מה שאני צריכה. היום שאנחנו כבר 3 שנים אני מתלבטת מה לעשות אם להמשיך או לסיים. מצד אחד קשה לי במצבים האלה, מצד אחר טוב לי אותו ברגעים אחר, מצד שלישי אני רואה אותנו אפשהו ממשיכים את הקשר למצב רציני יותר בהמשך.. אני יודעת שיש אהבה אבל אני לא יודעת כמה זה מספיק ואני יודעת שיש לי את האפשרות לקום וללכת אבל אני אחת כזאת שלא מוותרת בקלות ורוצה לדעת שניסיתי את כל האופציות. אודה לכל עצה, הכוונה, דעה..
